בשנים 2009–2013 נערכו כמה עונות של חפירת הצלה בצפונו של אתר מגדל, שעל שפת הכנרת (הרשאות מס' 5718-A-6022 ,A-6098 ,A-6599 ,A-6683 ,A; נ"צ 248319-596/747984-8148), לקראת בניית בית מלון. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון חברת ארק ניו גייט בע"מ, נוהלה על ידי ד' אבשלום-גורני וע' נג'ר, בסיוע י' יעקובי (מנהלה), ר' מישייב וי' נמיצ'ניצר (מדידות ושרטוט), מ' הרטל (צילום שטח), חברת Sky View (צילום אוויר), י' גורין-רוזן (זכוכית), ד' שיאון (נומיסמטיקה) וג' נגר ור' אבו דיאב (שימור פרסקו ופסיפס). תודה למ' ספטה מאוניברסיטת מקסיקו על שאפשרה לפרסם את שטחי חפירתה בתוכנית כללית.
האתר מגדל משתרע בחוף הצפוני-מערבי של הכנרת (חוף הוואי), לרגלי המדרון המזרחי של הר ארבל (איור 1). האתר מזוהה עם היישוב מגדל נוניה (טריכיי), שהיה המרכז העירוני היחיד בחופה המערבי של הכנרת עד להקמתה של טבריה בשנת 19 לסה"נ. היישוב מהתקופה רומית הקדומה מוזכר במקורות יהודיים — במרד הגדול הוא היה בסיסו העיקרי של יוסף בן מתתיהו במלחמתו ברומאים באזור זה. היישוב מוזכר גם במקורות נוצריים, שכן במגדל על פי המסורת הנוצרית נולדה מרים המגדלית, שהייתה תומכת מרכזית בישו ונודעה כ'שליחת השליחים'.
החפירות באתר החלו בראשית המאה הכ' על ידי משלחת של המכון הפרנציסקאני (
De Luca 2009). מחפירות שנערכו באתר בשנים 2002 ו-2006 (
חדשות ארכיאולוגיות 117;
חדשות ארכיאולוגיות 121) עולה כי ראשית היישוב במגדל בתקופה ההלניסטית והוא הגיע לשיאו בתקופה הרומית הקדומה. היישוב במקום המשיך, בשטח מצומצם יותר, בתקופות שונות עד לימי הביניים. בשנים 2010–2012 נערכו סמוך לחפירה מדרום חפירות של אוניברסיטת מקסיקו בשיתוף רשות העתיקות, ובהן נחפרו חמישה שטחים (רישיונות מס' 64/2010-
G, 2/2011-
G, 28/2012-
G).
נחפרו ארבעה שטחים (D–A; איור 2: חפירות ספטה מסומנות בירוק) ונחשפו ארבע שכבות יישוב, המתוארכות לתקופות ההלניסטית (שכבה 4), הרומית הקדומה (שכבה 3), הרומית המאוחרת (שכבה 2) והביזנטית (שכבה 1). בשתי החפירות שנערכו בשנים האחרונות נחשפה באופן נרחב השכונה הצפונית של היישוב מגדלה מהתקופה הרומית הקדומה.
התקופה ההלניסטית (שכבה 4)
התגלה ממצא דל, הכולל יסודות אחדים של קירות שנבנו מאבנים מעוגלות ושברי כלי חרס.
התקופה הרומית הקדומה (שכבה 3)
שטח A. סמוך לחוף הכנרת נחשפה רחבה מרוצפת אבן, אולי רחוב בכיוון צפון–דרום. ממערב לרחבה נחשפו חדרים אחדים. ממזרח לרחבה נחשף חלק מקומת מרתף של מבנה גדול, המחולקת לחדרים במידות שונות (איורים 3, 4). בחזית המערבית של המבנה נקבעו שני פתחים. באחד החדרים התגלו כלי חרס שלמים רבים וכלי זכוכית. בחדר סמוך התגלו ניצבים באתרם בסיסים של שני קנקני אגירה גדולים. מבנה גדול זה נסמך בצדו המזרחי אל קיר אבן רחב (1.8 מ' רוחב), ששימש כנראה כמזח בחוף הכנרת. ממזרח לקיר זה לרגליו התגלו אבני שדה וחלוקים גדולים, ששימשו כנראה להחלשת שבירת גלי הכנרת על הקיר. בין אבנים אלו התגלה שבר של עוגן או אבן קשירה. ייתכן שהמבנה שימש כמחסן סמוך למעגן בחוף.
שטח C (איור 5). במרחק של 500 מ' ממערב למבנה משטח A נחשף צדו הצפוני-מערבי של היישוב, ובו שרידים של רחוב ומבנים. הרחוב (כ-1.5 מ' רוחב) נבנה בכיוון מזרח–מערב ורוצף באבנים קטנות מעוגלות. משני צדי הרחוב נחשפו שרידי מבנים, שנבנו באבני בזלת מהוקצעות. בכמה מהמבנים התגלו רצפות עשויות אבן או גיר כתות מהודק. בשרידי המבנים הובחנו שלושה שלבי בנייה. השלב הקדום נהרס ועליו נבנו בשלב האמצעי מבנים, שניצלו בכמה מקרים קירות של מבנים קדומים. בשלב המאוחר נערכו במבנים תיקונים וכן נחשף רובע תעשייתי. ברובע זה נחשפו ארבעה מבנים שתוכניתם אחידה, ובהם רצפת אבן וצמוד אליה ארבע בריכות קטנות (כ-0.5×0.5×0.7 מ'; איור 6) שבחלקן השתמר טיח. צמוד לבריכות נחשף פיר מלבני צר, שמדרגות מוליכות אל קרקעיתו שלא רוצפה. סביר להניח שהפיר הוצף במי תהום ששימשו אולי למילוי הבריכות, ואולי אף אפשר להניח כי הפירים שימשו כמקוואות קטנים. אפשר שהמבנים ברובע זה שימשו לתעשייה של מוצרי דגים, אך בשלב זה אי אפשר לבסס השערה זו.
מצפון לרחוב בקצהו המערבי נחשף מבנה בית כנסת. בחפירת המבנה זוהו שלושה שלבי בנייה, התואמים לשלבי הבנייה שהובחנו בשרידי המבנים שממזרח להם (לעיל). בשלב הקדום, המתוארך על סמך הממצא לאמצע המאה הא' לפסה"נ, נחשפו שרידי מבנה שכנראה לא שימש כבית כנסת. בשני השלבים המאוחריםהמבנה שימש כבית כנסת. להלן יתואר בהרחבה בית הכנסת מן השלב המאוחר ביותר (איור 7), שהשתמר בשלמות כפי שהיה לפני נטישתו.
במבנה בית הכנסת שני חדרים גדולים — חדר מבואה ואולם קריאה — וחדר אחד קטן יותר. נראה כי פתח הכניסה, ששרידיו לא התגלו, היה קבוע בקיר המערבי של המבנה, והוא הוליך מן החוץ אל חדר המבואה. חדר המבואה צר וארוך, ומסדרון שרוצף באבן נבנה צמוד לקירותיו מפנים (איור 8); מסדרון זה נתחם במסגרת אבן. הרצפה במרכז חדר המבואה עשויה מאדמה מהודקת וגיר כתות, ובמרכזה הוצבה אבן גיר רבועה בשימוש משני, ששימשה אולי בסיס לכיסא או שולחן. הרצפה מסביב לאבן עשויה מלוחות אבן בזלת. ייתכן כי חדר המבואה שימש גם כחדר לימוד, מעין בית מדרש קטן. בקיר המזרחי של חדר המבואה נקבע פתח שהוליך אל אולם הקריאה (איור 9). האולם תחום מכל צדיו במסדרון מוגבה, שבהקפו נבנה ספסל אבן, ובו שולבו פריטים אדריכליים בשימוש משני. מסדרון זה נתחם מפנים במסגרת אבן, ששימשה גם היא אולי כספסל. בחלקו המזרחי של המסדרון נחשפה רצפת פסיפס, שבמרכזה דגם רוזטה ומשני צדיה רצועה של דגם מאנדר. דגם זה קטוע בשני קצותיו באופן שווה ומדויק, ולכן נראה כי מלאכת ריצוף הפסיפס נקטעה בתחילת העבודה. ביתר חלקי המסדרון נחשפה תשתית לרצפת פסיפס, עשויה מאבנים קטנות. באולם הקריאה נבנו שני סטילובטים מקבילים, ועליהם התגלו ניצבים באתרם שני שברים של עמודי בזלת. שבר של עמוד בזלת נוסף התגלה שוכב על הרצפה באולם. במרכז האולם נחשף מפלס של אבנים קטנות מהודקות, כנראה תשתית לרצפת פסיפס. א' נצר הציע כי במבנה זה היו שישה עמודים שנשאו את התקרה. קירות האולם והעמודים כוסו בפרסקו צבעוני בדגם פנלים בצבעים אדום חמרה, צהוב חרדל וכחול ובמסגרות בלבן ובשחור (איור 10). נראה כי תקרת המבנה הייתה עשויה מקורות עץ וחומר מלכד, וכי היא טויחה מפנים בטיח לבן. על מפלס האבנים הקטנות בשטח האולם נחשפה אבן מלבנית, שלה ארבע רגלים, מעוטרת בתבליט בחמש פאותיה. באחת הפאות סותת תבליט של מנורת שבעה קנים, שלה בסיס משולש והיא עומדת על מבנה רבוע (איור 11). משני צדי המנורה אמפורות ומשני צדיהן — עמודים. נראה כי האבן מייצגת את בניין בית המקדש וכי היא שימשה שולחן תפילה. בפינה הדרומית-מערבית של אולם הקריאה יש חדר קטן, שחולק לשניים בקיר מחיצה. חדר זה רוצף בפסיפס וקירותיו עוטרו גם הם בפרסקו צבעוני. ייתכן שהחדר שימש לאיחסון המגילות.
שטח D. נחשפה תעלה (כ-4 מ' רוחב; איור 12), שדופנותיה נבנו מאבני שדה מעוגלות ומעט אבנים מהוקצעות. נראה כי היא נועדה להעביר מים מנחל ארבל אל הכנרת בחורף, כדי להגן על בתי היישוב והשטחים החקלאיים משיטפונות.
ממצא כלי החרס משכבה 3 מתוארך למן שנת 50 לפסה"נ ועד לסוף המאה הא' לסה"נ. בממצא זה בולטים כלים הדומים לאלה שיוצרו בבית היוצר בכפר חנניה, כן קנקנים המוכרים מיישובים יהודים וכן נרות חרס שחרטומם מקורצף. עוד התגלו 'כלי מדידה' מאבן גירועליהם סימני קירצוף.ממצא כלי הזכוכית משכבה 3 כולל שברים של קערות, בקבוקונים ופקק, המתוארכים למן ראשית המאה הא' לסה"נ ועד שנת 40 לסה"נ. כן התגלו בשכבה מטבעות, ובבדיקה ראשונית שלהם זוהו מטבעות חשמונאיים ומטבעות מן המאה הא' לסה"נ. במטבעות אלה מטבע משנת 43 לסה"נ שהתגלה בתשתית רצפת הפסיפס באולם הקריאה, מטבע מהשנה השנייה למרד שהתגלה ברחוב ומטבע משנת 80 לסה"נ שהתגלה על מפולת התקרה של בית הכנסת.
התקופה הרומית המאוחרת (שכבה 2)
על שרידי המבנה מן התקופה הרומית הקדומה בשטח A התגלתה שכבה דקה של אדמת סחף שעליה נבנתה דרך (כ-2 מ' רוחב) בכיוון דרום-מזרח–צפון-מערב (איור 3). הדרך רוצפה באבני שדה ונתחמה משני צדיה בקירות אבן מהם השתמרו שני נדבכים.
התקופה הביזנטית (שכבה 1)
בצדו הצפוני של שטח C נחשפה אמת מים, שנבנתה על גשרון קטן שעובר מעל אפיק נחל. נראה שהאמה הוליכה מים מעין נון הסמוך להשקיית שדות. היא נבנתה לאחר שתעלת המים הבנויה מן התקופה הרומית נסתמה ויצאה כלל שימוש. מזרחית לאמה, בשטח D, נחשפה בריכה עגולה (כ-13 מ' קוטר; איור 13), שנבנתה ורוצפה באבני בזלת מהוקצעות. נקב בתחתית דופן הבריכה בצד דרום ניקז את המים אל מחוץ לבריכה. אפשר שהאמה הוליכה מים למילוי הבריכה.
בחפירה נחשפה השכונה הצפונית של יישוב יהודי מראשית התקופה הרומית. השכונה הוקמה במניפת הסחף של נחל ארבל, והיא כוללת בתי מגורים שנבנו באבני בזלת מהוקצעות, רחוב מרוצף אבן ובית כנסת. נראה כי בית הכנסת הוא הקדום ביותר שהתגלה עד כה בגליל ואחד ממעטים מתקופה זו שהתגלו בכל רחבי הארץ. מנורת שבעת הקנים שהתגלתה מסותתת על אבן בבית הכנסת היא הקדומה ביותר מימי הבית השני שהתגלתה מחוץ לירושלים; כן היא המנורה הקדומה ביותר שהתגלתה במבנה דתי. מן החפירה עולה כי השכונה ובית הכנסת ננטשו כנראה בימי המרד הגדול. יוסף בן מתתיהו מתאר את ניצחון הרומאים על הקנאים, ומהחפירה עולה כי הכיבוש הרומי גרם לנטישה וחורבן במקום. אבני הבנייה של המבנים הנטושים וההרוסים נלקחו כנראה לבנייה במקומות אחרים. תעלת הניקוז מתקופה זו נסתמה ואדמת סחף חומה וכבדה כיסתה את שרידי היישוב. מאז נטישת השכונה בסוף המאה הא' לסה"נ לא נושב האזור עד לבנייתו של כפר נופש במקום בשנות השבעים של המאה הכ'.
De Luca S. 2009. La città ellenistico-romana di Magdala/Taricheae. Gli scavi del Magdala Project 2007 e 2008: relazione preliminare e prospettive di indagine Liber Annuus 59 (343-562).