בחודשים פברואר-מרס 2014 נערכה חפירת בדיקה מצפון-מערב לשכונת גילה בירושלים (הרשאה מס' 7052-A; נ"צ 216753/627598; איור 1), לקראת הקמת שכונת מגורים חדשה. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון משרד הבינוי והשיכון, נוהלה על ידי א' זילברבוד, בסיוע נ' נחמה (מנהלה), א' האג'יאן ומ' קונין (מדידות וסרטוט), א' פרץ (צילום), י' בוקנגולץ (רפאות), ק' עמית (צילום מעבדה), כ' הרש (ציור כלי חרס) וא' בלשוב (תכניות).
נפתחו שני שטחי חפירה (B ,A; איור 2), המרוחקים כ-600 מ' זה מזה, במורד המערבי של גבעה המשתפל אל הנחלים גילה ורפאים. שטח A משתרע במדרון תלול והוא חולק לשלושה שטחי משנה (A3–A1), ובהם נחשפו שרידי קברים, הכוללים פירים, מערות וכוכים חצובים בסלע קירטון, וכן מחצבה שפגעה בקברים הקדומים. על סמך המכלול הקרמי בקברים נראה כי הם נחצבו בתקופת הברונזה הביניימית ושימשו שוב בתקופת הברזל 2. מעל המחצבה התגלה מילוי עפר, ובו מעורבים מעט חרסים מהתקופה הרומית הקדומה, המתארכים כנראה את זמנה של המחצבה. על פני שטח A ניכרים שני קירות תמך ארוכים של מדרגות חקלאיות (W2 ,W1; כ-0.5 מ' רוחב, 0.3–2.0 מ' גובה השתמרות), שנבנו משתי שורות אבנים. זמנם של קירות התמך אינו ידוע. קירות התמך נבנו בחלקם על המחצבה. שטח B משתרע במדרון מתון יותר, ונחשפו בו שלושה מתקנים חצובים בסלע (F3–F1).
שטח A (איורים 3–5)
שטח A1 (איור 6). נחשפו שתי מערות (T15 ,T14), חלקן טבעי וחלקן חצוב, שהובחנו על פני השטח. ממערה 15 השתמרו חלק מהדופן של פיר חצוב (L10; כ-1 מ' עומק; איור 7) וחלל פנימי (L15; כ-1.5 × 1.5 מ', 1.5 מ' גובה). ממערה 14 השתמרו חלקו התחתון של פיר אנכי חצוב (L11; כ-1 מ' קוטר) המוליך אל חלל חצוב (L12; כ-2 × 2 מ', כ-1.5 מ' עומק). בפיר 11 התגלו שברים של פך בישול מתקופת הברזל 2 (איור 4:8). בחלל 12 התגלו שפה של פך בישול דומה (איור 5:8) ושתי קערות (איור 1:8, 2), המתוארכים לתקופת הברזל 2. בחלל 12 נחצב פתח המוליך אל חלל נוסף (L16; כ-1.5 × 2.0 מ', כ-1.5 מ' עומק). בחלל 16 התגלתה קערה (איור 3:8), המתוארכת גם היא לתקופת הברזל 2. מצפון למערה 14 התגלו פתח של פיר נוסף (T13; כ-1.5 מ' קוטר) ופיר אנכי חצוב (T12; כ-0.6 מ' קוטר, 0.9 מ' עומק), המוליך אל מערה נוספת שלא נחפרה.
שטח A2 (איור 9). בצפון-מערב השטח, סמוך לקיר 1 מצפון, התגלה פיר אנכי חצוב (T6; כ-1.1 מ' קוטר, 2 מ' עומק), המוליך אל מערה שלא נחפרה. בתחתית הדופן הדרומית של הפיר נחצב פתח המערה (0.4 מ' גובה), שהתגלה חתום באבן גולל. חלקו העליון של הפיר נפגע ממחצבה מאוחרת (L31). בפיר התגלתה הצטברות עפר, שמעורבים בו חרסים מתקופת הברונזה הביניימית. סמוך לפיר 6 ממזרח התגלו שני פירים חצובים נוספים (T9 — כ-0.7 מ' קוטר, 1.2 מ' עומק; T10 — כ-0.9 מ' קוטר, כ-1 מ' עומק). מצפון לפיר 6 התגלו שתי מערות שהתמוטטו חלקית (T4 — כ-1.5 × 2.5 מ', 1 מ' עומק חפירה; T20 — כ-1.5 × 1.5 מ', 1 מ' עומק חפירה), שתי מערות שרק קרקעיתן השתמרה (T19 ,T18; כ-1.25 מ' קוטרן; איור 10) וכוך קטן (T7; כ-0.5 × 0.9 מ', 0.45 מ' גובה). על הקרקעית של מערה 18 נמצאו באתרם נר שלם (איורים 11, 12) מתקופת הברונזה הביניימית ועצם אדם. בכוך 7 התגלתה קנקנית שלמה מתקופת הברונזה הביניימית (לא צוירה). בדרום-מזרח השטח התגלו כוכים חצובים (T5 — כ-0.15 × 0.20 מ', כ-0.3 מ' גובה; T16 — כ-0.75 × 0.80 מ', כ-0.5 מ' גובה) ומערה (T17) שהתמוטטה ועל כן רק פתחה נחפר (L43). בפתח מערה 17 התגלה חלקה התחתון של פכית דלייה (איור 13) מתקופת הברזל 2. מדרום לקיר 1 התגלה פיר קבר חצוב (T22; כ-0.6 מ' קוטר, 0.2 מ' עומק חפירה); חלקו העליון של הפיר (L56 ,L55) ותקרת המערה שאליה הוא הוליך נחתכו בחציבה של מחצבה מאוחרת (L47 ,L46; איור 14). בקבר 22 התגלו כמה כלי חרס מתקופת הברונזה הביניימית, ובהם קנקן (L55; איור 1:15), ושלוש קנקניות (L56 — איור 2:15, 3; L49 — איור 4:15). בקרבת קיר 1 מדרום התגלו שרידים נוספים של המחצבה (L31 ,L30).
שטח A3 (איור 16). סמוך לקיר 1 נחשפו ארבעה פירים חצובים שלא נחפרו (T27–T24; כ-0.9 מ' קוטרם). חלק מהפירים נפגעו ממחצבה מאוחרת. ממערב לפירים אלה, נמוך מהם, נחשפו שישה פירים נוספים (T35–T32 ,T23 ,T21). במערב השטח, סמוך לפירים, התגלתה מערת קבורה שתקרתה התמוטטה (30T; איור 17), ובה נמצאו שברים של שני קנקנים מתקופת הברונזה הביניימית (לא צוירו) וגולגולת אדם, וכן פירים ומערות שהתמוטטו או נחתכו על ידי המחצבה המאוחרת. במרכז השטח נחשפה מערה (T2; כ-1.5 × 2.5 מ', כ-1.5 מ' עומק), שהייתה חשופה טרם החפירה; לא התגלו בה ממצאים. בדופן הדרומית של המערה נחצב כוך קטן. מצפון-מערב למערה 2 נחשפה קרקעיתה של מערה נוספת (T37; כ-2 מ' קוטר). במזרח השטח נחשפו קרקעיותיהן של שלוש מערות נוספות (T43 ,T40 ,T11) ופתחיהם של שני פירים נוספים (T42 ,T39; כ-1.1 מ' קוטרם).
הממצא הקרמי משטח A. בשרידי הקברים בשטח A, הכוללים פירים, מערות וכוכים חצובים, התגלה ממצא קרמי מתקופות הברונזה הביניימית והברזל 2ב, המלמד כנראה כי הקברים נחצבו בתקופת הברונזה הביניימית וכי נעשה בהם שימוש חוזר בתקופת הברזל 2ב.
המכלול הקרמי מתקופת הברונזה הביניימית (איורים 12; 1:15–4) אופייני למשפחה הדרומית לפי החלוקה של
רות עמירן (תשל"א: 99–105, לוח 22). מכלול זה מתאפיין בקנקנים חסרי ידיות, קנקניות ונרות שלהם ארבעה פיות עם סימני שרפה. ייתכן שהנרות היו בשימוש במהלך טקס שקדם לקבורה. לעיטורים של הקנקניות מקבר 22 בשטח A2 (איור 2:15, 3) לא נמצאו הקבלות מדויקות, דווקא בתקופה שבה עיטורי הדיקור והחריתה על כלים אינו מגוון. עיטורים דומים על כלים התגלו בחבלים הצפוניים של הר יהודה, למשל באתר שנחפר במורדות המזרחיים של הר הזיתים (שכונת ראס אל-עמוד; שכבות
VI ו-
V; הרשאות מס' A-5535 ,A-5468), בקברים באפרת (
Gonen 2001: Figs. 14, 19, 21) ובחורבת קופין (
Smith 1962: Pls. X–XII).
המכלול הקרמי מתקופת הברזל 2ב מצומצם (איורים 1:8–5; 13), והוא אופייני למכלול הקרמי של יהודה בכלל ושל ירושלים בפרט במחצית השנייה של המאה הח'–המחצית הראשונה של המאה הז' לפסה"נ. המכלול כולל קערות עמוקות שלהן דופן דקה ושפה מחודדת, המכונות קערות אורז (
De Groot and Bernick-Greenberg 2012:61–62, Type B7), פכי בישול ששפתם מקופלת, בסיס של פערור, שברים של קנקן דמוי שק ופכית דלייה גלילית. מכלול זה שכיח בעיר דוד, שכבות 11–
B12 (שטח
E בחפירות יגאל שילה;
De Groot and Bernick-Greenberg 2012), ובלוקוסים המיוחסים בעיקר למאה הח' לפסה"נ בחפירות העופל (
Mazar and Mazar 1989:3–121).
שטח B
F1 (איורים 18, 19). נחשפה גת קטנה חצובה בסלע, הכוללת משטח דריכה (L201), בור שיקוע (L204) ובור איסוף (L206). משטח הדריכה (כ-2.5 × 3.0 מ', 0.1–0.2 מ' עומק) מחובר אל בור השיקוע בצינור חצוב קצר (L205; כ-0.15 מ' אורך, כ-0.15 מ' קוטר). בדופן המזרחית של משטח הדריכה נחצבו שתי גומחות שיקוע קטנות (L203 ,L202; כ-0.25 × 0.30 מ', כ-0.5 מ' עומק). בקרקעית בור השיקוע (כ-0.8 × 0.1 מ', כ-0.6 מ' עומק) נחצבה גומחת שיקוע קטנה ורדודה (L209; כ-0.3 מ' קוטר, 0.15 מ' עומק). בור השיקוע מחובר אל בור האיסוף בצינור (L207; כ-0.3 מ' אורך, כ-0.1 מ' קוטר). בור האיסוף 206 רבוע (כ-1.3 × 1.4 מ', 1.8 מ' עומק; איור 20). סביב הגת יש שקעים טבעיים רבים בסלע. בגת הצטברה אדמה, ובה נתגלו חרסים אחדים מהתקופה הרומית.
F2 (איורים 21, 22). נחשפה גת חצובה בסלע, הכוללת שני משטחי דריכה סמוכים זה לזה (L224 ,L221), בור שיקוע (L222) ושני בורות איסוף (L229 ,L227). משטחי הדריכה (L221 — כ-2.5 × 3.0 מ'; L224 — כ-2.5 × 2.5 מ') מחוברים זה לזה בתעלה צרה ורדודה (L225; אורך 0.2 מ', רוחב כ-0.1 מ', עומק כ-0.1 מ'). משטח דריכה 221 מחובר בתעלה חצובה (L226; כ-0.3 מ' אורך, כ-0.1 מ' קוטר) לבור שיקוע 222 (כ-0.3 × 1.0 מ', כ-0.8 מ' עומק). בור השיקוע מחובר לבור איסוף 229 (כ-1.4 מ' קוטר, כ-1.5 מ' עומק) בחציבה דמוית פעמון. משטח דריכה 224 מחובר לבור איסוף 227 (כ-0.5 × 1.1 מ', כ-0.5 מ' עומק) בתעלה חצובה קטנה (L223; כ-0.2 מ' אורך, כ-0.15 מ' רוחב, כ-0.1 מ' עומק). בקרקעית בור איסוף 227 נחצבה גומת שיקוע (L228; כ-0.3 מ' קוטר, כ-0.2 מ' עומק). בגת הצטברה אדמה, ובה נמצאו חרסים אחדים מהתקופה הרומית.
F3 (איורים 23, 24). נחשף בור חצוב ומטויח דמוי פעמון (L237; כ-2 מ' קוטר, כ-1.8 מ' עומק), שלו פתח רבוע (L232; כ-1 × 1 מ'). מסביב לבור נחשפו שתי גומחות שיקוע עמוקות (L234 ,L231; כ-1 מ' קוטר, כ-0.4 מ' עומק) וכן שתי גומחות עגולות קטנות (L242 ,L241; כ-0.25 מ' קוטר, 0.15 מ' עומק). מדרום-מערב לבור 237 נחשף מתקן מלבני חצוב בסלע (L235; כ-0.6 × 1.5 מ', כ-1 מ' עומק). בתוך הבור ומסביב לו הצטברה אדמה, ובה נתגלו חרסים מהתקופה הרומית.
נראה כי המערות, הפירים והכוכים החצובים שהתגלו בשטח A הם שרידים של קברים, שחלקם התמוטטו או לא השתמרו, המתוארכים לתקופת הברונזה הביניימית (הברונזה הקדומה 4). חלק מקברים אלה נחתכו על ידי מחצבה, המתוארכת כנראה על סמך הממצא הקרמי שהתגלה מעליה לתקופה הרומית הקדומה. מעל המחצבה נבנו קירות תמך של מדרגות חקלאיות, ועל כן הקירות מאוחרים למחצבה. במתקנים שהתגלו בשטח B התגלה ממצא דל מהתקופה הרומית, המתארך כנראה את המתקנים.
עמירן ר' תשל"א.
הקרמיקה הקדומה של ארץ ישראל מראשיתה ועד חורבן בית ראשון. ירושלים.
De Groot A. and Bernick-Greenberg H. 2012. The Pottery of Strata 12–10 (Iron Age IIb). In A. De Groot and H. Bernick-Greenberg eds. Excavations at the City of David 1978–1985 Directed by Yigal Shiloh VIIB. Area E: The Finds (Qedem 54). Jerusalem. Pp. 57–198.
Gonen R. 2001. Excavations at Efrata. A Burial Ground from the Middle Bronze Ages (IAA Report 12). Jerusalem.
Mazar E. and Mazar B. eds. 1989. Excavations in the South of the Temple Mount, the Ophel of Biblical Jerusalem (Qedem 29). Jerusalem.
Smith R.H. 1962. Excavations in the Cemetery at Khirbet Kūfin, Palestine (Colt Archaeological Institute. Monograph series 1). London.