קברים. התגלו 87 קברי ארגז וקברי שוחה (0.8 × 2.0 מ' בממוצע, 1.1–1.7 מ' עומק), שנכרו בכיוון צפון-מערב–דרום-מזרח באדמת לס שבה תלכיד גיר בצפיפות גבוהה. קברי הארגז נבנו מלוחות גיר וצור מהוקצעים שהוצבו בתעלות צרות שנחפרו בקרקעית הקברים. בדופנות האורך של הקברים הונחו בין שניים לארבעה לוחות (0.23–0.45 × 0.25–0.90 מ', 6–11 ס"מ עובי) ובדופנות הרוחב הונח לוח אחד. הקברים כוסו בשניים עד שישה לוחות אבן (0.35–0.57 × 0.44–0.90 מ', 8–10 ס"מ עובי), שחוזקו בצדדים באבנים קטנות. כמה מהקברים כוסו בלוחות קירטון מסותתים היטב (איור 4). חלק מקברי הארגז רוצפו בלוחות אבן.

קברי השוחה כוסו בלוחות אבן מהוקצעים, בלבני בוץ או באדמה. אחד הקברים (L194; איור 5) כוסה בלבני בוץ היוצרות גמלון.
מרבית הנקברים הונחו בתנוחה האופיינית לקברי הארגז בתקופה הביזנטית בקרב האוכלוסייה הנוצרית: קבורה ראשונית על הגב, הראש במערב, מוגבה לעתים, הזרועות כפופות והידיים משולבות על הבטן או החזה
(Peleg 2000). עוד התגלו שישה נקברים שהונחו על צד ימין ופניהם דרומה, כנהוג בקבורה המוסלמית (Gorzalczany 2007). בקברים התגלו מנחות מן התקופות הרומית והביזנטית, בהן תכשיטים ממתכת וזכוכית, כלי זכוכית, מטבעות, כלי עצם, פסלונים וכלי בהט. על חלק מהנקברים נחשפו שרידי בגדים ונעליים עשויים בד ועור. בחלק קטן מקברי השוחה התגלו שרידים של ארונות עץ (איור 6).
בורות שרפה. בחלקו הצפוני-מערבי של שטח B התגלו בורות שרפה שנכרו באדמת לס (איור 7). חלק מהבורות נכרו זה לצד זה וביניהם מחיצות אדמה (L189–L187m,L185), וחלק נכרו לתוך בורות קדומים שיצאו מכלל שימוש (L191 ,L190 ,L184). בתחתית הבורות נחשפו כלי חרס מהמאה הב' לסה"נ, כלי מתכת, כלי עצם, כלי זכוכית, חומר אורגני ועצמות בעלי חיים (איור 8). דופנות הבורות וחלק מהממצאים שבהם נמצאו שרופים ומכוסים במכוון באדמה, ונראה לפיכך שהממצאים הובערו וכוסו באדמה לאחר שהושלכו לבור, אולי כחלק מטקס קבורה שהיה נהוג בתקופה הרומית המאוחרת.
 
הקברים שהתגלו בחפירה שימשו בתקופות הרומית והביזנטית, והם כנראה חלק מבית הקברות של היישוב שהתגלה בעבר מדרום לתל מלחתה (ח"א תשל"ט; אלדר ובאומגרטן 1992). הקברים דומים באופן בנייתם לקברים מבית קברות זה ולקברים נוספים שהתגלו באתרים בנגב מהתקופה הביזנטית (Nagar and Sonntag 2008). מנהגי הקבורה מלמדים שהפעילות בבית הקברות, ואולי גם ביישוב הסמוך, נמשכה בראשית התקופה האסלאמית הקדומה, כדוגמת היישוב הגדול רחובות בנגב שננטש רק במאה הח' לסה"נ (Tsafrir 1988).