בחלקו הדרומי של שטח החפירה נחשפה פינתה הדרומית-מזרחית של חצר מלבנית קטורה (כ-19 מ' אורך, כ-15 מ' רוחב משוער), התחומה בקירות (W20 ,W10). קירות 10 ו-20 נבנו משתי שורות של אבני גזית מכורכר במגוון מידות, חלקן מלבניות וחלקן רבועות (0.30 × 0.30–0.55 מ'), וביניהן שברי אבני כורכר וטיט אפור; הקירות השתמרו לגובה מרבי של חמישה נדבכים. הקירות הושתתו על יסודות כורכר רחבים (0.8–0.9 מ'). בחצר נחשפו חדר מלבני (3.9 × 5.6 מ' מידות מחוץ), ובו שרידי גת בפינת קירות 10 ו-20; מתקן עגול שנבנה באבנים צמוד לגת מצפון; וחדר נוסף, ובו מתקן עגול דומה, בחלקה המערבי של החצר.

החדר שנחשף בפינת החצר תחום מדרום וממזרח בקירות החצר 10 ו-20, ומצפון וממערב בשני קירות נוספים (W40 ,W30; איור 5). בחדר התגלו שרידי גת, הכוללת משטח דריכה, בור איגום ובור שיקוע. משטח הדריכה (3 × 4 מ') מרוצף באבני פסיפס גדולות (כ-4 × 5 ס"מ) מגיר קשה. אבני הפסיפס הונחו במעגלים מסביב לבורות האיגום והשיקוע, ועל כן ברור כי הרצפה והבורות נבנו ושימשו יחד. בור האיגום (1.05 מ' קוטר, 0.52 מ' עומק) מחובר בתעלה מטויחת אל בור השיקוע (0.6 מ' קוטר, 0.35 מ' עומק).

המתקן העגול הצמוד לגת מצפון (1.3 מ' קוטר, 0.9 מ' גובה; איור 6) נבנה בחציו המזרחי מאבני גזית מכורכר בשימוש משני, ואילו בחציו המערבי לא נמצאו אבני הבנייה, אלא חומר של לבנים שרופות. בסביבתו הקרובה של המתקן התגלו לבנים אדומות, המלמדות אולי שהוא שימש יסוד של תנור. לדעת ס' פורת מתקן זה הוא תנור מטויח (פורת, דר ואפלבאום תשמ"ה: איור 111).

החדר שבחלקה המערבי של החצר תחום מדרום בקיר הדרומי של החצר (W10) וממזרח בקיר נוסף (W50); חלקו הצפוני של החדר נמצא מחוץ לשטח החפירה. בחדר התגלתה רצפת פסיפס, הניגשת אל שני קירות החדר. ממערב לרצפת הפסיפס נחשף מתקן עגול (כ-3 מ' קוטר חיצוני, כ-1.8 מ' קוטר פנימי, כ-1 מ' עומק; איור 7), שנבנה מאבני גוויל, שלוכדו במעט טיט וחרסים, ולא טויח מפנים או מחוץ. רצפת הפסיפס נפגעה באזור שמסביב למתקן המעוגל; בין הרצפה למתקן יש מרווח (כ-0.2 מ' רוחב). נראה כי המתקן המעוגל נבנה בשלב מאוחר לבניית רצפת הפסיפס, אולי בשלב של תיקונים במקום, וכי לצורך בנייתו נכרתה תעלת יסוד שפגעה ברצפת הפסיפס. ייתכן כי רצפת הפסיפס והמתקן המעוגל היו קשורים זה לזה והמשיכו לשמש יחדיו בעת שהחצר הייתה פעילה. על סמך הדמיון של מתקן זה למתקן העגול שהתגלה מצפון לגת, אפשר שגם הוא שימש תנור.

בחלקו הצפוני של שטח החפירה נחשף קיר (W60), שנבנה בכיוון צפון–דרום מאבני גזית שהונחו בשיטת ראש ופתין (איור 8). בנייתו של קיר זה טובה מהבנייה של יתר הקירות בחצר. ממערב לקיר 60 נחשפה רצפה של אבני גוויל, שחלקה הצפוני ניגש אל הקיר אך חלקה הדרומי מרוחק מהקיר כדי 0.2–0.3 מ'. לפיכך, קשה לדעת אם הרצפה קשורה לקיר כפי שנראה מחלקה הצפוני, או שהיא נחתכת על ידו כפי שנראה מחלקה הדרומי. קיר 60 הוא חלק מהמבנה שנחשף בחפירה, והוא מלמד כי מבנה זה נמשך לצפון אל מחוץ לגבולות החפירה.

 

השרידים בחלקה הדרומי של החפירה, ובהם קירות החצר, החדרים והמתקנים, נבנו בבנייה פשוטהיחסית, ועל כן אפשר שהם חלק ממכלול תעשייתי, הקשור בתעשיית יין ומוצריו. לעומתם קיר 60, שנחשף בחלק הצפוני של החפירה, נבנה בבנייה טובה, ולכן ייתכן שהוא והרצפה שממערב לו היו חלק ממכלול אחסון או מגורים. העדרם של ממצאים וחרסים מקשה על הבנת השימוש שנעשה באתר ועל תיארוכו. לפי המידע שמסר החופר ולפי דמיון לשרידים דומים, נראה כי זמנו של האתר התקופה הביזנטית או האסלאמית הקדומה.

האתר משתלב היטב בתמונה היישובית של התקופה הביזנטית באזור השרון. קיסריה הייתה בתקופה זו בירת ארץ ישראל, ושני היישובים המרכזיים באזור החפירה היו תל חפר (תל אל-איפשר) במזרח ואום ח'אלד (נתניה) במערב (פורת תשמ"ו; עד 2009; מסארווה 2014; טואג 2016). בסביבת שני יישובים אלה השתרע העורף החקלאי של האזור, והתגלו בו שרידים של חוות חקלאיות ושל מתקנים חקלאיים יחידים בח' ברכת אום אל-אִדהם (בושנינו 2007; מסארווה 2009אלישע 2013), בח' אום אל-פולוס (איילון תשס"ח), במג'הד שיח'ה (פורת, דר ואפלבאום תשמ"ה:185) ובכפר ידידיה (פורת, דר ואפלבאום תשמ"ה:254). נראה כי האתר שהתגלה בחפירה היה אחד מאזורי התעשייה שהיו קשורים ליישוב ששכן באום ח'אלד. אתרים קטנים אלה בעורף החקלאי ננטשו עם סופה של תעשיית היין במישור החוף (איילון תשנ"ז).