החפירה הנוכחית היא המשך של חפירת הצלה נרחבת שנערכה באתר בשנים 2005–2010, ובה נחשפו 15 שכבות שזמנן למן שלהי תקופת הברזל (המאות הח'–הו' לפסה"נ) ועד למאה הכ' לסה"נ. הממצאים שנחשפו כעת יוחסו לשכבות שהוגדרו בעבר. נחפרו כ-25 שטחים (עד 5 × 5 מ') במקומות שיועדו לבניית עמודי הבטון. החפירה נערכה במטרה להעמיק עד לסלע האם ולהשלים את תיעוד השטח. בנוסף, נערכה חפירה במחיצת עפר שנותרה בתום החפירות הקודמות בין שטח החפירה לבין גרם מדרגות בן זמננו שנבנה מצפון לו. ראש המחיצה היה בערך בגובה ראשי הקירות של מבנה מתקופת הברזל שנחשף חלקית בעונות החפירה הקודמות; מילויי העפר שנחפרו הצטברו בתוך חדרי המבנה. להלן יתוארו ממצאים שהתגלו בעבודות השימור ובחפירה (איור 1).
 
תקופת הברזל (שכבות 15, 14). בחלקו הצפוני של שטח החפירה נחשפו בעבר שרידי מחצבה, שעליה נבנה מבנה מטיפוס ארבעה מרחבים, שחלקו הצפוני ממשיך אל מחוץ לשטח החפירה. בחפירת מחיצת העפר שבצפון השטח התגלה קיר (170W; 2.4 מ' אורך השתמרות, 0.5 מ' רוחב, 0.5 מ' גובה השתמרות; איור 2), שנמצא במרחב האורך המזרחי של מבנה ארבעת המרחבים מתקופת הברזל; הוא נבנה בכיוון מזרח–מערב והשתמר לגובה שני נדבכים מעל רצפת החדר. לא ברור אם קיר זה מחלק את המרחב המזרחי של המבנה לשניים או שהוא חלק ממתקן בנוי בתוך המבנה.
בעבודות שימור של קיר שנחשף בעבר (521W) בתחומי סמטה ממערב למבנה ארבעת המרחבים, סמוך לפינתו עם קיר נוסף (640AW), התגלתה פיסת טין צרוף ועליה טביעת חותם של שתי דמויות אוחזות בחפץ דמוי ירח, ומתחת להן הכתובת "לשרער" (של שר העיר) בכתב עברי קדום (אורנן, וקסלר-בדולח וזאס תשע"ח; איור 3). פיסת הטין זוהתה כתגית (docket), שהונחה אולי בתוך כלי קיבול כאסמכתה לזהות השולח, אם כי שימוש זה אינו ודאי.
בחפירה (1.0 × 2.4 מ') בחלקה הצפוני של הסמטה, במקום בו התגלתה טביעת החותם, נחשפו שכבות עפר והחפירה לא העמיקה עד לסלע. בין שכבות אלה נחשף מפלס לבנבן (1721AL), המייצג כנראה את מפלס החיים בסמטה. מתחת למפלס זה, לרגלי פינת קירות 640 ו-521, נתגלתה אבן בנייה גדולה במפולת. לא ברור אם מקורה של אבן זו במחצבה שקדמה לבנייה או בקיר 521. בחלקה הדרומי של הסמטה, לרגלי מצוק סלע חצוב, נחפר מילוי עפר ונחשפה קרקעית מחצבה, ובה סימני חציבה של אבן בנייה ותעלות ניתוק. הקיר המערבי של מבנה ארבעת המרחבים (524W) הושתת על קרקעית המחצבה. תעלת היסוד (1731AL) של הקיר נחפרה לתוך מילוי אדמה שהצטבר על קרקעית המחצבה לאחר נטישתה (L1730A). ניכר שחלף זמן מה מתום העבודות במחצבה ועד לראשית בניית מבנה ארבעת המרחבים.
 
ימי הבית השני (שכבה 13). בראש מצוק הסלע התוחם את שטח החפירה במערב התגלו בעבר שרידים של אמת המים התחתונה (116L) מימי הבית השני. בנייתה מיוחסת למלכים החשמונאים במאה הב' לפסה"נ, והשימוש בה נמשך, עם תיקונים, עד המאה הכ' לסה"נ. האמה חצובה בסלע מדרום לצפון, ולאורכה נשמר צינור חרס שהונח בתקופה העות'מאנית. חלקו הדרומי של מצוק הסלע והאמה החצובה בו נפגעו בימינו, לפני ראשית החפירות. בחפירה הנוכחית נוקה החתך של המצוק והובחנו כמה שלבי בנייה.
לשלבים הקדומים של האמה יוחסה הדופן המערבית שלה החצובה בסלע. האמה מדורגת קלות, וחלקה התחתון צר יותר מחלקה העליון; חלקה התחתון טויח בטיח ששולבו בו שברי חרסים קטנים. לא ניתן לקבוע אם אלה הם שני שלבים טכניים או כרונולוגיים. כך או כך, נראה כי האמה נחצבה בימי הבית השני ומפלס קרקעיתה היה בגובה 738.2 מ' מעפה"י, וכי בשלב מאוחר יותר קרקעיתה הועמקה לגובה של 737.2 מ' מעפה"י (Weksler-Bdolah and Onn 2019:24–25, Plan 2.1: Section 10–10, Fig. 2.5). לשלב השימוש המאוחר של האמה יוחס צינור חרס הנתון בתוך יציקת אבנים ומלט (דבש), המתוארך לתקופה העות'מאנית. קרקעית הצינור נמצאת בגובה 737.9 מ' מעפה"י. בשלב זה דופן מצוק הסלע במטרה לחזקו, ומעל הדיפון נבנה קיר נוסף ששימש דופן מזרחית של האמה. בשטח שבין הקיר הבנוי לבין מצוק הסלע החצוב נוצק חומר מילוט (דבש) שבתוכו הונח צינור החרס.
בראש מצוק הסלע, מצפון לאמת המים, נחקרו שני מתקנים חצובים ומדורגים (2022L, 2050AL). לא מן הנמנע שאלה הם מקוואות טהרה, ששימשו בקומות המסד של מבנים מימי הבית השני שפורקו בתקופה הרומית המאוחרת. מתקן 2022 (4.5 מ' אורך, עד 2 מ' רוחב) נחפר ברובו בעבר, וכעת הורחבה החפירה סביבו והושלמה תכניתו (Weksler-Bdolah and Onn 2019:22–23, Plan 2.1: Section 4–4). מהמתקן שרדו גרם מדרגות ובור טבילה שטויחו בטיח הידראולי אפור. מתקן 2050 (1.5 × 1.5 מ'; Weksler-Bdolah and Onn 2019:19–22, Plan 2.1: Section 2–2; איור 4) נחצב במדורג, ולא התגלו בו שרידי טיח. נראה כי חציבתו לא הושלמה, אולי מכיוון שהיא פגעה בחלל קרסטי טבעי.
בחלק הדרומי-מזרחי של השטח נחשפו שרידי קשת בנויה (W91A; איור 5). הקשת (1.8 מ' אורך חשיפה, 0.7 מ' רוחב) נבנתה מאבני גזית שפניהן מוחלקות בסירוק עדין, והן סותתו בסיתות שוליים מוחלק, האופייני לימי הבית השני. רוחבה הצר של הקשת והתאמתה לקירות סלע חצובים שעליהם היא שעונה במערב ובצפון, רומזים ששימשה לקירוי מתקן חצוב תת-קרקעי. חלל הקשת היה מלא במילוי אבנים שתוארך, על פי ממצא קטן, לתקופה הביזנטית. מעל ראשה נבנו מדרגות (9050L), אשר חיברו בתקופה הביזנטית את הקרדו המזרחי עם רחוב (4108L) שהתפצל מהקרדו לכיוון מזרח. חפירת חלל הקשת לא הושלמה, ומועד בנייתה לא הוברר בחפירה.עם זאת, היותה חתומה תחת רחוב מהתקופות הרומית–הביזנטית מלמד שנבנתה לכל המאוחר בתקופה הביזנטית. צורת הבנייה באבנים שפניהן עוצבו בסגנון הרודיאני, וההתאמה לסלע החצוב, מאפשרות להציע שראשיתה אולי בתקופה ההרודיאנית.
 
התקופה הרומית המאוחרת (שכבה 12). לתקופה זו יוחסו עיקר השרידים שהתגלו בשטח, ובהם קטע של רחוב עמודים רחב (כ-24 מ' רוחב כולל) — הקרדו המזרחי של איליה קפיטולינה. הרחוב התגלה לאורך 50 מ'. במרכזו נסללה דרך תחבורה (carriageway; 8 מ' רוחב), משני צדיה — מדרכות מוגבהות (1.5 מ' רוחב) ומעבר להן סטווים (6.5 מ' רוחב כל אחד). עמודי הסטווים תחמו את הרחוב משני עבריו. ממערב לרחוב התגלתה שורת תאים חצובים בסלע, ששימשו חנויות (לתיאור מלא, ר' Weksler-Bdolah and Onn 2019:29–115). בחפירה הנוכחית נחשפו השרידים הבאים:

1. בפתח הכניסה לחנות הדרומית שנחשפה בעבר מבין שורת החנויות שממערב לקרדו, נחשפו סף והמזוזה הדרומית חצובים בסלע (2007W). אל הסף ניגש ממזרח ריצוף אבן (709L) שנחשף בעבר ותוארך לתקופה הביזנטית (Weksler-Bdolah and Onn 2019:82–83, Fig. 3.61).

2. נחשפו קטעים נוספים של מסד הסטילובט המזרחי מתחת למחיצות עפר שפורקו בחפירה הנוכחית (811W, 812W).

3. נחשפה רצפה מהתקופה הרומית (107AL; המאות הב'–הג' לסה"נ) מתחת לאבני ריצוף של רחוב (4108L) מהתקופה הביזנטית, שהתפצל מהקרדו לכיוון מזרח. נראה שרחוב 4108 מהתקופה הביזנטית משמר תוואי של רחוב או רחבה מהתקופה הרומית כפי ששוער בעבר (Weksler-Bdolah and Onn 2019:77–78, Fig. 3.32).

4. בחלקו הדרומי של הסטיו המערבי של הקרדו נחשף מאגר מים (300L) חצוב ומטויח, המתוארך למאה הד' לסה"נ. גג המאגר נבנה מלוחות אבן שהונחו על מערכת של קשתות בנויות (Weksler-Bdolah and Onn 2019:78–80, Figs. 3.53–3.55, Plan 3.3). בעבודות השימור של גג המאגר התגלה לוח אבן (0.49 מ' רוחב, 0.76 מ' גובה, 0.18 מ' עובי; איור 6) בשימוש משני מעוטר בגילוף; הוא הוצא מהאתר ונחקר (Peleg-Barkat 2019:142–144, Fig. 4.21). עיטור הלוח כולל אומנה אחוזה (פילסטר), שפניה עוטרו בעיטור צמחי ולה בסיס וכותרת הבולטים מהחזית הצרה של לוח האבן. על פי סגנון העיטור הוצע לתארך את הלוח לתקופה הרומית, ימי איליה קפיטולינה. שימושו המקורי של הלוח אינו ידוע. לא מן הנמנע שהוא שימש רגל של שולחן אבן, דופן של אדיקולה קטנה או נישה שעיטרה חזית של מקדש, קיר סקנה פרונס של תיאטרון או מבנה ציבור אחר. שילוב הלוח בשימוש חוזר בגג מאגר המים במאה הד' לסה"נ מלמד שהמבנה המקורי שבו הוא היה משולב נהרס.

5. ממצא ראשון מסוגו בחפירות הקרדו המזרחי הוא שבר לבנת חרס (איור 7), ועליה טביעת הלגיון העשירי פרטנזיס LEGX (Weksler-Bdolah 2021). השבר התגלה בתוך מילוי מכוון (2040AL) של עפר ואבנים קטנות בתחומי מחצבה קדומה שנסתמה לצורך סלילת הקרדו המזרחי בתקופה הרומית. מילוי 2040 נסמך בצפון אל הקיר החיצוני הדרומי (620W) של המבנה מתקופת הברזל, שנבנה על קרקעית המחצבה ונותר חתום תחת מפלס הקרדו מהתקופה הרומית. המילוי היה חתום במקור תחת אבני ריצוף של המדרכה שממערב לרחוב הפתוח בחלק הצפוני של שטח החפירה. אבני ריצוף אלה נשדדו בעבר, אך המילוי שהיה מתחת להן השתמר ללא הפרעה. חלק ממילוי זה נחפר בעבר והממצאים המאוחרים ביותר שהתגלו בו תוארכו לשנים 75–125 לסה"נ (L5326, L5332; Weksler-Bdolah and Onn 2019:33, Plan 3.2; Rosenthal-Heginbottom 2019:232–234, Fig.3.11:1–20). במילוי זהה שנחפר בעבר במרחק של כ-3 מ' מצפון, התגלה מטבע שנטבע בימי הדריאנוס (Bijovsky 2019:174, Table 6.3: Cat. No. 35).
בעבר התגלו שברים רבים של לבנים ורעפים בתוך מילויי עפר שנחתמו תחת הקרדו, אך באף אחד מהם לא התגלתה טביעה של הלגיון העשירי. התגלית החדשה מאפשרת להציע כי בשלב ייסוד העיר בתקופה הרומית (סביב 130 לסה"נ או מעט קודם לכן) הוטבעו כבר מוצרי בנייה מחרס בשם הלגיון העשירי, אך מנהג זה היה עדיין נדיר יחסית.
 
התקופות הביזנטית–העות'מאנית (שכבות 11–1). ממערב לשורת החנויות שממערב לקרדו נחשפה בעבר שורת תאים חצובים במפלס גבוה יותר, שמועד חציבתם ושימושם אינם ידועים בוודאות. שלושת התאים הצפוניים בשורה זו (3006L, 6028L, 6213L) נחשפו בעבר, ואילו בחפירה הנוכחית נחשפו שני תאים נוספים מדרום להם (310L, 5227L).
תא 310 שולב במבנה מוגרבי ששימש את משטרת ישראל עד שנת 2007. אל התא עלו שלוש מדרגות מחדר מזרחי יותר במבנה המוגרבי. בדרום ובצפון נשמרו דופנות התא החצוב המקורי מתחת לקירות בנויים שפורקו בחפירה בעבר. בחלקו המערבי של התא נבנה ספסל מטויח ומעליו קשת מחודדת הנשענת על אומנות רבועות. מתחת לאריחי רצפה בני זמננו התגלתה רצפת טיח לבנה, שלה תשתית של אבני שדה משוטחות (W316A). רצפת הטיח קשורה למתקן מטויח דמוי שוקת מלבנית, שנחשף לאורך הצד המזרחי של התא, במפלס נמוך ממנו; הרצפה והמתקן תוארכו לתקופה העות'מאנית. מתחת לרצפת הטיח הלבנה נחשף מתקן מעוגל (318AL; כ-3 מ' קוטר; איור 8), לא סימטרי, חצוב ומטויח, שבקרקעיתו נחצב בור שיקוע. ניכר שחציבתו פגעה בחלק הצפוני של מקווה טהרה 2022 וברצפת חדר 310, ולפיכך סביר שהוא נחצב לאחר התקופה הרומית. מתקן 318 התגלה מלא בעפר שמעורבים בו כלים רבים ומקטרות חרס מהתקופה העות'מאנית הקדומה (המאות הט"ז–הי"ז לסה"נ). יש להניח כי המתקן נחצב בין שלהי התקופה הרומית לראשית התקופה העות'מאנית. בור השיקוע בקרקעיתו וטיוחו מלמדים כי הוא שימש לאגירת נוזלים.