החפירה (איורים 2, 3) נערכה במדרונות המזרחי והדרומי של גבעה נמוכה (270 מ' מעפה"י), מצפון למוזיאון השומרוני הטוב וסמוך לכביש 1. בשנים 2003–2007 נערכו בראש הגבעה חפירות הצלה בניהולם של י' מגן וי' פלג ז"ל (לא פורסם) ונחשפו שרידי מבנה הרודיאני ('הארמון ההרודיאני'), וכן שרידים של תעלת קשר ירדנית (רישיונות קמ"ט מס' 0972, 1081, 1135, 1171). במדרון המזרחי נחפרו 12 ריבועים בציר צפון–דרום, ובמדרון הדרומי נחפרה תעלת בדיקה. התגלו שרידים דלים וממצאים מהמאות הא' לפסה"נ–הב' לסה"נ, וכן שרידי תעלות קשר ירדניות.
 
המדרון המזרחי. בששת הריבועים הצפוניים נחשפו מילויי אדמה מעל סלע האם. בחתך באחד הריבועים התגלו שרידים דלים של יסודות קיר מבטון (607L) בציר צפון–דרום. הבטון דומה בהרכבו לחומר מליטה מתעלות קשר ירדניות שנחשפו באתר. במרכז השטח נחשפו שרידים דלים של תשתית קיר (614L) בציר דרום-מזרח–צפון-מערב. המשכו של קיר זה לכיוון צפון-מערב נחשף בחפירותיהם של מגן ופלג ונראה שהוא חלק מהמכלול האדריכלי של הארמון ההרודיאני. תיארוך הקיר מתבסס על הממצא הקרמי מהחפירה הנוכחית, כלומר לימי הורדוס. בחלקו הדרומי של שטח החפירה נחשפה תעלת קשר ירדנית (610L; איור 4) בכיוון כללי צפון–דרום. התעלה נבנתה מאבנים בינוניות, שהפן הפנימי שלהן סותת קלות וביניהן הונח בטון אפור גס ששולבו בו שברים גסים של טיח לבן, שמקורם כנראה בתקרת גג המבנה ההרודיאני; התעלה השתמרה לגובה חמישה נדבכים. במרכז התעלה, במפלס הרצפה, נחשפה אבן גזית שפורקה כנראה מהחומה ההרודיאנית המקיפה את האתר. בתעלה נחשפו פריטי מתכת, כדורים ותרמילי רובה. בשני הריבועים הדרומיים ביותר בשטח נחשף רק סלע האם.
 
המדרון הדרומי. בתעלת הבדיקה שנחפרה (623L; 0.5 מ' עומק) לא התגלו שרידים אדריכליים. בהרחבת חפירה של תעלת קשר ירדנית (624L) בציר מזרח–מערב שנחשפה בעבר, התברר כי מאפייניה דומים לאלה של תעלת הקשר שנחשפה במדרון המזרחי.
 
בחפירה התגלו ממצא כלי חרס (להלן), כלי זכוכית ושבעה מטבעות ברונזה מהם זוהו חמישה (להלן); כן התגלתה טבעת עשויה ברונזה הנושאת עיטורים. הממצאים מתוארכים למאות הא' לפסה"נ–הב' לסה"נ. ממצא הזכוכית כולל כעשרה שברי כלים, מהם שניים זוהו (לא צוירו): בסיס מוצק ושטוח של כוס או קערה שעליו צלעות אנכיות משוכות ושפת קערה עם קפל צינורי חיצוני. שני שברי זכוכית אלה מתוארכים לתקופה הרומית הקדומה, ובעיקר לזמן שבין המרידות (70–135 לסה"נ).
 
ממצא כלי חרס
יודן פלייטמן
 
בחפירה נאספו כ-100 שברי כלי חרס שהגיעו בעיקר ממילויי אדמה בתחתית המבנה ההרודיאני. כלי החרס במכלול יוצרו באובניים, והם כוללים טיפוסים רבים של כלי אוכל, בישול ואגירה, וכן נר שמן יחיד. כן נמצאו פך צבוע מקומי, כלי מיובא ממשפחת טרה סיגילטה ואמפורה מיובאת. המכלול מתוארך ברובו למן המאה הא' לפסה"נ ועד תחילת המאה הב' לסה"נ, ודומה במאפייניו ובהרכבו למכלולים קרמיים מתקופות אלה שנחשפו באזור יהודה, ובעיקר בסביבת ים המלח, בקעת יריחו וירושלים. מכיוון שעיקר המכלול הגיע ממילויים, הובאו מקבילות מועטות, בעיקר ממכלולי הארמונות והמבצרים של התקופה. ההשוואה של מכלולים קרמיים מהתקופה ההלניסטית המאוחרת (ימי החשמונאים) ושל מכלולים מהתקופה שבין המרידות מראה שקשה לזהות שינויים בטיפוסי הכלים (Rapuano 2013:86). הכלים במכלול אינם מאפשרים להכריע בסוגיה האם קדמה למבנה ההרודיאני שכבת בנייה מימי החשמונאים, כפי שנחשף בחלק מהארמונות והמבצרים ההרודיאניים דוגמת מכוור וארמונות יריחו. בנוסף, חלק מהכלים במכלול ממשיכים למחצית הראשונה של המאה הא' לסה"נ, ועם זאת לא ברור עדיין האם האתר היה מאוכלס גם לאחר ימי הורדוס. הממצא העיקרי בחפירה הם כלי האגירה; בארמונות ההרודיאניים שנחפרו היו קנקני אגירה הכלים השכיחים ביותר (למשל, 40% מהמכלול במצדה; Bar-Nathan 2006:37–45). כלים פשוטים של יום-יום לצד כלי יוקרה אופייניים בעיקר למכלולי הארמונות ובתי היוקרה שבעיר העליונה של ירושלים בתקופה זו.
 
כלי אוכל. התגלו ארבעה שברים של ספלים ושמונה שברים של קערות משני טיפוסים, מהם צויר שבר קערה אחד (איור 1:5). לקערות אלה גוף דק, דופנות ישרות או מעוגלות, בסיס שטוח ושפה פשוטה המתכנסת פנימה. שתיים מהקערות במכלול חופו ברשלנות בחיפוי חום-שחרחר. זהו הטיפוס השכיח ביותר ביהודה בימי החשמונאים, למשל בארמונות החשמונאים ומצדה (Bar-Nathan 2002:79–80, 83–87, Pls. 14; 15:199–228). הקערה הייתה נפוצה גם בימי הורדוס, והמשיכה להופיע בתחילת המאה הב' לסה"נ (Rapuano 2013:65–66, Fig. 3:35–36). מקבילות נמצאו בחפירות חניון גבעתי בירושלים (Tchekhanovets 2013:110–112, Figs. 5.5:1–3, 5.10:1–3, 5.15:1, 2) ובהרודיון (Gärtner 2015:368, Pl. 8.II:20).
 
כלי בישול. במכלול שבעה שברים של קדרות בישול המייצגים שלושה טיפוסים דומים, וכן 25 שברים של סירי בישול שיוחסו לשני טיפוסים. מבין כל כלי הבישול צוירו שני כלים מייצגים (איור 2:5, 3).
קדרה 2 רחבה, צווארה קצר ושפתה מעוקלת כלפי חוץ ובצִדה העליון שקע. קשה לשחזר את מבנה גופה, שכן יש כמה טיפוסים — עמוקים, רדודים, עגולים ומזווים — בתקופה זו, שלכולם שפה דומה. יחד עם זאת, הכתף הגבוהה והתעגלותה המהירה כלפי מטה מזכירים יותר קדרות המתוארכות לתחילת המאה הא' לסה"נ. טיפוסים דומים נמצאו במצדה, רובם בהקשר של חיל המצב הרומאי (Bar-Nathan 2006:163–171, Pls. 30, 31, ובעיקר כלים 72–76). קדרה דומה נמצאה גם בשימוש בהקשר שבין המרידות ברומאים (Rapuano 2013:70, Fig. 5:78).
לסיר בישול 3 גוף כדורי, מרוכס בצפיפות, בסיס מעוגל או מחודד מעט, צוואר קצר יחסית, שפה שחתכה משולש ושתי ידיות היורדות מהשפה אל הכתף. בדומה לרוב הכלים במכלול, גם סיר בישול זה היה נפוץ ביהודה. שפתו אופיינית מאוד ומכאן גם קיבל את כינויו 'סיר בישול משולש שפה'. על פי הממצאים מבית היוצר שהתגלה בחפירה בבנייני האומה בירושלים, ייצורו של הסיר החל סמוך לימי הורדוס (Berlin 2005:36–38, Fig. 4). טיפוס זה היה שכיח עד למרד הגדול, ווריאנטים שלו המשיכו להופיע גם במכלולים מתחילת המאה הב' לסה"נ, בתקופה שבין המרידות ברומאים (Rapuano 2013:66–68, Pl. 3:49, 50). מקבילות נוספות התגלו בחפירות הרובע היהודי (Geva 2012:278, 281, Pl. 8.1:14–16) ובמצדה (Bar-Nathan 2006:54–158, 176–178, Pls. 27; 28:1; 29).
 
כלי אגירה. נמצאו עשרה קנקנים מתשעה טיפוסים שונים, מהם צוירו שלושה (איור 4:5–7), שסדר הופעתם מייצג את המעבר בין המאות. למרבית הקנקנים גוף דמוי שק, מוארך לעתים, ופתחם צר. בסיסם עגול, מעט בולט או מחודד, ולהם שתי ידיות עגולות על הכתף. לצורה זו מסורת ארוכה המאפיינת קנקנים מסוף ימי הבית השני ועד התקופה הרומית ביהודה.
קנקנים 4 ו-5 מייצגים שני תתי-טיפוס של קנקן ששפתו מקופלת וארוכה, חתכה מרובע ובחיבורה אל הצוואר יש מדרגה מודגשת. קנקנים אלו מוכרים לכל המוקדם מהרבע האחרון של המאה הב' לפסה"נ והם שימשו עד הרבע האחרון של המאה הא' לפסה"נ. הקנקנים היו נפוצים ביהודה, בעיקר במאה הא' לפסה"נ ובמכלולים חשמונאיים, דוגמת ארמונות יריחו (Bar-Nathan 2002:28–31, 253–255, Pls. 3–5:18–27, Type J-JS4). מקבילות לשבר 4 נמצאו בהרודיון (Gärtner 2015:366, 383, Pl. II:4, 5) ובחפירות הרובע היהודי (Geva and Hershkovitz 2014:137, 152, Pl. 3.2:3, 16). מקבילות לשבר 5 התגלו במצדה (Bar-Nathan 2006:51–52, 81, Pl. 4:17) ובחפירות הקישלה בירושלים (Rapuano 2018:115, 148, Pl. 1:4, 5).
לקנקן 6 יש בדרך כלל צוואר ארוך ודק שבבסיסו רכס מודגש ושפתו פשוטה ומשוכה מעט כלפי חוץ. הקנקן הופיע בשליש האחרון של המאה הא' לפסה"נ, החליף את מקומו של הטיפוס שתואר לעיל ובמהרה הפך שכיח באזור יהודה. הוא אופייני למכלולי הארמונות המבוצרים של הורדוס, ותפוצתו הרחבה מורגשת גם במחצית השנייה של המאה הא' לסה"נ. אחריתו בתקופה שבין המרידות ברומאים או מעט לאחריה, אז התמעטה תפוצתו עד להיעלמותו הסופית. מקבילות נמצאו במצדה (Bar-Nathan 2006:55, Pl. 5:21–26) ובארמונות החשמונאים (Bar-Nathan 2002:21–22, 33–34, 152, 256, Pl. 6:40, 41, ור' שם דיון מעמיק בטיפוס).
לקנקן 7 צוואר גבוה ושפה קצרה ומשוכה מעט כלפי חוץ שחתכה משולש. טיפוס זה הופיע במאה הא' לסה"נ והיה שכיח בתקופה שבין המרידות ברומאים. הוא נעלם לקראת סוף המאה הא' או תחילת המאה הב' לסה"נ (Bar-Nathan 2006:74–75, 93, Pl. 16:95–104).
 
פכים ופכיות. זוהו 11 שברים של פכים ופכיות, מהם צוירו שניים (איור 8:5, 9). שברי השפיות הקטנים מקשים על סיווגם לטיפוסים, אך החומר ממנו יוצרו הכלים וצורתם הכללית מאפשרים לזהותם. כלים אלו שימשו בין היתר להגשה ולאחסון תמרוקים.
פך 8 מעוטר בציור, גופו בדרך כלל עגול וכדורי ולו בסיס דיסק רחב. בין הכתף לצוואר מופיעות לעתים כמה ידיות. ישנם טיפוסים שונים של צוואר ושפה. הפך מעוטר בציור פסים בצבע חום, שחור ואדום בדגם אידרה התחום ברצועות, עיטור שהיה נפוץ בעיקר במאה הא' לפסה"נ. את השבר במכלול מייחדת העובדה שהידית חוברה אל הפך לאחר הציור על גופו, שכן סימני מריחת החומר במקום החיבור מכסים חלק מהרצועה המצוירת העליונה. עיטורים של דגמים גיאומטריים וצמחיים המשיכו להופיע גם בתקופה ההרודיאנית ועד לימי המרד הגדול, ונעלמו בתחילת המאה הב' לסה"נ (Bar-Nathan 2002:122–128; 2006:246). מקבילות התגלו בארמונות החשמונאים ביריחו (Bar-Nathan 2002:260, 270, Pls. 10:91, 20:332–334).
פכית 9 כדורית או אגסית, ובסיסה עגול, שטוח או קמור. במקרים רבים גופה מרוכס בצפיפות. שפת הפכית נוטה פנימה, צווארה מעוקל ולה ידית המחברת בין השפה לכתף. הפכית שכיחה ביותר בכל יהודה ואף מעבר לכך. היא הופיעה לכל המוקדם במאה הא' לפסה"נ ונעלמה במאה הב' לסה"נ (Bar-Nathan 2006:189–194, 211, Pl. 33:1–14). מקבילות נמצאו במכוור (Humbert 2019:217, Pl. 5:4, 5, 7, 8), בקומראן (Magen and Peleg 2007:15, 18, 21, Pl. 3:4) ובח'ירבת א-ראסם בשפלת יהודה (Sandhaus 2011:124–125, Pl. 2.7:4).
 
נר שמן. התגלה שבר יחיד של נר הרודיאני (איור 10:5), האופייני לתקופה. לנר זה יש כמה תתי-טיפוסים, אך השבר קטן מכדי שיהיה אפשר לזהות את הטיפוס. נרות אלו הופיעו כנראה כבר בשנים האחרונות של שלטון הורדוס, והיו שכיחים עד לימי המרד הגדול. דוגמאות אחרונות הופיעו במחצית השנייה של המאה הב' לסה"נ, למשל במערות מפלט מימי מרד בר-כוכבא (Barag and Hershkovitz 1994:44–53). מקבילות נמצאו במכוור (Mlynarczyk 2019:286–292, Pls. 30–32) ובחפירות חניון גבעתי בירושלים (Tchekhanovets 2013:124, Figs. 5.14, 5.19).
 
כלי ייבוא. התגלו שני שברים קטנים של כלים מיובאים (לא צוירו), שהשתמרותם גרועה ומקשה על זיהוים. נראה כי שבר אחד שייך לקערת טרה סיגילטה (Eastern Sigillita A) והשני שייך לשפת אמפורה שמקורה אולי באיים האגאיים. שניהם כלים אופייניים לשכבות הגבוהות באוכלוסייה, ונמצאו בין היתר במכלולי ארמונות ובתי אמידים (Berlin 2005:37–38; Bar-Nathan 2006:307–314).
 
מטבעות
חיים שקולניק
 
שבעה מטבעות נתגלו בחפירה, כולם עשויים ברונזה, מהם זוהו חמישה (טבלה 1). מטבע אחד יוחס לאלכסנדר ינאי, ואילו יתר המטבעות מתוארכים בעיקר למחצית השנייה של המאה הא' לסה"נ.
 
טבלה 1. המטבעות מהחפירה
מס'
שליט/מטבעה
תאריך
לוקוס
סל
מס' קמ"ט
1
אלכסנדר ינאי
79/80–76 לפסה"נ
609
4020
046720K
2
אגריפס הא'
41/2 לסה"נ
פני שטח
4035
046721K
3
הנציב פורקיוס פסטוס
58/9 לסה"נ
609
4019
046719K
4
המרד הגדול
שנה ב' (67 לסה"נ)
602
4010
046718K
5
המרד הגדול
שנה ב' (67 לסה"נ)
605
4016
046714K
 
המכלול הקרמי שעלה בחפירה מלמד כי האתר היה מאוכלס בעיקר מהמחצית השנייה של המאה הא' לפסה"נ ועד לתחילת המאה הב' לסה"נ. הכלים המגוונים וכלי הייבוא מעידים על עושרו של האתר ועל דמיון למכלולים של בתי יוקרה בירושלים מאותה התקופה. נראה כי באתר ישבה אוכלוסייה אמידה שהיה לה קשר לשלטון הרומי. האתר שוכן בשטח אסטרטגי ששלט על הדרך הקדומה שחיברה בין ירושלים לארמונות יריחו, ולמרות היעדר פרסום של ממצאי החפירה במבנה ההרודיאני, אפשר להציע בזהירות כי בראש הגבעה שכנה מצודה מן התקופה הרומית הקדומה ששמרה על דרך זו. חיזוק לטענה זו אפשר למצוא בתיאור של יוסף בן מתתיהו את חורבן קפרוס, המתואר באופן ברור כ'ארמון-מבצר' (נצר תשל"א:61). בתיאור זה צוין כי המורדים לא רק כבשו את המבצר אלא גם את המצודות: "והמורדים כבשו את המבצר הנקרא קפרוס, אשר ממעל ליריחו, ושחטו את חיל המצב ואת המצודות החריבו עד היסוד" (בן מתתיהו תשי"ט: קנד). נראה אם כן, שבאתר שכן מבצר ולא ארמון כפי שנתקבע בשמו. מבצרי המדבר בימי החשמונאים והורדוס שימשו בחלקם למטרות צבאיות ובחלקם למטרות מנהליות (גורי-רימון תשנ"ז).