חורבת בוהו משתרעת על גבעה נמוכה (כ-135 מ' מעפנה"י), ליד הגדה המזרחית של נחל בוהו. בסביבתה התגלו שרידים עתיקים רבים, המתוארכים ברובם לתקופות הביזנטית, האסלאמית הקדומה והממלוכית. בשנת 1998 נערך במקום סקר על ידי ש' לנדר (רישיון מס' 149/1998-G), ובשנת 2014 נחפר מצפון לחפירה הנוכחית בית קברות מהתקופה הביזנטית (הרשאה מס' 7042-A). בחפירה שנערכה באתר בשנת 2015 נחשפו שרידי יישוב מהתקופות הביזנטית עד הממלוכית, לרבות מבנה מהתקופה הביזנטית ששימש כנראה מנזר, ובו כמה גתות גדולות, בורות מים ומתקנים נוספים (פרץ ומיכאל 2017). בחפירה שנערכה בשנת 2019 במרחק כ-750 מ' ממערב לחפירה הנוכחית נחשפו בית יוצר, שתי גתות גדולות, בורות מים וכמה קברים (הרשאה מס' 8553-A); מרבית השרידים מתוארכים לתקופה הביזנטית, ורק ממצאים אחדים מתוארכים לתקופות האסלאמית הקדומה והעות'מאנית. בחפירה בגבעות אטון, המרוחקת כ-2 ק"מ ממערבת לחורבת בוהו, נחשפו שרידי יישוב כפרי, הכולל כמה מבנים, סמטה, שני בורות מים, מחצבות לס ובורות אשפה מהתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה (סרי 2017).
 
בראש הגבעה נפתחו 11 ריבועי חפירה, ובהם נחשפו קירות מקוטעים, רצפות, מתקנים, מפלסי חיים ובורות אשפה (איור 2), המתוארכים לתקופה הממלוכית; השתמרות השרידים גרועה, ועל כן הסטרטיגרפיה לא הוגדרה באופן ברור. בחפירה התגלו גם שברי כלי חרס וכלי זכוכית מהתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה.
נחשפו קטעים של שתי רצפות (120L, 128L; איור 3), שנבנו מאבנים מסותתות בשימוש משני ואבני שחיקה שבורות וביניהן אבני גוויל. אפשר שבחדרים או חללים אחרים היו רצפות עפר כבוש שלא השתמרו, כפי שמעידים ארבעה תנורי חרס שהתגלו (137L, 147L, 149L, 156L). בשטח החפירה התגלו קטעי קירות, שנבנו מאבני גוויל בשילוב אבנים מסותתות בשימוש משני; הם השתמרו לגובה של עד שלושה נדבכים. קטעי הקירות שהתגלו קצרים, ועל כן אי אפשר לשחזר את תכנית המבנה או המבנים שעמדו בשטח. באחד מקטעי הקירות (125W) שולב שבר עמוד, שמקורו כנראה במנזר שנחשף בשנת 2015 (פרץ ומיכאל 2017). בחלקים משטח החפירה התגלתה שכבת הרס עבה (0.10–0.15 מ'), המעידה שהמבנים נהרסו בשרפה.
בחפירה נמצא מכלול קרמי קטן, המתוארך ברובו לתקופה הממלוכית (המאות הי"ג–הט"ו לסה"נ) ובמקצתו לתקופה הביזנטית או האסלאמית הקדומה. הממצא הקרמי מהתקופה הממלוכית כולל כמה קערות עמוקות גסות (Avissar and Stern 2005:82, Type II.1.1.3) — קערה מזווה שדופנה עבה ובסיסה שטוח (איור 1:4), קערה שדופנה מעוגלת ומצולעת ושפתה נוטה מעט חוצה (איור 2:4) וקערה שדופנה מתרחבת ושפתה נוטה מעט חוצה (איור 3:4); שלוש קערות גדולות או אגנים שלהם שפה מעובה נוטה חוצה (איור 4:4–6), מהן אחת רבועה (איור 5:4); כמה קנקני אגירה שלהם צוואר ארוך ושפה מעובה (איור 5:1–4; Avissar and Stern 2005:102, Type II.3.1.4); קנקן גדול שצווארו ושפתו דומים לאלה של הקנקנים, כנראה פיטס (איור 5:5); קנקן שלם שלו עיטור שחוק בצבע חום אדמדם (איור 6) ושברים נוספים (איור 7) של כלים עשויים ביד שלהם עיטור גיאומטרי צבוע; וכמה שברים של מגוון קערות מזוגגות (איורים 8, 9). הממצא הקרמי מהתקופה הביזנטית או האסלאמית הקדומה מועט — ככל הנראה שאֵריתי — ובו שני נרות: נר סנדל (איור 1:10) וידית של נר עשויה בתבנית (איור 2:10), הדומה לטיפוס 3 (Variant D) של מאגנס (Magness 1993:251–254).
בחפירה נמצאו כמה פריטי ברונזה, ובהם טבעת, סכין, פעמון ותליון גדול, וכן כמה מסמרי ברזל. לטבעת (25 מ"מ קוטר, 4 מ"מ עובי) צורת עיגול שטוח פשוט. הסכין (כ-16 ס"מ אורך) נמצאה על רצפת אדמה מהודקת (150L), ולכן ניתן לייחסהּ לתקופה הממלוכית; הידית לא השתמרה. הפעמון (163L, סל 1213; איור 1:11), שנחשף בשכבה מהתקופה הממלוכית, דומה לפעמונים מחפירות אחרות, ומתוארך בעיקר לתקופות הרומית והביזנטית; ייתכן שהוא ממצא שאֵריתי. התליון יוצא דופן, וצורתו פרח (L162, סל 1207; 3.5 ס"מ אורך מרבי; איור 2:11).
 
ממצא זכוכית
תמר וינטר
 
בחפירה נמצאו 16 שברי זכוכית שהשתמרותם גרועה, המתוארכים לתקופה הביזנטית ולתקופות האסלאמית המאוחרת–העות'מאנית. הממצא האופייני לתקופה הביזנטית כולל כמה בסיסים חלולים של נרות כלילה (128L, 135L, 137L; לא צויר).
הממצא מהתקופות האסלאמית המאוחרת–העות'מאנית כולל שבר קטן של דופן קערה עשויה זכוכית סגולה כהה ומעוטרת בניפוח לדפוס בדגם צלעות אנכיות (136L, סל 1176; איור 1:12). קערות מטיפוס זה, שלעתים מעוטרות גם בחוטים לבנים אופקיים, אופייניות לתקופה הממלוכית. קערה דומה, כמעט שלמה, התגלתה ברמלה (גורין-רוזן 2009: איור 3:13).
פריט נוסף מהתקופות האסלאמית המאוחרת–העות'מאנית צמיד מזכוכית שקופה, שלו חתך עגול, המעוטר בחוטים כרוכים ומסובבים מזכוכית אטומה בצבעים שחור, צהוב ולבן (L109, סל 1019; 7 ס"מ קוטר חיצון; איור 2:12). צמידים ססגוניים מסובבים מטיפוס זה אופייניים לתקופות האסלאמית המאוחרת והעות'מאנית. צמידים המעוטרים בחוטים כרוכים ומסובבים בזכוכית אטומה בצבעים אדום, צהוב ולבן סווגו על ידי שפאר כטיפוס C2b ותוארכו בעיקר לתקופה העות'מאנית (Spaer 1992:49–50, Fig. 4). צמידים דומים נחשפו באתר באר מרים בנצרת ותוארכו שם לתקופה הממלוכית (Alexandre 2012:101–103, Fig. 4.10:5). בנוסף התגלו באתר כמה צמידי זכוכית פשוטים, שלהם חתך דמוי D, המתוארכים לתקופות האסלאמית המאוחרתהעות'מאנית (פני שטח; 127L, 132L; לא צויר).
 
מטבעות
רוברט קול
 
בחפירה נמצאו 13 מטבעות, כולם פוּלוּס נחושת מהתקופה הממלוכית (ר"ע 161737–161749). רוב המטבעות חתוכים ופגועים בצורה קשה, וניתן לתארכם באופן כללי למאות הי"ד–הט"ו לסה"נ. כמה מטבעות זוהו היטב ותוארכו לימי שלטונם של א-נאצר נאצר מחמד (תקופת השלטון השלישית; 709714 להג'רה; 13101341 לסה"נ; ר"ע 161742), אל-אשרף נאצר א-דין שעבאן הב' (764778 להג'רה; 13631377 לסה"נ; ר"ע 161741, 161747) וא-ט'אהר ברקוּק (792801 להג'רה; 13901399 לסה"נ; ר"ע 161737). מטבעות אלו משלימים קבוצה מתוארכת דומה של תריסר פולוס ממלוכים שנחפרו בקרבת מקום (פרץ ומיכאל 2017; נבדק על ידי המחבר). ממצא המטבעות תומך בבירור במסקנות החופרים כי באתר נחשפו שרידי יישוב חד-תקופתי מהתקופה הממלוכית. חפירות באתרים כפריים בני אותו זמן מלמדות על שימוש נרחב ואינטנסיבי במטבעות נחושת קטנים לצרכי יומיום בדרום שטחה של המדינה הממלוכית במהלך המאות הי"ד והט"ו לסה"נ. נראה כי זמינות נרחבת זו של מזומנים בערכים קטנים אפיינה את כלכלת המחוזות הסוריים של המדינה הממלוכית.
 
עצמות בעלי חיים
מעיין לב
 
במכלול עצמות בעלי החיים 63 עצמות (ר' נספח: טבלות 1, 2), שזוהו באמצעות האוסף המשווה האוסטיאולוגי של המעבדה לארכיאוזואולוגיה באוניברסיטת חיפה, ותועדו באמצעות פרוטוקול סטנדרטי לאבחון אזורי (Davis 1992). כל העצמות שזוהו נמדדו באמצעות מחוגה דיגיטלית בדיוק של המ"מ הקרוב ביותר (ר' נספח: טבלה 3) על פי פון דן דרייש (von den Driesch 1976) ודיוויס (Davis 1996). עדויות טפונומיות שונות כגון שרפה, כרסום טורפים ובליה סווגו לפי בהרנסמאייר (Behrensmeyer 1978).
מכלול העצמות סווג לקבוצות לפי המין (נספח: טבלות 1, 2). במכלול בולטים בקר (Bos taurus; 20=N; 35%), צאן (כבשים; Ovis aries או Capra hircus; 13=N; 23%) וסוסיים (כנראה חמור; Equus asinus; 13=N; 23%). כן יש במכלול נוכחות של עופות (Gallus gallus domesticus; 7=N; 12%) וגמל (Camelus dromedaries; 3=N; 5%), וזוהתה עצם יחידה של דורס (2%).
תצפיות טפונומיות (ר' נספח: טבלה 4) מלמדות כי בחצי מהעצמות במכלול (29=N; 49%) יש בליה, ומהן ב-10% יש בליה חמורה (שלב 3). תצפיות אלה מלמדות שחלק מהעצמות במכלול היו חשופות לאוויר במשך זמן ארוך לפני הקבורה, אולי בגלל קצב איטי של הצטברות אשפה. העוצמה המשתנה של הבליה עשויה לנבוע מהצטברות של עצמות ממקורות שונים. אף אחת מהעצמות לא נשרפה, פרט לעצם אחת מפוחמת של עז, המלמדת כנראה על בישול ולא צלייה. בארבע עצמות הובחנו שברים שקרו בעוד העצמות טריות, וב-17 עצמות הובחנה שבירה יבשה שאירעה במהלך תהליכים שלאחר השלכה, כגון דריסה וריסוק כתוצאה מעומס הרבדה. סימן יחיד לריסוק בזמן שחיטה נמצא על עצם אחת של גמל. סימני כרסום של טורפים אינם שכיחים (1=N).
העצמות במכלול מצביעות על כלכלת משק חי באתר, אם כי גודלו הצנוע של המכלול מונע ניתוח ברור של כלכלת האתר.
 
האתר בראש הגבעה נושב בתקופה הממלוכית. ממצאים אחדים מהתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה שהתגלו בחפירה מקורם כנראה בשימוש משני. ייתכן שהיישוב מהתקופה הממלוכית נבנה על שרידים קדומים יותר שנהרסו במשך קיומו. ההשתמרות הירודה של השרידים בחפירה לא אפשרה הבנה של אופי המבנים שנחשפו, אך נראה כי השרידים הם חלק מיישוב כפרי קטן מהתקופה הממלוכית, שנחפר בעבר והתגלו בו רצפות, קטעי קירות ומפלסי חיים (פרץ ומיכאל 2017).