מבצר נמרוד שוכן על שלוחה נישאה למרגלות החרמון, מעל העיר הקדומה בניאס. הוא נסקר לראשונה על ידי גרן במאה הי"ט לסה"נ, ולאחריו סקרו אותו חוקרים רבים נוספים שעברו באזור והמבצר משך את תשומת לבם. המחקר המקיף הראשון על האתר נערך בשנות ה-30 של המאה הכ', והוא שימש בסיס למחקרים נוספים במהלך השנים (הרטל 2017: אתר 43). בחפירות שנערכו במבצר בשנות ה-90 של המאה הכ' תועדו ונחקרו חלקי המבצר (Hartal 2001).

את המבצר בנו האיובים בשנים 1227/8 לסה"נ על שלוחה שעליה התקיימה התיישבות קדומה בתקופות הברונזה הקדומה, הרומית והביזנטית. הקמת המבצר הרסה את השרידים הקדומים, אך חרסים רבים נותרו על פני השטח. המבצר הורחב ושופץ על ידי השליט הממלוכי ביברס, ובתקופתו אף שימש המקום מרכז מנהלי של האזור. במהלך השנים שימש המבצר בית כלא ולמגורי השליט המקומי, ולאחר נטישתו במהלך המאה הי"ז לסה"נ שימש מחסה לרועי צאן (הרטל 2017: אתר 43).
למרגלות המבצר ממזרח נמצאת בריכת אגירה גדולה, וממזרח לה בריכת שיקוע קטנה, אך הן אינן מופיעות בתיעוד ובמחקרים קודמים. בשנים 2013 ו-2016 נערכו בבריכה חתכי בדיקה על מנת לתארך אותה ולהכין לה תוכנית שימור, אך לא ברור מתי נבנתה ומי בנה אותה. בריכות דומות נסקרו בח'ירבת חפור למרגלותיו המזרחיים של הר סנאים ולמרגלות הכפר זעורה, שם הן תוארכו לתקופה הרומית. בעת שיפוץ כביש הגישה למבצר, בתחילת שנות ה-2000, התגלו בחתך הדרך העולה למבצר, כ-50 מ' ממערב לשטח החפירה הנוכחית, עצמות שנראו כעצמות אדם (אסעד דעבוס, מנהל הגן הלאומי, מידע בעל פה).
שטח החפירה נמצא למרגלות המבצר ממזרח, סמוך לבריכת האגירה מדרום, בלב כרם זיתים שעובד בעבר (איור 2).
 
נפתח ריבוע חפירה אחד (איור 3), ונחשפה אדמה חקלאית חומה ובה שני מקבצי אבנים (14L, 18L) ושלושה ריכוזים של עצמות אדם (11L, 17L, 18L); בלוקוס 18 נמצא ריכוז עצמות קטן בין האבנים. מקבץ אבנים 14 מוארך אך חסר מתאר ברור (1.5 × 2.5 מ'; איור 4) ומורכב מאבני שדה מגיר בגדלים שונים שהונחו על סלע האם; אפשר שזהו קבר שצירו הכללי מזרח–מערב, אך הוא לא השתמר. מצפון למקבץ אבנים זה נמצאו שתי עצמות שבורות השייכות לפרט בוגר אחד (16L). מדרום-מזרח למקבץ 14 נמצאו כמה לוחות אבן גיר (17L), וסמוך למקבץ 14 נמצאו כמה לוחות אבן גיר, כנראה לוחות כיסוי לקבר. סמוך ללוחות האבן, בעומק 0.4 מ' מתחת לפני השטח, נמצאו עצמות רבות השייכות לשני פרטים: גבר מבוגר וזכר בן 20–30 שנה (17L; איור 5). מצפון להם נמצאו שברי גולגולת ועצמות אחרות השייכות לתינוק (18L). מצפון לשרידים אלה נמצאו עצמות של שני פרטים (11L): גבר מבוגר ואדם צעיר יותר, אולי אישה. סמוך לעצמות בלוקוס 18 נחשפו אבני גיר מהוקצעות למחצה ומסמר מתכת (לא צויר). בשטח החפירה נמצאו מעט חרסים שחוקים, שתוארכו לתקופות הרומית, הביזנטית, הממלוכית והעות'מאנית (לא צוירו), אך אי אפשר היה לייחסם במובהק לשרידי הקבורה.
 
ממצא העצמות. שרידי העצמות מהחפירה (11L, 16L–18L) יוחסו לשישה פרטים: שני גברים מבוגרים, שלושה בוגרים ותינוק. העצמות לא נמצאו בארטיקולציה, אלא פזורות ושבורות, עדות כי הקבורות הופרעו בעבר. העצמות נבדקו ויזואלית לזיהוי, לקביעת צד ולהערכת גודל על פי שיטתם של וויט ופולקנס (White and Folkens 2005); עצמות שאפשר היה למדוד תועדו על פי שיטתו של בס (Bass 1987). העצמות תועדו במהלך החפירה ונקברו באתר.
בלוקוס 11 נמצאו שני פרטים (1, 2): גבר מבוגר ואדם צעיר יותר, אולי אישה. מן הגבר הבוגר (פרט 1) שרדו שבר מקדמת הגולגולת (0.96 מ"מ עובי), ובו חריצים בולטים (meningeal), המעידים כי היה זה פרט מבוגר, וכן עצם זנב מאוחה במלואה ושבר קטן של לסת תחתונה ימנית, שבה שרדה שן אחת (Rm1). דגם השחיקה בשן מרמז כי הפרט היה בן 45–50 במותו, גיל התואם לחריצים בגולגולת. מפרט 2 שרדו ראש הפמור השמאלי (40.2 מ"מ היקף אנכי); תל ירך מפותח, עדות לשרירי רגליים מפותחים; הומרוס שמאלי שבור; ושבר של טיביה ימנית. שרידים אלה שייכים לבוגר צעיר שמינו אינו ידוע, כנראה אישה.
בלוקוס 16 נמצאו שני שברי עצמות, של פמור ימני ושל טיביה שמאלית, השייכים לפרט בוגר שמינו אינו ידוע.
בלוקוס 17 נמצאו שרידים של שני פרטים ממין זכר (1, 2). לפרט 1, שהשתמרותו טובה, שייכות שתי עצמות פמור, ימנית ושמאלית (46.2 ו-44.9 מ"מ קוטר אנכי בהתאמה), עצם רדיוס שמאלית, אולנה ימנית, פיבולות, צלעות, עצמות מטטרסל, עצם בוהן (proximal falange) ושבר מן הלסת התחתונה: סנטר מפותח והענף (ראמוס) הימני. עצמות אלו שייכות לזכר בן 20–30 שנה. לפרט 2 שייכות חלקה השמאלי של הלסת העליונה, שם נמצאה שן שחוקה אחת במקומה (ML3); חלק מן הלסת התחתונה, שניכר בה כי כל השיניים נפלו קודם למוות; וזיז מסטואידי מפותח (1.6 ס"מ עובי), האופייני לפרט זכר. דרגת שחיקת השיניים מעידה כי פרט זה היה בן למעלה מחמישים במותו.
בלוקוס 18 נמצאו עצמות תינוק: עצם הבריח, קטעי צלעות, הומרוס שבור ושרידים של הגולגולת וחלק מן הלסת התחתונה, שטרם בקעו בה השיניים הקבועות כמו גם שתי שיני חלב (Rdi1, Rdi2), עדות כי הפרט נפטר בין גיל שנה וחצי לשנתיים. מינו אינו ידוע.
 
זמנן של הקבורות אינו ידוע, שכן אין בממצא הקרמי כדי לתארכן ואי אפשר לקבוע את כיוונם של הקברים. ניכר כי הקבורות נפגעו במהלך השנים, כנראה בעקבות עיבוד חקלאי. עם זאת, ברור כי הקבורות הן חלק מבית קברות גדול יותר, כעדות שרידי העצמות שנתגלו בעבר ממערב לשטח החפירה. קרבתן של הקבורות לבריכת האגירה הגדולה, שזמנה אולי התקופה הרומית, מאפשר לקבוע רק כי הן מאוחרות לתקופת השימוש בה. ייתכן שיש לקשור בית קברות זה לאוכלוסייה שחיה סמוך למבצר או במבצר עצמו; עדות אפשרית לכך היא שרוב הנקברים במכלול קטן זה הם גברים וכיוונם של הקברים — מזרח–מערב — אופייני לאוכלוסייה מוסלמית.