מתחם דר אל-קונסול משתרע במורד המזרחי של הגבעה הצפונית-מערבית של ירושלים. שטח החפירה מרוחק כ-300 מ' מצפון ומחוץ ל'חומה הרחבה' מימי הבית הראשון ול'חומה הראשונה' מימי הבית השני, ששרידיהן התגלו ברובע היהודי, והוא נמצא מחוץ לתחום העיר המיושבת בימי הבית הראשון והשני, עד המאה הא' לפסה"נ (גבע ואביגד 640:1992–641; שילה 619:1992–620). שטח החפירה נכלל לראשונה בתחומי העיר המבוצרת בשלהי ימי החשמונאים או בראשית ימי שלטון הורדוס, עם בנייתה של ה'חומה השנייה'. התוואי המשוחזר של חומה זו עבר, כמקובל, ממערב לשטח החפירה, פחות או יותר לאורך ציר רחוב בית הבד, אך שרידי החומה אינם מוכרים (גבע ואביגד 654:1992–655). בתקופה הרומית המאוחרת, בימי איליה קפיטולינה, השתרע שטח החפירה במרכז העיר, סמוך לפורום המרכזי, שמצפון לו נבנתה בתקופה הביזנטית (המאה הד' לסה"נ) כנסיית הקבר. מתחם הכנסייה מרוחק 30–40 מ' מדרום-מערב לחפירה, וביניהם נמשך רחוב בית הבד בכיוון צפון–דרום — אחד הרחובות הראשיים של העיר העתיקה בימינו, שצירו משמר את ציר הקרדו המערבי של ירושלים בתקופות הרומית והביזנטית. אבני ריצוף של רחוב הקרדו המערבי ותעלת הניקוז המרכזית שנבנתה מתחת לרחוב תועדו בעבר לאורך 400 מ' ברחוב (Johns 1948). קטעי ריצוף נוספים, השייכים ככל הנראה לסטווים המערבי והמזרחי של הקרדו המערבי, התגלו לאחרונה בשלוש חפירות שנערכו משני עברי רחוב בית הבד, סמוך למתחם דר אל-קונסול (א' לנדס-נגר וס' מזרחי, מידע בעל פה; רחוב בית הבד 107: הרשאה מס' 8715-A; רחוב בית הבד 109: הרשאה מס' 8830-A; רחוב בית הבד 146: הרשאה מס' 8635-01-A). במפת מידבא מופיעים מבנים ציבוריים ממזרח לקרדו המערבי, סמוך לשטח שנחפר כעת, ובהם כנסייה שלה גג גמלוני אדום שזוהתה ככנסיית קוסמאס ודמיאנוס (אבי-יונה תש"ג: מס' 27; Milik 1960–1961, No. 24, Saint Cosme et Damien), מבנה שלו גג צהוב מדרום לכנסייה שזוהה כמושב זקנים (אבי יונה תשי"ג: מס' 26) ומבנה מצפון לכנסייה שזוהה כמרחצאות ציבוריים (אבי יונה תשי"ג: מס' 28). לא מן הנמנע שהשרידים שהתגלו בחפירה הנוכחית שייכים לאחד ממבנים אלו. מדרום למתחם דר אל-קונסול ולרחוב מעלות המדרשה ניצב מבנה גדול, שכונה סוק א-זית בידי מוג'יר א-דין במאה הט"ו לסה"נ וח'אן א-זית בידי ק' שיק, וזוהה כמבנה שוק מהתקופה הממלוכית (דעאדלה תשע"א:134–135; Schick 1878). לאחרונה, נערכה חפירה ממזרח למבנה זה, במבנה שהיה חלק מהשוק בן התקופה הממלוכית (קגן 2021). על פי ק' שיק, נבנה השוק מתחילה בתוך בריכה קדומה חצובה בסלע (כ-25 מ' אורך, 4.5 מ' עומק), שזמנה אולי ימי הבית השני. הדופן הצפונית של הבריכה החצובה נמצאת מצפון לרחוב מעלות המדרשה (Schick 1878:31), ולא מן הנמנע שחלק ממנה נמצא במתחם דר אל-קונסול.
מתחם דר אל-קונסול (כ-2.4 דונם כיום) נקנה בשנת 1856 כדי לשמש קונסוליה פרוסית ומקום מגורי הקונסול, ומאז ידוע בשם זה. בשנת 1882 עבר המקום לידי הפטריארכיה הלטינית של ארץ הקודש, ומשנת 2014 החלו עבודות פיתוח מלוות בפיקוח וחפירה מטעם רשות העתיקות. במבנים במתחם שלובים קשתות וקמרונות בסגנון בנייה ממלוכי–עות'מאני, ועל כן נראה שמבנים אלה אינם קדומים לתקופה הממלוכית. בחפירה שנערכה בראשית שנת 2017 באחד מחדרי המבנה (הרשאה מס' 7873-A) נחשפו קטעי רצפות אבן, בורות מים ותעלות מים. בחפירה שנערכה במתחם בשנת 2018 נחשפו מערת קבורה חצובה מימי הבית הראשון ולצדה שרידי חדר בנוי שהובחנו בו חמישה שלבי בנייה המתוארכים למן התקופה האסלאמית הקדומה עד לתקופה הממלוכית (גלמן 2020). בשנים 2018–2021 נערכו במתחם חפירות נוספות על ידי א' לנדס-נגר (מידע בעל פה), והתגלו שרידי בנייה מתקופות הביזנטית–הממלוכית (הרשאות מס' 8373-A, 8414-A, 8658-A, 8924-A).
החפירה הנוכחית נערכה בקומת המבנה התחתונה, ונפתחו בה שני שטחים (A, D; איור 2) וכן נבדקו שרידים, שנחשפו במהלך העבודות במקום טרם החפירה, בשלושה שטחים נוספים (B, C, E). בחפירה נחשפו שרידי בנייה למן התקופה הרומית ועד לתקופה העות'מאנית. בפיקוח על בנייה בקומת המבנה העליונה (שטח I) נאספו שברי כלי חרס מהתקופות הממלוכית והעות'מאנית.
 
שטח A (כ-10 × 10 מ'; איור 3)
שטח החפירה צמוד לקיר התוחם את שורת החנויות המזרחית ברחוב בית הבד. החפירה העמיקה עד לסלע בכמה מקומות. פני הסלע הוחלקו, לא בקפידה יתרה, ובולטים מהם בסיסי קירות חצובים. מעל הסלע התגלו שרידי בנייה שיוחסו לכמה שלבים, שסדרם אינו ברור במדויק; הם יתוארו להלן על פי סדר בנייה משוער מהקדום למאוחר. השרידים הקדומים המשיכו לשמש גם בתקופות מאוחרות ונערכו בהם תיקונים ותוספות עד התקופה העות'מאנית.
לשלבים הקדומים (שכבות IV ו-III) יוחסו שני חדרים מלבניים צמודים זה לזה במידות דומות (101L, 105L; כ-3 × 5 מ' כל אחד) ומאגר מים ממזרח להם (100L). החדר הדרומי 101 תחום בקירות אבנים בצפון (W15), במזרח (W10) ובדרום (W14), שנבנו על גבי יסודות חצובים בסלע; מקיר 14 נחשף רק הפן הצפוני של היסוד מתחת ליציקת בטון. בצד המערבי של החדר התגלה נדבך עליון של קיר (16W), כנראה תוספת מאוחרת. בחדר 101 התגלתה רצפת סלע מוחלקת. במרכז החדר השתמר נדבך של אבנים שטוחות, אולי רצפה (A101L) בשטח של 1.1 × 1.1 מ'. בחדר 105 התברר כי קרקעיתו ויסודות קירותיו הדרומי (15W) והמזרחי (17W) נחצבו בסלע. הקיר הצפוני (18W) נחשף חלקית. ברצפת חדר 105 נחצבה תעלת ניקוז צרה ורדודה (112L), שראשיתה ממזרח לחדר (104L; כ-6 מ' אורך כולל); היא מקורה בלוחות אבן שטוחים שרק מקצתם השתמרו. התעלה משתפלת ממזרח למערב ועוברת מתחת לקיר 17; בתחומי חדר 105 היא מתעקלת קלות לצפון-מערב. על קרקעית התעלה התגלה נר שמן שבור עשוי בדפוס מהמאה הח' לסה"נ. על כתף הנר כתובת ביוונית עשויה בדפוס מטיפוס מוכר, שבראשה צלב. הנר נושא על בסיסו ובצדיו כתובת נוספת ביוונית שהשתמרה חלקית. זוהי כתובת בת כמה שורות, שנחקרה על ידי ל' די סגני ובה בקשת ברכה עבור אדם ומשפחתו (Di Segni, Storchan and Weksler-Bdolah in preparation). בהצטברות אדמה בשני החדרים התגלו בעיקר שברי כלי חרס המתוארכים למן התקופה האסלאמית הקדומה עד התקופה העות'מאנית. נראה שהחדרים נחצבו קודם לתקופה האסלאמית הקדומה, ולא מן הנמנע שהם שימשו במקור חנויות ממזרח לקרדו המערבי של ירושלים בתקופות הרומית–הביזנטית.
מאגר מים 100 (3 מ' אורך ויותר, כ-2.8 מ' רוחב, 4.5 מ' גובה לפחות) טויח בטיח אפור וקורה בקמרון. הוא נמשך מזרחה מעבר לגבול החפירה. חלקו התחתון של המאגר נחצב בסלע, ואילו חלקו העליון דופן באבנים. קירות המאגר (10W, 11W) רחבים ומאסיביים, ובבנייתם שולבו אבנים גדולות. מהקיר הדרומי של המאגר נחשף רק הפן הצפוני בגבול החפירה. בפינה הדרומית-מערבית של המאגר הובחן מתאר בלוי של עמוד בנוי נושא כותרת ששוקע בליבת הקירות (איור 3: חתך 1-1, מעל קיר 10). הקרבה לח'אן א-זית שבחללו תועדו עמודים מאפשרת להציע שמקורו של העמוד במבנה הח'אן, אך ההשתמרות הדלה של השרידים אינה מאפשרת לאושש הצעה זו. אל מאגר 100 הוביל צינור חרס מהתקופה העות'מאנית, ששרידיו התגלו בצפון-מערב שטח החפירה, המלמד שהמאגר היה בשימוש גם בתקופה זו. במילוי אדמה בתוך המאגר התגלה ממצא קרמי מעורב, ובו חרסים המתוארכים עד לתקופה העות'מאנית ולימינו.
לא ניתן לקבוע בבירור את היחס בין הקירות המאסיביים של מאגר המים (10W, 11W) לשני החדרים (101L, 105L) ומי מהם נבנה קודם, היינו מי נבנה בשכבה IV ומי בשכבה III. לפי אפשרות אחת נבנו קירות מאגר המים מוקדם יותר, אולי כחלק ממבנה דמוי מגדל שהוסב לשמש מאגר מים בשלב מאוחר יותר, וקירות שני החדרים נבנו מאוחר יותר ונשענו על קירות המאגר. לפי אפשרות אחרת מאגר המים מאוחר לשני החדרים.
בשכבה II נבנו בשטח A שתי אומנות רבועות (61W, 62W), שרק בסיסיהן השתמרו והם מונחים על הסלע מצפון למאגר 100. הם שונים בגודלם זה מזה. אל בסיס אומנה 61 ניגש קיר (19W) בכיוון מזרח–מערב. צמוד לשני בסיסי האומנות ממזרח נבנה קיר (60W) בכיוון צפון–דרום, שיוחס לשלב הבנייה המאוחר ביותר בשטח (שכבה I). בפן המערבי של קיר 60, מצפון לאומנה 61, שולב פריט אבן עגול (0.4 מ' קוטר) שבמרכזו חור, ששימש בשימוש משני.
 
שטח B (5 × 5 מ'; איורים 4–6)
השטח נפתח בתחומי חלל מקורה בקמרון צולב (24W). בחלק הצפוני-מערבי של השטח התגלה במהלך עבודות טרם החפירה קטע קטן מרצפת פסיפס לבנה (200L; 0.3 × 0.6 מ' שטח השתמרות). בחפירה נוקה ונחפר קלות השטח סביב הרצפה והתברר כי רצפה 200 עשויה אבני פסיפס לבנות (כ-1 סמ"ר גודל האחת), שהונחו על תשתית (0.75 × 2.40 מ' שטח השתמרות) עשויה אבני שדה משוטחות ועליהן שכבה דקה של גיר כתוש. בתוך תשתית הרצפה התגלו מעט שברי כלי חרס לא אינדיקטיביים ורעף, המתוארכים כנראה (על סמך מראה עיניים) לתקופות הביזנטית והאומיית. הרצפה ניגשת לקיר רחב (20W; כ-3 מ' אורך חשיפה, 1 מ' רוחב), שנבנה בכיוון צפון–דרום, ויסודו שולב בסלע האם. הקיר פורק לפני ראשית החפירה, ונותרו ממנו מעט אבנים של הנדבך התחתון. ממערב לקיר 20 התגלו שני לוחות אבן (202L), כנראה חלק מריצוף הניגש לקיר ממערב. איכות הבנייה הטובה של רצפה 200 ורוחבו הגדול של קיר 20 מאפשרים להציע שהם שייכים למבנה ציבור. מבנה זה היה מרוחק כ-40 מ' ממזרח למתחם כנסיית הקבר הביזנטית, מעברו המזרחי של רחוב הקרדו המערבי.
מעל קיר 20 נבנו שתי אומנות רבועות, הנושאות קשת מחודדת בכיוון צפון–דרום (21W; 1.5 מ' רוחב, כ-2.2 מ' קוטר; איור 5). ממזרח לקשת המחודדת נבנה במועד מאוחר יותר קמרון צולב 24. בחפירה לא התגלו רצפות הניגשות לקשת המחודדת או לקמרון הצולב, ומועד בנייתם המשוער נקבע על סמך שיטת הבנייה. בנייתם של הקשת והקמרון באבנים קטנות ללא תווי סתתים מאפשרת להציע כי הם נבנו כנראה לאחר התקופה הצלבנית, היינו בתקופות הממלוכית–העות'מאנית (ו' שוטן-הלל, מידע בעל פה), כחלק ממבנה בן כמה קומות.
 
שטח C (3 × 5 מ'; איורים 7, 8)
נחשף חדר במרכז המתחם שברצפתו נבנתה תעלת מים המובילה מדרום לצפון, לעבר בור מים בפינה הצפונית-מערבית של החדר. בצפון-מזרח החדר נחשף מתקן רדוד (300L; כ-2 × 2 מ'), שנכרה בקרקע, דופן באבנים וטויח. רצפת הטיח של המתקן פורקה חלקית, ובמילוי תחתיה התגלו שברי כלי חרס שתוארכו לתקופה האיובית. בפינה הדרומית-מזרחית של החדר נחשף פיר רבוע (350L; כ-1 × 1 מ', כ-2 מ' עומק), היורד לתוך מאגר תת-קרקעי צר ומוארך בכיוון מערב–מזרח, שלרוחבו בנויות קשתות אבן מעוגלות; הוא משתרע מצפון לשטח D, ונחפר מאוחר יותר על ידי א' לנדס-נגר. במילוי עפר שהצטבר בקרקעית פיר 350 התגלו שברי כלי חרס מהתקופה העות'מאנית.
 
שטח D (3.5 × 7.0 מ'; איור 7)
החפירה נערכה בחלקו הצפוני של חדר, התחום ממזרח בטור אומנות נושאות קשתות, הסתומות בבנייה (45W; כ-8 מ' אורך חשיפה; איור 9). החפירה העמיקה כ-4 מ' מתחת לפני השטח, אך לא הגיעה לסלע האם. התגלו שרידי בנייה והובחנו בהם שלושה שלבים עיקריים.
 
התקופות הביזנטית המאוחרת–האומיית (המאות הו'–הח' לסה"נ). בעומק החפירה, לצד יסוד קיר 45, נחשף מילוי עפר ובו שברים רבים של אבני בנייה מסותתות מגיר רך, רעפים ושברי כלי חרס המתוארכים לתקופות הביזנטית המאוחרת והאומיית. מילוי זה חתום במפלס דק של רצפה עשויה מעפר מעורב בגיר כתוש (408L/410L), שהשתמר חלקית, ובו שקועות אבני פסיפס לבנות לא באתרן. נראה שמפלס 410/408 ניגש לקיר 45, אך השתמרותו הדלה לא איפשרה לקבוע זאת בוודאות. מעל יסוד קיר 45 נבנתה בשלב זה אומנה (0.9 מ' רוחב, 1 מ' גובה), שרק חלקה התחתון השתמר.
 
התקופה האסלאמית הקדומה(?) (המאות הט'–הי"א לסה"נ?). האומנה בקיר 45 שימשה בשלב זה בסיס שממנו יצאו שתי קשתות עגולות, מעט מחודדות, לצפון ולדרום, לאורך קיר 45 (ר' איור 7: חתך 1-1). הקשת הצפונית התגלתה כמעט בשלמותה (ר' איור 9); היא הושתתה בצדה הצפוני על קיר שנחשף חלקית. קשת זו נפגעה בחלקה העליון כתוצאה מפריצה מאוחרת. פתחי הקשתות נסתמו בשלב כלשהו באבנים. לא ניתן לקבוע בוודאות את מועד הבנייה של הקשתות או את מועד סתימתן, אך ברור שאלה מאוחרים לתקופה הביזנטית המאוחרת או האומיית וקדומים לבנייתה של רצפה מהשלב המאוחר (404L), הניגשת לסתימה בקשת הצפונית.
 
התקופות האסלאמית הקדומה/הצלבנית/האיובית (המאות הי"א–הי"ג לסה"נ?). לשלב זה יוחסו עיקר השרידים שהתגלו בשטח. נחשפו שני קירות (40W, 43W), שחילקו את החדר לשני מרחבים (404L, 405L; איור 10). בכל מרחב נחשפו רצפה ומתקנים תעשייתיים. במרחב הצפוני 404 התגלתה רצפת עפר מהודק, המשתפלת קמעה מצפון לדרום. רצפה זו ניגשת למערב אל שני מתקנים שנבנו לאורך הקיר המערבי של המרחב (47W): מתקן מעוגל (42W) שנבנה בפינה הצפונית-מערבית ומתקן צר וארוך (411L) שנבנה לאורך קיר 47 וחולק לארבעה תאים דמויי שקתות (איור 7: ad), שטויחו והוגבהו קמעה מעל מפלס הרצפה. במרחב הדרומי 405 התגלתה רצפת טיח, התחומה בקירות מצפון וממערב (43W, 44W). ברצפת הטיח נכרה מתקן מעוגל עמוק (407L), שדופנותיו זקופות וקרקעיתו שטוחה; הוא טויח. שני זיזים קטנים בולטים מדופנות המתקן, בגובה 0.7 מ' מעל קרקעיתו. בתוך מילוי העפר שסתם את מתקן 407 התגלה שבר ריחיים של חמור מבזלת, ששימשו לטחינת קמח.
הרצפה והמתקנים שנחשפו במרחב הצפוני היו חתומים במפולת של אבני גזית (ר' איור 10). נראה שהאבנים התמוטטו באחת, ככל הנראה באירוע קטסטרופלי. אבני המפולת נסמכו לסתימה בקשת הצפונית שבקיר 45, ועל כן התמוטטותן מאוחרת לה. בין אבני המפולת התגלה בין היתר שבר פסל שיש בצורת דולפין (חבס, בהכנה).
 
שטח E (כ-2 × 2 מ')
השטח נפתח בתחומי חדר מקורה בקמרון צולב במרכז המתחם. בחדר זה התגלתה טרם החפירה רצפה של אבני שדה (500L). בחפירה פורק חלק מהרצפה (איור 11), והתגלו מתחתיה שברי כלי חרס מהתקופה העות'מאנית, המתארכים אותה.
 
שטח I
בפיקוח שנערך על עבודות בנייה בקומת המבנה העליונה נאספו שברי כלי חרס מעפר שהצטבר מעל קמרון הגג של קומת המבנה התחתונה, מתחת לרצפת טיח שפורקה כעת. שברי הכלים תוארכו לתקופות הממלוכית והעות'מאנית הקדומה.
 
מתחם דר אל-קונסול משתרע במורדות הגבעה הצפונית-מערבית של ירושלים, בגובה 750 מ' מעפה"י לערך, סמוך לרחובות ראשיים בעיר העתיקה, שראשיתם המשוערת בתקופה הרומית המאוחרת (ימי איליה קפיטולינה). המתחם מרוחק 30–40 מ' בלבד ממתחם כנסיית הקבר — המוקד העירוני בתקופה הביזנטית. השרידים שהתגלו כוללים חדרים חצובים (שטח A), שהיו אולי חלק משורת חנויות לאורך הקרדו המערבי בתקופה הרומית. בתקופות הביזנטית המאוחרת–האסלאמית הקדומה נבנה במקום מבנה שנחשף חלקית, ובו רצפת פסיפס לבנה (שטח B) ואומנות רבועות (שטח D). בשלהי התקופה האסלאמית הקדומה או לאחר מכן שוקם חלקית המבנה הקדום, ובתוכו נבנו תעלות מים ומתקנים תעשייתיים (שטחים C, D). בשלב הבא, שניתן בזהירות לייחס לתקופה הממלוכית או העות'מאנית הקדומה, נבנה מבנה מעל השרידים הקדומים. חללי המבנה קורו בקמרונות צולבים ועליהם נבנתה קומה נוספת.