בחודש יולי 2020 נערכה חפירת בדיקה מצפון-מערב לירוחם (הרשאה מס' 8768-A; נ"צ 190409-1207/546084-782; איור 1), לקראת הרחבת מחצבה. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון חברת מחצבות כפר גלעדי בע"מ, נוהלה על ידי ט' ספיר (צילום שטח), בסיוע י' אלעמור (מנהלה), א' אלג'ם (מדידות, צילומי שטח ואוויר), ד' אייזנברג-דגן (צילום ממצא), א' אזולאי (תכניות), א' גולני (הנחיה), ג' סרי וע' רסיוק.
נחשפו שרידים של שלושה רגמים (100F, 102F, 109F) ומבנה (112F) ברכס ירוחם, שבו גבעות סלע גיר וביניהן ערוצים עמוקים. בסקרים שנערכו באזור בעבר התגלו שרידי מבנים מרובעים ועגולים, רגמים, מדרגות חקלאיות, קירות ופזורות חרסים וצור המתוארכים למן תקופת הברונזה הקדומה ועד לתקופה האסלאמית הקדומה (נחליאלי וויינברג 2015; רישיון מס' 2020\1002-S). בחפירה שנערכה בעבר צמוד לצד המזרחי של כביש 224, כקילומטר מדרום לחפירה הנוכחית, נחשפו שרידי מבנים, רגמים מלבניים ושברי כלי חרס מעטים מתקופות הברונזה הביניימית והברזל 2 (לנדר 2006; איור 1: 3709-A).
רגמים 100, 102 ו-109 נבנו הישר על מחשוף סלע, והם כוללים תאי קבורה שנבנו בכיוון מזרח–מערב, ומעליהם מילוי של אבני שדה התחום בקיר. בתאי הקבורה לא התגלה כל ממצא. בקירות התוחמים של שלושת הרגמים שולבו אבנים גדולות, ששימשו אולי מצבות. השתמרותו של רוגם 109 היא הטובה ביותר (איור 2). זהו רוגם עגול (4.8 מ' קוטר), שתא הקבורה שבמרכזו (1.5 מ' אורך) נבנה מאבני שדה; מילוי האבנים שהונח מעל תא הקבורה כולל אבני שדה גדולות ובינוניות, והוא תחום בקיר שנבנה משתי שורות של אבנים. מהקיר התוחם של רגמים 100 ו-102 השתמרה שורת אבנים אחת בלבד. במילוי האבנים ברוגם 100 התגלה שבר של אבן שחיקה סגלגלה עשויה אבן חול. ברגמים התגלו פריטי צור (להלן).
מבנה 112 (איור 3). נחשף מבנה ולו חמישה חדרים סגלגלים שנבנו סביב חצר (114L; 4 × 4 מ'), ששימשה כנראה מכלאה. נחפר חדר אחד (113L; 3 × 4 מ'), שקירותיו נבנו משתי שורות של אבני שדה גדולות והשתמרו לגובה של שני נדבכים. הקירות הושתתו בחלקם על שכבת אדמה (כ-0.1 מ' עובי), ובחלקם ישירות על הסלע. בחדר 113 ובחצר התגלו פריטי צור (להלן).
ממצא הצור
טליה אבולפיא
רוב ממצא הצור התגלה במבנה. בחדר 113 ובחצר 114 של המבנה נאספו 163 פריטי צור (טבלה 1). השתמרותם טובה, קצותיהם הפעילים חדים ולרוב הם אינם נושאים פטינה. הפריטים עשויים חומר גלם חום דק גרגר, הנושא לעתים פטינה אפורה מעטה. בממצא בעיקר נתזים (0.3 מ' אורך ממוצע). הגרעינים נועדו ברובם להפקת נתזים, וניכרת העדפה לגרעינים שלהם שני משטחי נקישה ולגרעינים אמורפיים. רוב הגרעינים (63.6%) נושאים פטינה. גודלם הממוצע של הגרעינים (0.22 × 0.34 × 0.45 מ') מלמד כי רובם נוצלו עד תום. אחד הגרעינים נוצל עד שהפך קטן במיוחד (0.1 × 0.2 מ'), ואז הופקו ממנו להבונים קטנטנים (איור 1:4). לכן נראה כי הלהבונים שנחשפו הם תוצר לוואי של גרעיני הנתזים הקטנים יותר. עוד נאספו חידושי גרעין, טבלת גרעין, רכס והתזת יתר. התגלו 11 כלים (טבלה 3), הנפוץ שבהם הוא שקערורית על נתז (כלי אד-הוק; איור 2:4). כן התגלו מקרצפים (איור 3:4), להבון קטום (איור 4:4) ונתז קטום, נקר דיהדרלי (איור 5:4) ונקר על שבר וכלי משונן.
ברוגם 100 התגלה גרעין להפקת נתזים/להבונים ולו משטח נקישה אחד (איור 1:5). ברוגם 109 התגלו להב משוברר בשני צדיו בשברור עדין (איור 2:5) ומגרד על להב (איור 3:5).
ממצא הצור שהתגלה אופייני לתקופת הברונזה בדרום הארץ. הוא מתאפיין בתעשייה של נתזים שבה ייצוג בולט של מרצעים, שקערוריות ומשוננים (Rosen 1997). הסטנדרטיזציה הנמוכה של הכלים ואופייה של פסולת התעשייה — נתזים ומעט להבים — מלמדים על היעדר התמחות בסיתות של כלי הצור, תופעה המוכרת ממכלולי הצור של התקופה (Rosen and Vardi 2014).
טבלה 1. ממצא הצור
טיפוס
|
חדר 113
|
חצר 114
|
רגמים 100, 102, 109
|
N
|
%
|
N
|
%
|
N
|
%
|
נתז ראשוני
|
12
|
10.53
|
3
|
6.12
|
-
|
-
|
נתז
|
56
|
49.12
|
22
|
44.90
|
11
|
28.21
|
להב
|
6
|
5.26
|
2
|
4.08
|
1
|
2.56
|
להבון
|
2
|
1.75
|
1
|
2.05
|
-
|
-
|
חידוש גרעין
|
2
|
1.75
|
-
|
-
|
2
|
5.13
|
טבלת גרעין
|
-
|
-
|
1
|
2.04
|
-
|
-
|
רכס
|
1
|
0.88
|
2
|
4.08
|
-
|
-
|
התזת יתר
|
-
|
-
|
1
|
2.04
|
-
|
-
|
גרעין
|
7
|
6.14
|
4
|
8.16
|
1
|
2.56
|
כלים
|
5
|
4.39
|
7
|
14.29
|
2
|
5.13
|
שבבים
|
12
|
10.53
|
1
|
2.04
|
15
|
38.46
|
גושים
|
11
|
9.65
|
5
|
10.20
|
7
|
17.95
|
סה"כ
|
114
|
100
|
49
|
100
|
39
|
100
|
טבלה 2. ממצא הגרעינים ממבנה 112
טיפוס
|
נתזים (N)
|
להבונים (N)
|
נתזים/להבים (N)
|
סה"כ
|
(N)
|
%
|
אמורפי
|
2
|
1
|
1
|
4
|
36.36
|
משטח נקישה אחד
|
1
|
-
|
-
|
1
|
9.09
|
שני משטחי נקישה
|
3
|
-
|
1
|
4
|
36.36
|
שלושה משטחי נקישה
|
-
|
-
|
1
|
1
|
9.09
|
שבר
|
1
|
-
|
-
|
1
|
9.10
|
סה"כ
|
7
|
1
|
3
|
11
|
100
|
טבלה 3. ממצא הכלים ממבנה 112
טיפוס
|
N
|
%
|
שקערורית
|
4
|
36.36
|
מקרצף
|
2
|
18.18
|
קטום
|
2
|
18.18
|
נקר
|
2
|
18.18
|
משונן
|
1
|
9.10
|
סה"כ
|
11
|
100
|
הרגמים שהתגלו בחפירה מצטרפים למאות רגמים שהתגלו בעבר ברכסי הר הנגב. נחליאלי וויינברג תיארכו את הטומולי שגילו בסקר באזור לתקופות הברונזה הקדומה והתיכונה (נחליאלי וויינברג 2015), אם כי הרגמים מוכרים בנגב החל מהתקופה הניאוליתית (האלף הו' לפסה"נ) ועד לתקופת הברונזה התיכונה. לעתים אף שימשו הרגמים לקבורה בחברות נוודיות שעברו במרחב בתקופות מאוחרות יותר (Rosen et al. 2007). תאי הקבורה ברגמים שנחשפו בחפירה נמצאו ריקים מממצא, בדומה לבחפירות אחרות (אריקסון-גיני ופורת 2018; Haiman 1992); ייתכן שנשדדו או שהשרידים שהיו בהם לא השתמרו. ברגמים התגלה ממצא צור, אך הוא אינו מתארך אותם.
נראה כי מכלאה 114 היא שריד התיישבות של חברה שכלכלתה מבוססת על מרעה. מכלאות דומות שנחשפו בעבר תוארכו למן התקופה הניאוליתית המאוחרת ועד לתקופת הברונזה התיכונה, והן מסמנות את המעבר לאורח חיים פסטורלי (Rosen 2017:43–49, 120–123).
נחליאלי ד' וויינברג מ' 2015. מפת ירוחם – 177 (אתר הסקר הארכיאולוגי של ישראל).
Haiman M. 1992. Cairn Burials and Cairn Fields in the Negev. BASOR 287:25–45.
Rosen S.A. 1997. Lithics after the Stone Age. Walnut Creek, CA.
Rosen S.A. 2017. Revolutions in the Desert: The Rise of Mobile Pastoral Society in the Negev and the Arid Zones of the Southern Levant. New York.
Rosen S.A., Avni Y., Bocquentin F. and Porat N. 2007. Investigations at Ramat Saharonim: A Desert Neolithic Sacred Precinct in the Central Negev. BASOR 346:1–27.
Rosen S.A. and Vardi J. 2014. The Chipped Stone Assemblage from Beʼer Resisim — A Final Report. In W.G. Dever ed. Excavations at the Early Bronze IV Sites of Jebel Qa‘aqir and Beʼer Resisim. Winona Lake, IN. Pp. 327–338.