אזור החפירה מאופיין בגבעות וביניהן שטחים מעובדים על קרקעות חמרה וגרומוסול. נחפר ריבוע אחד ונחשף קטע מאמת מים, שקטעים רבים נוספים ממנה נחשפו בעבר בשטחו של אגן נחל איילון (Gorzalczany 2014: Fig. 1, ור' שם הפניות ודיון). על פי מקורות היסטוריים האמה נבנתה בתקופה האומיית על ידי החליף סולימאן בן עבד אל-מלכ, מייסד העיר רמלה, ונראה כי הובילה מים מהמעיינות של אבו שושה שליד תל גזר לעיר רמלה. היא בוטלה ונהרסה במאה הי' לסה"נ.
 
קטע האמה שנחשף נבנה בכיוון דרום-מזרח–צפון-מערב, וחלקו התחתון התגלה בעומק של 0.3–0.4 מ' מתחת לפני השטח והשתמר היטב (101L; איורים 2, 3). האמה נבנתה על תשתית דקה (1–2 ס"מ) של חרסים כתושים מעורבים בסיד בגוון אדמדם. על התשתית נבנה יסוד מאבני שדה שלוכדו בחומר מליטה אפור מסיד מעורב באפר. מעליו נבנו שני קירות מקבילים ששימשו דפנות לאמה; הקיר המזרחי השתמר היטב. קרקעית התעלה בין הקירות (3.9 מ' אורך חשיפה, 0.4 מ' רוחב פנימי) טויחה בטיח אדמדם. הדופן הפנימית של האמה טויחה בשתי שכבות טיח המעידות על שני שלבים. לטיח בשכבה התחתונה הקדומה (1–2 ס"מ עובי) גוון אדמדם והוא מכילה קוורץ, שברי חרסים וצדפים; מעל הטיח הצטבר טרוורטין (0.4 ס"מ עובי). לטיח בשכבה העליונה המאוחרת גוון אפור-לבן, והמפגש בין הדפנות לקרקעית מעוגל; גם מעליה הובחנה שכבה דקה של טרוורטין.
בחפירה התגלה ממצא כלי חרס, ובו קדרה מהתקופה האסלאמית הקדומה (המאות הח'–הי' לסה"נ; איור 1:4), פך מהתקופה העבאסית (המאות הט'–הי' לסה"נ; איור 2:4) וקנקן עזה מהתקופה האומיית (המאות הח'–הט' לסה"נ; איור 3:4).
 
בחפירה נחשף חלק נוסף של אמת המים לעיר רמלה, שנבנתה על פי ממצא כלי החרס והמקורות ההיסטוריים בתקופה האומיית. ממצא כלי החרס מאפשר לקבוע את משך פעילותה של האמה, ומאשש את המקורות ההיסטוריים.