שטח H

זוהו ארבעה שלבים המתאימים לארבע תקופות ארכיאולוגיות שלא השתמרו באחידות.
שלב IV (אסלאמי). כל השטח מכוסה ברובד פני שטח אופקי (205.60– גובה ממוצע) שנוטה קלות ממזרח למערב ומתייחס לשלב מודרני (L7 ,L4 ,L0; איורים 3–5). באחדים משטחי החפירה נאסף חומר מהתקופה האסלאמית המיוחס לשלב זה ומעיד על יישוב מחודש חלקית של האתר שעשה שימוש משני בחומרי הבנייה ואימץ חלק ממפעלי המים הקיימים.
שלב III (רומי תיכון/מאוחר). מתחת לשכבת שלב IV זוהתה שכבת מפולת שהשתמרה היטב בשטח H3 ואילו בשטחים H1 ו-H2 הופרעה בחלקה, אולי אחרי שנת 1940 כפי שמעידים הממצאים. המפולת השתמרה באתרה ונחקרה גאולוגית. הבסיס לתאריך התחלתו של שלב זה הוא העדר מוחלט של קרמיקה ביזנטית בשטחים H3 ,H2 ,H1.
שלב II (רומי קדום). מתחת לשכבת המפולת נחשפו חלקית לוקוסים אחדים שאפשר לשייכם לתקופה הרומית הקדומה.
שלב I (הלניסטי מאוחר). נחשפו מבנים אחדים מהתקופה ההלניסטית המאוחרת שתיארוכם ברור על פי הממצא, מתחת למפולת הקירות של שלב II בחלק הדרומי-מזרחי של שטח H1.
 
שטח H1 (נ"צ 248521-34/747862-71; איורים 3, 4; de Luca 2010:352–359).
המבנים שנחשפו בשכבת המפולת מאורגנים לפי תוכנית העיר המוכרת ומתאימים לרחוב המרוצף (L5) שנחשף לאורך של 16 מ' בכיוון מזרח–מערב בשטח H2 (איור 5). הקירות הם ממגוון שלבים כרונולוגיים ומהמכלולים הקשורים אליהם מתקבל טווח זמנים למן התקופה ההלניסטית המאוחרת עם שכבה מימי מלכות בית הורדוס עד סוף המאה הג' ועד ראשית המאה הד' לסה"נ.
 
שלב III
קירות 16, 17, 57 ו-93 סוגרים על חדר ריבועי (5×5 מ') שבו נראים שרידי מפולת (L94 ,L91). מעל המפולת נחשפה שכבת גיר קשה עם שברי כלי חרס (L86), כנראה רצפה שהייתה בכל החלק המזרחי של השטח. בממצא הקרמי היו חרסים ממשפחת כפר חנניה המתוארכת למאות הא'–הג' לסה"נ, מעורבים בשברי נרות מטיפוס Luc1, 2 (שתאריכם 50 לפסה"נ–50 לסה"נ; Loffreda 2008a: 41–42) וטיפוס Luc3 (רומית תיכונה; Loffreda 2008a: 45–46).
מעל שכבה 86 נבנו קירות שהתאימו בכיוונם למבנים הקדומים. הבנייה המאוחרת מתוארכת לתקופה הרומית התיכונה, ואילו בשטחים שהיו בשימוש עד התקופה הרומית המאוחרת יש עדות לקירות נפולים ולנטישה. קירות 46, 87, 89, 92 והנדבכים העליונים של קיר W16 שנבנו מאבני שדה מצולעות וטבעיות שונים מהחלקים התחתונים השייכים לאותו שלב כרונולוגי כמו רצפה 86.
רצף סטרטיגרפי דומה הובחן גם בחלק המערבי של השטח. לקיר W14 הפונה לדרום-מערב ובנוי מגושי אבן מצולעים המונחים בשתי שורות מקבילות היו שני שלבי בנייה. יסודותיו קשורים ליסודות של שלושה קירות ניצבים לו, W2, W16 ו-W104. שכבת הקרקע הכבושה (L106) היא רצפה הקשורה לשלב הבנייה המאוחר של קיר 14.
שכבה 106 כיסתה מקבץ אבנים (L103) שהכיל חרסים מהתקופה הרומית המאוחרת, בעיקר אמפורות, וכן שבר של מכתש תלת-רגל מבזלת ועוגן משולש שלו חור יחיד מבזלת, שהיה מאוד נפוץ בתקופה העתיקה בחופי הכנרת. שני הנדבכים העליונים של קיר W2 (גובה 0.5 מ') היו בנויים משתי שורות אבנים ושויכו לשלב של התקופה הרומית המאוחרת. קיר W15 (אורך 6 מ') שכיוונו דרום-מזרח–צפון-מערב, נחשף בחלק הצפוני-מערבי של השטח. הקיר בנוי מגושי אבן מסותתים בגסות, לעתים בעלי פן אחד מוחלק, והונחו בנדבכים מסודרים שהיו קשורים בטיט בהיר מעורב בשפכים דקים. הקיר נבנה מחדש בנטייה קלה של צירו כפי שנראה סמוך לחיבורו עם השלב הקדום של קיר W15.
סמוך לקיר W45 נחשף מפלס של עפר כבוש (L110) בדומה למפלס 86. מעליו נמצאה מחבת שטוחה כמעט שלמה מטיפוסTeg17  (ר' Loffreda 2008a: 209) שתאריכה אמצע המאה הג'–אמצע המאה הד' לסה"נ. קיר W45 הוא בתוואי קיר W55 שבשטח H2, שם נראה שהייתה הכניסה למתחם שהשקיפה על דרך 5.
 
שלב II
המפולת (L94 ,L91) מורכבת מגושי אבן מרובעים וחצובים היטב; אופן הנחתם מעיד שמקורם במפלס של השלב הקדום של קירות W16 ו-W93. מתחת למפולת נמצאה משקולת דיג עגולה מבזלת וכן מקבץ של 54 פרוטות שרובן מימי החשמונאים, המאוחרות מימי הנציבים מרקוס קופוניוס או אמביבולוס (6–9 לסה"נ או 9–123 לסה"נ). הנתונים מתאימים לתאריך כלי החרס מהמכלול שבהם שברי נרות מטיפוס כארם-א-ראס (Loffreda 2008a: 41) ואמפורות עם דופן עבה. לפיכך מתוארכת המפולת של מבנה קדום זה לאחרי העשור הראשון של המאה הא' לסה"נ.
המפולת (L105 ,L103) מתחת למפלס רצפה 106 מילאה את החלל שהיה מחולק בקיר W104, בן זמנו של השלב הקדום של קיר W14. בקיר 104 נמצאה אבן שחיקה מבזלת (רחיים אולינטיות) ששימשה אבן סף בשימוש משני. מתחת למפולת ומעל מפלס רצפת עפר כבוש (L102) נמצאו חרסים מהתקופה הרומית הקדומה, בהם נרות הרודיאניים, חלק מהִדריה עשויה אבן גיר וכן קבוצת מסמרים, שבר מנעול וחפץ מברונזה (ספסילום).
לשלב כרונולוגי זה שייך חדר ריבועי קטן שנסגר בקירות W42 ,W14 ,W2 ו-W104. כנראה שבמקור היה החדר כפול בשטחו והגיע עד לשלב הקדום של קיר W15 ששימש גבולו הצפוני. קירות W41 ו-W42 הם כנראה תוספת מאוחרת.
לאורך הפן הדרומי של הקטע המערבי בקיר W15 זוהתה שורת יסוד שבלטה 0.3 מ' מחוץ לנדבכים העליונים, המייצגת את שלב הבנייה הקדום. סידור דומה שבולט רק 0.2 מ' מהקיר נמצא בתעלה קטנה (1.3×1.5×1.5 מ') לאורך הפן הדרומי של הצד המזרחי של קיר W15. בתעלה זו נחשף קיר בן שני נדבכים (W44) מתחת למילוי אדמה (0.3 מ' עובי) מתחת לקטע הצפוני של קיר W2; לשני הקירות כיוון זהה. כאשר הוסרה שכבה לבנה של אשפה (L39; עובי 0.8 מ'), נמצאה רצפת עפר כבוש (L98) שעליה היה סיר בישול כדורי ממשפחת כפר חנניה, טיפוס Pent10  (ר' Loffreda 2008a: 184–185), המתוארך למאה הא' לפסה"נ–המאה הא' לסה"נ, ומקושר לשלושה מטבעות חשמונאיים. בשכבת אשפה 39 נמצאו שרידי שרפה, עצמות בעלי חיים, חצאי צדפות, כלי חרס מהתקופה הרומית הקדומה עד המאוחרת, שברי זכוכית ובהם קערה מצולעת (coppa costolata) מטיפוס 3 של איסינגס (1957: 17–21) ומטבעות מהמאות הא'–הג' לסה"נ.
 
שלב I
שלב שימוש המתייחס לתקופה זו זוהה בחומר שנמצא מעל לקטע של רצפת עפר כבוש (L96)  התחומה בקיר W97 מדרום-מערב. במכלול כלי החרס סיר בישול כדורי עם שפה משתפלת חוצה וצוואר ארוך ואמפורה שבורה מטיפוס Anf3 (ר' Loffreda 2008a: 119–120) וכן שלושה מטבעות של אלכסנדר ינאי.
 
שטח H2 (נ"צ 248519-35/747877-87; איורים 5, 6; De Luca 2010: 359–365).
שרידי המבנים הופיעו הישר מתחת לפני השטח. הם מתוארכים לשתי תקופות שההבחנה ביניהן אינה תמיד ברורה בשל ההמשכיות. בחלק מהקירות ניכרים סימנים של בנייה מחדש. הטווח הכרונולוגי של הממצאים בשטח הוא למן התקופה החשמונאית עד לתקופה הרומית המאוחרת, שלב בולט הוא מן המאה הג' לסה"נ ומכלולים הרודיאניים אחדים.
יש לציין שבחלק הצפוני-מזרחי של השטח התמונה הסטרטיגרפית מופרעת, על סמך בור שנחתך בפעילות חקלאית מהזמן החדש.
 
הדרך (L5)
במרכז שטח H2 נחשפה דרך מרוצפת בזלת (16 מ' אורך, כ-3 מ' רוחב) שכיוונה מזרח–מערב. לדרךפני שטח מקומרים שצדיהם משתפלים מזרחה ומטפסים על אבני השפה. פני השטח העליונים של הדרך עשויים מאבני ריצוף מהודקות, מושקעות ברובד של אבנים קטנות וטיט. במועד לא ידוע שופצה הדרך והונחה שכבה נוספת של חומר מלט קשה ויציב שמעורבים בו חרסים. ההתערבות נעשתה כדי לשלב בדרך את השטחים שמהם נשדדו חומרי בנייה, כנראה לצורך שיקום מערכת אספקת המים ושחזור הקימור המקורי של הדרך. הציר של דרך 5 קבע ככל הנראה את כיוון המבנים בשטחים H3 ו-H2. לפיכך כיוון הדרך מתאים לסידור האורבני הטופוגרפי הבולט ברובע המזרחי של העיר. המשך התוואי בכיוון זה אפשר לדרך המרוצפת מחדש להתחבר להמשך הצפוני של הקרדו הגדול (cardo maximus; מגדלה 2008, איור 2) ובכך היא הופכת לאחד מהדקומני של העיר. בצד הנגדי מובילה הדרך למעבר בוואדי חמאם, הדרך העיקרית שחיברה בין הכנרת לגליל המערבי.
הדרך והמבנים שמשקיפים עליה היו מכוסים ברובד אדמה לבן ומהודק (L6) שאינו מתייחס לאף אחד מהמבנים. הרובד מתוארך על ידי מטבע פלס איובי (המאות הי"ב–הי"ג לסה"נ) והיה מכוסה במפלס אחר (L4).
ברווחים שבין אבני הריצוף המצולעות של הדרך נמצאו שני מטבעות של אלכסנדר ינאי שנטבעו בירושלים. ממצא כלי החרס המעיד על שלב השימוש של הדרך המרוצפת מתוארך כללית לתקופה הרומית המאוחרת.
ביחס למבנים הסמוכים לדרך, נמצאה מפולת (L12) הקשורה לקיר W55, שכנראה הגיעה למבנים הצפוניים-מערביים בשטח H1.
 
המוביל (קירות W61 ,W60 ו-W116)
המוביל (0.6 מ' רוחב, מעל 1 מ' גובה) שנחשף ממזרח לדרך בנוי מקירות צד איתנים ומעקות לתמיכת אבני הכיסוי שהיו בעיקרן מבזלת. קטע זה של המוביל שימש בעיקר חדר בקרה שאליו התנקזו ענפים של מערכת המים. במילוי שבמוביל נמצאו עצמות בעלי חיים אחדות, חרסים אחדים מהתקופה הרומית הקדומה ושני מטבעות הרודיאניים. גם המוביל וגם שורת אבנים מרובעות (W59) שהייתה כנראה תעלה קטנה יותר שהתחברה למוביל, היו מכוסים בשכבת פסולת (L54) שנמצאה בה כמות רבה של חרסים מהתקופה הרומית המאוחרת.
בחלק המערבי של השטח זוהו שני חדרים שנתחמו בקירות W27–W25 ו-W29. הקשר בין החדרים היה בפתח בקיר W26, והם נפגעו ממפולת במעבר ביניהם. במפולת היו בעיקר אבני בזלת מהוקצעות היטב המאפיינות בנייה הדורה.
שכבת הפירוק (L24) שכללה את המפולת (L13) מאופיינת בצבע לבנבן, הידוק חזק במיוחד, הרכב גירני וחרסים רבים מהתקופות הרומית התיכונה והמאוחרת.
החפירה בחדר לא הגיעה לרצפה; עם זאת, בתעלה קטנה סמוך לקיר W27 נחשף סף מונוליתי עדיין באתרו וכן נאספו ממצאים מסוף התקופה ההלניסטית–הרומית הקדומה, בהם כלי אבן, נרות הרודיאניים וסירי בישול, המעידים בברור על תקופת השימוש בחדר קודם למפולת.
ממערב לקיר W25 נחשף חדר גדול (לפחות 3×4 מ') ובו מפולת. הממצא מהמפולת מתוארך לתקופה הרומית התיכונה/מאוחרת.
בשלב זה יש עדיין צורך לאשר שאזורים אלה מתחברים לאלו שנחפרו בקטע הדרומי-מערבי של שטח H3; דומה שהקשר קיים, לפחות על פי חישוב הנפח.
 
קיר W31
המפולת (L10) ממערב לקיר זה קשורה לחדר מלבני שנותרו ממנו רק יסודות קיר החזית. בתוך המפולת נמצאה שורת גושי אבן השייכים לקשת או לעמוד שהתמוטט ממערב למזרח. במפולת נמצאו גם חרסים מהתקופה הרומית המאוחרת, מטבעות שתאריכם למן התקופה החשמונאית ועד למאה הג' לסה"נ וכן חלק מאבן מיל מלבנית מטיפוס מכבש קורה אולינטי. רצפת החדר לא נחשפה אבל יש להניח שמקומה בתחתית התשליל של אבן הרחיים.
 
שטח H3 (נ"צ 248519-34/747890-902; איורים 7, 8; De Luca 2010:365–372)
מתחת לפני השטח הובחן שהקטעים המזרחי והמרכזי היו חתומים במשקע איתן של אבנים קטנות ומרוסקות. לאחר הסרתו נחשפה שכבת מפולת מהודקת. אפשר להבחין בלפחות עשרה חדרים בכיוון אחיד ובנייה שמשלבת אבני גוויל וגזית לחילופין.
הקירות בשטח מעידים על שימור, חיזוק או הכפלת העובי שנעשו במרוצת קיומם.
 
קיר W8
הקיר המרכזי בשטח (10.7 מ' אורך, 0.6 מ' רוחב), בקטע המרכזי, השתמר לגובה של לפחות ארבעה נדבכים ובנוי משתי שורות אחידות של אבני בזלת מסותתות מונחות בראשים ופתינים שביניהם ליבת טיט על בסיס גיר. בשלב מאוחר חוזק הקיר בהנחה של שורת אבנים חצובות ולא מעובדות לאורך צדו המערבי. לצדו המזרחי של קיר W8 מתחברים קירות W68 ,W48 ואולי גם W9, הבנויים בשיטה דומה. סביר להניח שהחדרים ממזרח וממערב לקיר W8 היו של מבנה אחד. בקיר נחשף מטמון של 21 מטבעות שנטבעו בערים האוטונומיות השכנות, בהן גדרה, אבילה, היפוס וניסה סקיתופוליס ואפשר לתארכן למן מחצית המאה הג' לסה"נ. חותמות נוספים על חלק מהמטבעות מצביעים על הנפקה חוזרת.
מכלול המטבעות מתארך post quem את הרס המתחם. המפולת מתוארכת לאחרי התקופה הדיוקלטיאנית (284–305 לסה"נ), על סמך ממצאים אחרים.
האזור ממזרח לקיר W8   
נחשפו שלושה חדרים הקשורים זה לזה. החדר הצפוני תחום בקירות W47 ,W8 ו-W48 ובו נמצאה שכבת מפולת (L50); תנוחת האבנים במפולת מעידה על מקורן בקשת כפולה שהתמוטטה כאשר הפתח בקיר W48 כבר היה סתום.
זוהו שני שלבי בנייה, לפחות בשני קירות W48 ו-W79, שהיו במקור שני עמודים שהחלל ביניהם היה מלא.
בחדר המרכזי הייתה שכבת מפולת (L11), החרסים שנמצאו בה תוארכו לתקופה הרומית המאוחרת. בקיר W47 ששרד ממנו רק מבנה המסד, הייתה נישה שכוסתה בשכבה 11 ונמצאה בה אמפורה מטיפוס Anf14 (ר' Loffreda 2008a:127) מהתקופה הרומית התיכונה. נישה דומה נחשפה בצד המזרחי של הקיר (איור 8) ובקיר W9 הדרומי.
המבנה נחשף בפינה הדרומית-מזרחית של השטח; בשלב מאוחר, בתקופה האסלאמית הקדומה, הוקם המבנה מעל לחדר הדרומי, כפי שמעידים כלי החרס. בנייה מאוחרת זו השתמשה כנראה באבנים שנשדדו ממבנה העל של קיר W47.
מתחת לשכבת מפולת (L67) נחשפו שרידיו של מבנה קדום.
 
האזור ממערב לקיר W8  
נחשף עמוד (W18) דמוי T שנבנה מגושי בזלת מונחים כראשים ופתינים שנקשרו בטיט חזק על בסיס גיר במרכז השטח. העמוד מעיד על מבנים דומים מצדיו הדרומי, המזרחי והמערבי. ואכן הוקם מבנה (W85) בציר זה כ-1 מ' ממערב; במרחק של 1.1 מ' ממזרח נמצא ראש של במה (W72) ומדרום נחשף עמוד (W22) שבלט 0.4 מ' מהקיר. אפשר שהבמה שימשה בסיס לגרם מדרגות שהוביל לקומות העליונות.
בין W18 ובמה 72 נמצאה שכבת מפולת (L73) ובה מכלול עשיר של כלי חרס שאפשר לתארכו למן שלהי המאה הא' לסה"נ ועד למחצית המאה הג' לסה"נ.
נחשף עמוד (W19) בדיוק במרכז החלל בין קירות W18 ו-W22. עמודים עגולים ומרובעים תמכו ככל הנראה במערכת של קמרונות, אפשר להסיק זאת ממספרן הרב של אבנים מסותתות לעתים טרפזיות ומהתפזורת המסודרת של המפולת שצירה בשורה אחת עם קירות W19 ,W18 ו-W22.
נחשף קיר W23 בציר של קיר W22, במקור היה מורכב משורת עמודים שבשלב מאוחר חוברו במקבץ אבנים גסות בטכניקה נחותה. בין קירות W8 ו-W22 נחשפה שורת המסד של קיר קדום יותר (W70).
בשכבת המפולת (L21) נמצאה כמות גדולה מאוד של כלי חרס מהתקופה הרומית התיכונה וכן מטבעות שתוארכו למן מלכות הורדוס ועד המאה הג' לסה"נ.
סמוך לעמוד המערבי בקיר W23 נמצאה משקולת עופרת ועליה דמות בתבליט של האלה הפניקית תנית (Callegher 2008). דוגמאות אחדות של סוג משקולת זה מוכרות ממכלולים ארכיאולוגיים מוכרים ולפחות עוד שתי משקולות אחרות נמצאו במגדלה: אחת בשטח המזח, מתוארכת לשלב מאוחר והשנייה נקנתה מסוחר עתיקות.