בשטח המחצבה נחשפו בחפירה מדרגות חצובות (2–3 מ' גובה; איורים 4, 5), ובשטחן ניכרים סימני חציבה של אבנים גדולות (למשל, 1.0–1.3×2.4×4.0 מ'), תעלות חציבה רחבות ועמוקות, סימני סיתות של אזמלים וקרדומים וכן תעלות לניתוק אבנים בשלב החציבה הסופי. המחצבה מחולקת לחצרות עבודה, שבכל אחת נחצבו אבנים בגודל אחר, כפי שמוכר ממחצבות אחרות בארץ. לא התגלו במחצבה חצצי אבנים — תוצר של חציבה ראשונית — ולכן נראה כי השטח שנחפר נמצא בליבה של מחצבה גדולה שהשתרעה במדרון ולא בשולי המחצבה. בשטח A נחשפו שתי חצרות חציבה (3, 4), שפתחיהן פונים לדרום-מזרח. בשטח B נחשפה חצר חציבה אחת (5), שפתחה פונה למערב. בשטח C נחשפו שתי חצרות חציבה (1, 2); חצר 2 כוללת שתי חצרות קטנות (2א, 2ב).

חצרות החציבה רבועות ופתוחות (כ-10 מ' ויותר אורך). גודלן של החצרות מתאים לעבודתם של כמה פועלים, לעתים בכמה מפלסים. בעבודת החציבה יש שלושה שלבים עיקריים.
(1) תחילה יצרו את מדרגות החציבה, שאפשרו לחוצב להגיע לכל צדי האבן ובכך הקלו בחציבה ובניתוק האבן מן הסלע. גודל המדרגות נקבע בהתאם לגודל האבן. נראה כי המחצבה שנחפרה התפתחתה מן החלק הגבוה אל החלק הנמוך.
(2) בשלב הבא חצבו תעלות חציבה (תעלות הפרדה) להפרדת האבן מהסלע בשלושה צדדים (איורים 6, 7); צד אחד של האבן, הפונה למרכז החצר, הוא דופן המדרגה שנחצבה זה מכבר. עומק התעלות שנחצבו נקבע לפי מידת האבן הרצויה. ככל שהאבן שנחצבה יותר גדולה כך התעלות שנחצבו סביבה יותר רחבות. החתך של תעלות החציבה דמוי טרפז. בחפירה הובחן כי באבנים שגודלן כמטר מרובע רוחב התעלות הוא כ-0.1 מ' בדרך כלל, ואילו באבני הענק, שאורכן כ-4 מ', רוחב התעלות מגיע לכ-0.5 מ' (איור 8). חציבת התעלה נעשתה בשיפוע (איור 9), בין השאר כדי לאפשר פינוי יעיל של שבבי החציבה. בחציבת אבנים קטנות נעשה שימוש במכוש.
(3) בשלב האחרון חצבו מתחת לאבן תעלה (תעלת ניתוק), אליה החדירו יתדות לניתוק האבן מהסלע. תעלות הניתוק נחצבו בשיפוע (איור 10) כדי לאפשר החדרה של יתדות ביקוע. יתדות אלה הוכנסו לתוך ריבועי מתכת קטנים (מעין לחיים), שאפשרו את ניתוק האבן בעת ביקועה. ריבוע מתכת אחד שחתכו משולש התגלה באתרו בשטח B (ב-L1; מידות 9.5×9.0 ס"מ, 2 ס"מ עובי; 958 גרם; איור 11: 1).
 
בחפירה התגלו כלי עבודה, ששימשו בתהליך החציבה. בשטח A (ב-L3) התגלה איזמל (14 ס"מ אורך, 1.8 ס"מ קוטר; 4.6 ס"מ קוטר הראש), שהשימוש בו הותיר בכל דפנות הסלע במחצבה חריצים אלכסוניים באורך של עשרות סנטימטרים. בשטח (L12) התגלה מוט מתכת מכופף, שבור משני צדיו, שלו חתך חצי עגול (11.4 ס"מ אורך, 2.6 ס"מ קוטר; איור 11: 2). בשטח B  (ב-L8) התגלה לוח מתכת צר ומוארך, שנועד לסימון (15.2 ס"מ אורך, 1.4 ס"מ רוחב, 2 מ"מ עובי; איור 11: 3). כן התגלו פרסות סוסים (L3 ,L1; איור 11: 4) וטבעת מתכת (L4; קוטר 1.6 ס"מ; איור 11: 5).
 
עוד התגלו בחפירה 57 חרסים אינדיקטיביים. 21 חרסים מהם תוארכו לתקופת הברזל 2, ויש להניח כי הם נסחפו מאתר שנמצא במעלה המדרון, והם כוללים קערות (איור 12: 1–9), קדרות (איור 12: 10, 11), קנקנים (איור 12: 12–19) ופך (איור 12: 20). 23 חרסים — רוב הממצא — תוארכו לשלהי התקופה ההלניסטית ולתקופה הרומית הקדומה (ימי החשמונאים והורדוס), ובהם קערות (איור 13: 1–6), קנקנים (איור 13: 7–21), פך (איור 13: 22) וצפחת (איור 13: 23). שמונה חרסים תוארכו לשלהי התקופה הרומית וראשית התקופה ההביזנטית, ובהם אגנים (איור 14: 1–5), קערה (איור 14: 6), קדרת בישול (איור 14: 7) ופך (איור 14: 8). חרסים אחדים מהממצא תוארכו לתקופה האסלאמית הקדומה, ובהם קנקן (איור 14: 9) ופך (איור 14: 10), לתקופה הממלוכית, ובהם קערה (איור 14: 11) וקנקן (איור 14: 12), ולתקופה העות'מאנית, ובהם קערה (איור 14: 13) וקנקן (איור 14: 14).
בשטח A (ב-L14) התגלו שני מטבעות, האחד של אלכסנדר ינאי, מהשנים 79/80 לפסה"נ ואילך (ר"ע 138059), והאחר הוא מטבע רומי מאוחר, כנראה מהשנים 351–361 לסה"נ (ר"ע 138060).
תיארוכה של המחצבה, כמו גם מתקנים אחרים, קשה מכיוון שהממצא בהם לא נחשף בשכבות מסודרות. מהרגע שהמחצבה פסקה לשמש היא הפכה לבור אשפה ולכן הממצא בה מגוון. עם זאת עיקר הממצא מהמחצבה מתוארך לשלהי ימי החשמונאים ולימי הורדוס, ולכן נראה כי יש לייחס את הפעילות במחצבה לתקופות אלה. האבנים הגדולות שנחצבו במחצבה מחזקות תיארוך זה, שכן נראה שהן נחצבו למפעלי הבנייה הממלכתיים בימי הבית השני בירושלים.
 
המחצבה שנחשפה היא חלק מאזור נרחב של מחצבות מימי הבית השני. נראה כי מחצבות אלה, גם אם נוהלו בידיים פרטיות, היו חלק מתוכנית ממלכתית סדורה ומאורגת, שבה נקבעו סדרי העדיפות בחציבת האבנים בהתאם ליעדי הבנייה. מחצבות אלה סיפקו אבני בנייה למבני ציבור בלב ירושלים ובעיקר לקירות התמך של הר הבית בימי הורדוס — שיא תקופת מפעלי הבנייה הממלכתיים בימי הבית השני.
 
 

 

 

ספראי ז' וששון א' תשס"א. חציבה ומחצבות אבן בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד. אלקנה.
שיאון ע', ששון א', זילברברוד א' ורפיאנו י' 2011. מחצבות ושיטות חציבה בימי בית שני בצפונה של ירושלים. בתוך מ' ביליג, עורכת, מחקרי יהודה ושומרון כ'. ירושלים. עמ' 39–48.