ב-28 בינואר 1160 מסר המלך באלדווין השלישי את זכויות הקסטודיה והדרגומניה של נחלת מבצר מעליא לפלוני בשם יוהנס מחיפה וליורשיו. בתעודה נזכרים תשעה כפרים השייכים לנחלה שהמבצר היה במרכזה (Strehlke 1869:2–3, No. 2), עדות לכך, שכבר בשנת 1160 המבצר שבמעליא שימש מרכז מנהלי של נחלה שהייתה שייכת ישירות למלך. על סמך תעודה זו, שיערו חוקרים אחדים שהמבצר נבנה על ידי המלך פולק מאנג'ו (1131–1143 לסה"נ), שכהונתו התאפיינה בבניית ביצורים (Boas 2006:234). בפברואר 1182 קיבל ג'וסלין השלישי את המבצר, על כל השייך לו, פרט לכפר געתון (Iazon), מהמלך באלדווין הרביעי. המבצר נפל בידי צלאח א-דין בשנת 1187 לאחר תבוסת צבאות הפרנקים בקרב חיטין. עם כיבוש עכו בשנת 1191, בעקבות מסע הצלב השלישי, הוחזרו לפרנקים רוב השטחים סביב עכו ובכללם גם מבצר המלך (Prawer 1975, II: 99). במאי 1220 מכרו בעלי נחלת מבצר המלך, ביאטריס (אחת משתי בנותיו של ג'וסלין) ובעלה, אוטו מהנברג, את רוב רובה של הנחלה. בתעודה נזכרים 37 כפרים הכפופים לניהול המבצר. בשנת 1229 תבע יעקב דה אמיגדלה, בנה של אגנס (בתו השנייה של ג'וסלין), את זכויותיו בנחלה, שהטבטונים קנו מדודתו בשנת 1220. מבצר המלך היה אחד המקומות שאותם תבע. מבצר מונפורט החליף עם בנייתו בסוף שנות ה-20 של המאה הי"ג את מבצר המלך והיה למרכז המנהלי של האזור (Pringle 1998:30). אחרי שהטבטונים רכשו את הנחלה, החל המסדר לקנות גם את רכושם הפרטי של תושבי הכפר מעליא (Strehlke 1869:120–1, No. 128).תעודה נוספת משנת 1257 מזכירה בית ורכוש נוסף במעליא השייכים לבישוף של עכו (Strehlke 1869:91–4, No. 112). ניתן לשער שהמבצר נפל בזמן המצור הראשון על מונפורט בשנת 1266. מתעודות של בורכארד מהר ציון משנת 1283, אל-דימשקי ומארינו סנודו משנות ה-20 של המאה הי"ד ואל-עות'מאני משנת 1364, עולה שהממלוכים התיישבו בכפר ובמבצר ולא הרסו אותם, ואף השיבו את המבצר להיות למרכז ניהול של סביבתו.

 
מבצר המלך (איור 1) הוא מבצר תל וממוין טיפולוגית עם הקסטרום (סגנון הקסטרא) המכונה גם 'quadriburgium'. זהו מבצר מרובע שלו ארבעה מגדלי פינה בולטים (30.8 מ' אורך קיר צפוני, 32.4 מ' אורך קיר מערבי, 33 מ' אורך קיר מזרחי, 3 מ' עובי כל הקירות). הקיר הדרומי הרוס כליל, אך סביר להניח שהיה דומה לצפוני. בתוך המבצר קיר שכיוונו צפון–דרום (כ-2.3 מ' עובי), קצהו המזרחי התמוטט והוא מחלק את פנים המבצר לשני חלקים: שלושה רבעים מהשטח המשוער של המבצר הם מערבית לקיר (22.4 מ') ורבע ממזרח לו (7.8 מ'). מעבר מקורה בקשת שהשתמר חלקית חיבר בין שני החלקים בחלקו הדרומי של הקיר. שלושה מארבעת מגדליו השתמרו; המגדל הדרומי-מזרחי נהרס לחלוטין.
בסקר נתגלו יסודותיהם של שני המגדלים A ו-B, חלקם בתוך הקמרונות של הבתים מהתקופה העות'מאנית. היסוד המערבי של מגדל B מדורג ובן שישה שלבים. כל שש המדרגות (2.5 מ' גובה כולל) מתחילות מפינה משותפת, הפינה הצפונית-מערבית של המגדל, וממנה הן נפרשות כמניפה (איור 2).
בתוך מגדל A, בחלקו הדרומי של קירו המערבי הפנימי, אותרה קשת צלבנית שהשתמרה בשלמותה (1 מ' רוחב; איור 3). על פי מיקומה נראה כי שימשה פתח כניסה לקמרון ששימש גם הוא לכניסה למגדל, כמו הקמרון במגדל B שהשתמר בשלמותו ורוחבו זהה לזה שבמגדל A (כ-1.0 מ'; איור 4).
נתגלה פיר בנוי בעובי הקיר הצפוני של המבצר, סמוך לחיבורו אל הקיר הפנימי המחלק את המבצר לשני חלקים. הפיר (0.6 מ' קוטר) בנוי מאבנים מסותתות היטב. כיום ניתן להבחין ב-15 נדבכים עגולים שלו, בכל אחד מהם שלוש או ארבע אבנים, שצדן הפנימי מסותת במעוגל וצדן החיצוני מסותת ישר (איור 5). קצהו העליון של הפיר בגובה שישה מטרים בתוך הקיר שבו הוא משולב, מעל למילוי, וניתן להניח שהפיר ממשיך מטה וקצהו במאגר. סביר להניח שהפיר שימש לשאיבת המים מתוך המאגר שאליו התנקזו מי הגשמים, אך ייתכן גם שמי הגשמים נוקזו אל הפיר ומשם אל המאגר. פיר זהה בקוטר ובסגנון נמצא בעכו, שם צוין כבאר שירדה עד למי התהום (חדשות ארכיאולוגיות 110: 12–14). באר נוספת דומה שירדה למי התהום, נתגלתה בחפירות בית המשפט בעכו, קוטרה הגדול יותר (0.95 מ') מאפשר ירידה נוחה, והיו משולבות בה גומחות רבועות, זו מעל זו שהקלו על הירידה (Hartal 1997: 6; Nir 1997). 
הפיר תורם להבנת שיטת בניית המבצר. ניתן לשער שהקיר הוקם בשלבים, בכל פעם נבנו נדבכים אנכיים אחדים שלו, בהם גם נדבכי הפיר, המלט נוצק לתוכם וכך הלאה עד לסיום. שיטה זו מעידה על בנייה על פי תוכנית, וייתכן שמאגר המים נחצב או נבנה עוד לפני בניית הקיר והפיר. המלט במבצר המלך חזק מאוד ועמיד נגד פגעי הטבע, כמו באתרים צלבניים רבים; גם במבצר המלך, כמו באשקלון וקיסריה, נפלו אבנים רבות מהחומה והמלט עודו מחזיק מעמד. 
במגדל B נתגלו חרכי הירי הצפוני והדרומי ובמגדל C נתגלה החרך הדרומי, סתום לגמרי מצדו הפנימי. חתך חרכי הירי הנראים כיום משולש (0.85 מ' גובה חיצוני, 1.05–1.30 מ' רוחב פנימי) ותקרתם בנויה מלוחות אבן שהונחו זה ליד זה לרוחב החתך ובשיפוע מבפנים החוצה. על פתחם הפנימי של החרכים משקוף ומעליו נדבך ישר דמוי קשת שלו אבן מפתח מרכזית ומצדיה אבנים מזוות (איור 6). כל חרכי המבצר דומים מבפנים אך שונים מבחוץ. חרכי מגדל A בנויים מבחוץ משתי אבנים עם סיתות שוליים (0.85 מ' גובה כל אבן, 5–10 ס"מ רוחב הפתח; איור 7). חרכי מגדל B בנויים מארבע אבנים בסיתות שוליים, שתיים בכל צד של החרך, זו מעל זו (0.85 מ' גובה כולל; איור 8).
בקירות המבצר נמצאו שני סימני סתתים, צלבים מגולפים על אבנים אחדות, ארבע אבנים עם סימן X חרוט בתוך מלבן על כל שטח האבן, ועוד סימנים שאינם מובהקים.
 
השרידים הארכיאולוגיים מעידים שהמבצר אכן מטיפוס קדום, מתאים למאה הי"ב ובמיוחד לסגנון שהיה נפוץ עד לקרב חיטין, כמו למשל מבצר תל אל-צאפי, מבצר אל-טייבה ואפילו כוכב הירדן אף שתוכניתו משופרת ובה שני מבצרים מטיפוס זה, זה בתוך זה. קשה לפיכך לזהות במבצר המלך בנייה שאפשר לראותה שייכת למסדר הטבטוני מהמאה הי"ג.
על פי התיעוד ההיסטורי והשרידים הארכיאולוגיים נראה שהמבצר היה קטן יחסית ושעיקר השימוש בו היה למטרות ניהוליות, אף שהייתה לו חשיבות הגנתית כלשהי, בעיקר עד לקרב חיטין בשנת 1187.
השרידים מעידים שהמבצר נבנה כולו בשלב אחד, כך שכל החיבורים בין קירות המבצר ומגדליו מבפנים ומבחוץ נעשו בנדבכים שאבניהם משולבות ואין עדות לתוספות מאוחרות. אולם השוני בשיטות הבנייה של המגדלים יכול להעיד שהמבצר נבנה על ידי קבוצות אחדות של בנאים.