שכבה III. נחשף חלק ממבנה מלבני (5.5×12.0 מ'), שצמוד לו מתקן. הקיר הצפוני (W14 ,W13; אורך 8 מ', רוחב 0.9 מ') של המבנה בנוי מאבני כורכר בינוניות (0.10×0.30×0.45 מ') על מצע אבני שדה קטנות (0.1×0.1×0.1 מ'); במזרחו נותרה רק תעלת היסוד (L128). קיר נוסף (W17), שנחשף רק בחלקו, מעיד כי למבנה היה כנראה אגף נוסף שהשתרע צפונה, אל מחוץ לשטח החפירה. המבנה תחום ממזרח בקיר (W7; אורך 5 מ', רוחב 0.65 מ'; איור 3), הבנוי אבני כורכר בינוניות מהוקצעות (0.20×0.25×0.25 מ'), ששרדו לגובה שלושה נדבכים. קיר W16, המשולב בקיר 7 והיוצר עמו פינה בזווית ישרה (ר' איור 3), מעיד כנראה כי למבנה היה אגף נוסף שהשתרע מזרחה. הקיר המערבי (W8; אורך חשיפה 1.35 מ', רוחב 0.7 מ') בנוי מאבני כורכר בינוניות (0.20×0.25×0.25 מ'). במרכז המבנה קיר נוסף (W9; אורך חשיפה 1.9 מ') בנוי אבני כורכר בינוניות (0.2×0.3×0.6 מ'); תפקידו אינו ברור. למבנה רצפה (L119 ,L109) עשויה קרקע מהודקת בצבע חום בהיר. ברצפה קובעו במהופך שלושה קנקנים מטיפוס קנקני עזה (איור 4), שבסיסם חסר; דופן אחד הקנקנים שוברה במכוון כדי להצמיד את הקנקן לחלקו הצפוני של קיר 7. נראה כי הקנקנים השבורים שימשו לאחסון. נמצא קנקן רביעי שקובע ברצפה כשראשו למעלה, אך גם הוא שובר במכוון; חלקו השבור הוצמד לאבן שדה שהונחה על הרצפה.

בדרום המבנה נחשף בחלקו מתקן מטויח (W12 ,W11; איור 5) כרוי בקרקע. קיר 12 משופע דרומה (5.5 מ' אורך חשיפה, 0.4 מ' רוחב בסיס הקיר, 0.3 מ' רוחב ראש הקיר, 0.7 מ' גובה השתמרות) והוא בנוי מאבני גיר (0.1–0.3×0.1–0.3×0.1–0.3 מ') מלוכדות בחומר מליטה אפור מעורב בשבבי פחם וצדפים. הפן החיצוני, הדרומי, של הקיר מטויח בשכבת טיח (1.5 ס"מ עובי) שהושתתה על שכבת חרסים. קיר 12 משתלב עם קיר 7 (ר' איור 3), עדות לכך שהמתקן היה חלק מן המבנה. קיר 11 הוקם במרחק של 1 מ' מקיר 12, וראשו נמוך ב-0.6 מ' מראש קיר 12 בהתאמה לשיפוע הטבעי של הגבעה. בסיס הקיר מעובה (0.2 מ'). בחלק העליון של קיר 11 השתמר חלק מדופנו (0.1×0.2 מ'; איור 6). לא נחשפה רצפה הניגשת אל קירות אלה. המתקן נמצא מלא בעפר (L125) מעורב בחרסים רבים, ובהם קנקן שלם מטיפוס קנקני עזה. מדרום לקיר 11, מחוץ למתקן, נמצא מילוי של עפר (L127) מעורב בכמות גדולה של חרסים, רובם קנקנים מטיפוס קנקני עזה. במזרח ריבוע I10 נמצא מצבור חרסים (L116), אולי מפלס רדוד של אשפה (0.1 מ').
שברי כלי החרס שנמצאו במבנה ובמילוי המתקן מתוארכים לתקופה הביזנטית (המאות הה'–הו' לסה"נ). הממצא כלל קערות (איור 1:7–4), אחת מהן מיובאת מטיפוס LR, והיא מעוטרת בטביעה של דגם צמחי והנדסי (איור 1:7); ספל (איור 5:7); קדרות (איור 6:7–10); סירי בישול (איור 1:8, 2); פכי בישול (איור 3:8, 4); מחבת (איור 5:8); קנקן בעל רכס על הכתף (איור 6:8); קנקני עזה (איור 7:8–9); פכית (איור 10:8) ופכים (איור 11:8, 12). על רצפת המבנה נמצא מטבע, כנראה מהמאה הה' לסה"נ (ר"ע 141918). נוסף על אלה נמצא בסיס שבור של אובניים עשוי אבן גיר, שראשו דמוי חרוט (איור 2:9) ומשקולת נול עשויה חרס (איור 1:10).
 
שכבה II. חלקי מבנים וחצר משכבה זו נמצאו במקומות אחדים בשטח החפירה. מעל המתקן נחשף בחלקו חדר מרובע: שני קירות מקבילים (W10, W3; אורך חשיפה 2 מ', רוחב 0.55 מ'), בנויים אבני כורכר בינוניות (0.15–0.20×0.24×0.25 מ'), הניגשים לקיר 12, ששימש כעת קיר של המבנה. רצפת החדר (L123 ,L114) עשויה לוחות אבני כורכר קטנות (0.1×0.1×0.1 מ') ועפר מהודק בצבע חום בהיר, שהונחו על מצע של עפר ואבנים במגוון גדלים.
במערב שטח החפירה נמצאו חדר וחצר פתוחה, שהושתתו על מצבור החרסים העשיר (L116). נחשפו שניים מקירות החדר, המשולבים זה בזה בזווית ישרה (W5 – אורך חשיפה 1.5 מ',רוחב 0.35 מ'; W6 – אורך חשיפה 1.75 מ', רוחב 0.45 מ'); שניהם בנויים מלוחות כורכר בינוניים (0.15–0.25×0.25–0.35×0.60–0.65 מ'). רצפת החדר (L113) עשויה עפר מהודק על תשתית של אבני כורכר קטנות (0.1×0.1×0.1 מ'). על הרצפה נמצאו כלי חרס רבים. מחוץ למבנה השתרעה חצר (L117 ,L107), שרצפתה עשויה אבנים קטנות, עפר מהודק ושברי לוחות שיש בשימוש משני. לשכבה זו שייך קיר נוסף (W1; כ-1.2 מ' אורך חשיפה), המושתת אף הוא על מצבור החרסים 116. הקשר שלו למבנה אינו ברור.
הממצא הקרמי משכבה זו מתוארך לתקופה האסלאמית הקדומה (המאות הח'–הט' לסה"נ). הוא כולל קערות (איור 1:11, 2), שאחת מהן מזוגגת בזיגוג בצבע כחול-ירוק (איור 1:11); קדרה (איור 3:11); קנקני שק (איור 4:11, 5); פכים (איור 6:11, 7); ידית של פך עשויה גדילי טין בצבע צלהב (איור 8:11); ונרות עשויים בדפוס מטין בצבע צלהב (איור 9:11, 10). אחד הנרות נמצא שלם, והוא מעוטר בדגם של שריגי גפן (איור 9:11). כן נמצאו בסיס אובניים שבור עשוי גיר, שראשו דמוי חרוט (איור 1:9) ופסלון עשוי אבן גיר (1.8×2.0×5.0 ס"מ) בדמות סכמתית של אדם שחזיתו מעוצבת (איור 1:10); וכן שלושה מטבעות: שניים מהמאה הד' לסה"נ (ר"ע 141915, 141916) ופלס אומיי (פוסט רפורמה; 697–750 לסה"נ; ר"ע 141917).
 
שכבה I. שרידים של שכבה זו נמצאו רק בריבוע I11: תנור בישול עגול (L124; קוטר 1 מ', עומק 0.55 מ'; איור 12) שחדר עד מתחת לרצפה של שכבה III אל תוך הקרקע הטבעית של הגבעה. דופן התנור עשויה טין צרוף, רצפתו עשויה אבני שדה בינוניות (0.3×0.3×0.3 מ') והוא נמצא מלא באפר. כלי החרס שנמצאו בתנור מתוארכים לתקופה הממלוכית (המאות הי"ד–הט"ו לסה"נ). אלה כללו סיר בישול (איור 1:13), מתקן בישול נייד (איור 2:13) וידית של כלי חרס עשוי ביד ומעוטר בפסים בצבע חום-אדום (איור 3:13). עוד נמצאו חפץ מתכת מחודד בשני קצותיו ובמרכזו משטח אחיזה, מעין חרט (איור 14), ומטבע המתוארך למאה הד' לסה"נ (ר"ע 141919).
 
בחפירה נתגלו עדויות להתיישבות בשלוש תקופות. על סמך ממצא המטבעות אפשר לתארך את ראשית ההתיישבות באתר למאה הד' או הה' לסה"נ. במאות הה'–הז' לסה"נ הוקם מבנה מלבני שכלל מתקן מטויח. ייתכן שהמתקן נבנה משני אגנים מטויחים מדורגים ששימשו בריכות לשיקוע טין בבית יוצר לכלי חרס. עדות עקיפה להנחה זו היא שני בסיסי האובניים, שנמצאו בשכבות III ו-II. במאה הז' לסה"נ יצאו המתקן והמבנה משימוש. במאה הח' לסה"נ נבנו על גבי קירות המבנה והמתקן שבשכבה III מבנים חדשים. במאה הט' ניטש חלק זה של האתר. כעבור כ-400 שנה, במאה הי"ד לסה"נ, חודשה ההתיישבות למשך כ-200 שנה. עדות לכך היא תנור הבישול מהתקופה הממלוכית.
 
 

 
באומגרטן י' תשס"ב. כבשן צריפה סמוך לצומת גבעתי. עתיקות 42:*43–*50.
Conder C.R. and Kitchener H.H. 1882. The Survey of Western Palestine: Memoirs of the Topography, Ortography, Hydrography and Archaeology 3: Judea. London.