ראש הרומח (29 ס"מ אורך, 3 ס"מ רוחב מרבי, 0.8 ס"מ עובי, 130 גרם; איור 1; מס' ר"ע

1999-534) עשוי מנחושת והוא מתוארך לתקופת הברונזה הביניימית. ללהב חתך מעוין ולכל אורכו בולטת שדרה מרכזית עקומה מעט. תקע הלהב ארוך, החתך שלו מרובע, והוא מסתיים בצניפה  שנשברה סמוך לזמן גילוי הכלי. טיפולוגית, דומה הכלי לראשי רומח מתקופת הברונזה הביניימית שהתגלו באתרים רבים ברחבי הארץ, כמו גבע כרמל (עתיקות ז:2, ציור 1: 5), חצור (חצור ג-ד, לוח 244: 23) וטבריה עילית (IEJ 18: Pl. 1:a, אך שם הוגדרו הכלים בטעות פגיונות; עתיקות 37: 81, איור 4: 6, 7 שם הוגדרו הכלים ראשי חנית).

 

מבדיקה כימית של שבב מהלהב עולה כי הוא עשוי מנחושת ארסנית (2.5% ארסן) ובה 1.4% ברזל. שאר היסודות, בהם בדיל, נמצאים בכמות הפחותה מ- 0.1%.  הרכב היסודות דומה לזה של כלי מתכת מתקופת הברונזה הביניימית.

 

מקור ראש הרומח כנראה במכלולי הכלים מתקופת הברונזה הביניימית שהיו במערות קבורה שנחפרו בעבר במדרון הר כנען במרחק של 150 מ' לצפון (חדשות ארכיאולוגיות לג: 13-12).