כפר כמא מרוחק כ-4 ק"מ מצפון לכפר תבור. הכפר נוסד בשנת 1876 על ידי צ'רקסים שהתיישבו על חורבות אתר קדום שחלק מאבניו שולבו במבני הכפר. מדרום לכביש 767 נחשפו קברים מתקופות הברונזה הביניימית והברזל (קובלו-פארן 2005; איור 1: 3779-A), וממזרח להם נחשפו קברים מהתקופות הברונזה התיכונה והרומית המאוחרת–הביזנטית (ז' תוגר'מן-יפה, מידע בעל-פה; איור 1: 7998-A). מתחת לכביש 767 נחשפו קברים מהתקופה הרומית, בור מים ושרידי רצפת פסיפס (Makhouly 1941; איור 1: 6/1941-W). במרכז הכפר נחשפה כנסייה כפולה המתוארכת לרבע השני של המאה הו' לסה"נ, על סמך כתובות שנחשפו בה (Saarisalo and Palva 1964; איור 1: 57/1963-C). סמוך לכנסייה נחשפו קברים מימי התלמוד (צורי תשכ"ט; איור 1: 179-A). במערב הכפר נחשפו קברים מהתקופה הרומית (בן-נחום תשס"ז; איור 1: c2663-A [שטח C]), ומדרום להם — שרידי בנייה מהתקופה הביזנטית (איור 1: b2663-A [שטח B]). בחצרות בתי הכפר נחשפה אדמה מעורבת באבני פסיפס (דללי-עמוס 2008; איור 1: 4736-A). כן נחשפו בעבר שרידי מבנים מהתקופה האומיית (מוקארי 2004; שיאון 2006; איור 1: 2909-A, 3644-A, 3684-A), בית בד ומחסנים (ע' זידאן, מידע בעל-פה; איור 1: 7809-A), דרך (דללי-עמוס 2014; איור 1: 6282-A) וריכוז חרסים (יפה 2011; איור 1: 5865-A). כן נחשפו שרידי בנייה מהתקופות הממלוכית והעות'מאנית (מוקארי 2013; איור 1: 6424-A).

בחפירה הנוכחית נחשפו שרידים חד-שכבתיים מהתקופה הביזנטית (המאות הו'–הז' לסה"נ; איור 2): בור מים ומשטח מטויח, ומדרום להם — כנסייה תלת-אפסידלית.
 
בור המים (0.9 מ' קוטר, 2 מ' עומק; איור 3). נחשף בור דמוי פעמון, שנכרה באדמת החזריה המאפיינת את האזור ודופן באבנים קטנות; אבני הדיפון התגלו בבור עד לעומק של 1.85 מ'. הבור לא נחפר עד קרקעיתו. אל פי הבור מוליכות ממזרח וממערב תעלות. לא נמצאו סימני טיח על דופנות הבור.
 
משטח מטויח (1.3 × 2.2 מ'; איור 4). המשטח מוקף באבני בזלת. סמוך למשטח נמצאו כמה אבני פסיפס תעשייתיות. שימושו של המשטח אינו ברור.
 
הכנסייה (12 × 36 מ') נבנתה במדרון המשתפל למערב, ולה תכנית בזיליקה: אטריום גדול מרוצף באריחי אבן, נרתקס מרוצף בפסיפס לבן ואולם תווך ושתי סיטרות מרוצפי פסיפס, המסתיימים בשלושה אפסיסים המרוצפים גם הם בפסיפס. קירות הכנסייה השתמרו לגובה נדבך אחד, פרט לאפסיס הצפוני. הפסיפס בסיטרה הדרומית עוטר בדגמים גיאומטריים וצמחיים בצבעים אדום, כחול ושחור (איור 5), וניכרים בו תיקונים בפסיפס לבן. בסיטרה הצפונית זוהו שרידים אחדים של פסיפס לבן. נראה כי רצפת הכנסייה הונחה הישר על הקרקע, ללא תשתית, ולכן נאלצו לבצע בה תיקונים במהלך התקופה הביזנטית: במקום אבני הפסיפס הצבעוניות הקטנות שובצו אבני פסיפס לבנות גדולות. האפסיסים רוצפו בפסיפסים שעוטרו בדגמים גיאומטריים (איורים 6, 7). ברצפת האפסיס הצפוני שקוע רליקווריום קטן (איור 8). כן נחשפו בסיס עמוד משורת עמודים שהפרידה בין הסיטרה הצפונית לאולם התווך ושרידיה של מסגרת הבמה בחזית האפסיס המרכזי. מתחת לרצפת הכנסייה, בתוך אולם התווך, סמוך לכניסה, נחשף קבר מלבני. קבר נוסף נתגלה מחוץ למבנה הכנסייה, צמוד לקיר החיצוני של האפסיס הצפוני. במרכז הקיר הצפוני נתגלה פתח, ובו אבן סף מבזלת, המוביל אל חדר מרוצף בפסיפס לבן (איור 9); החדר לא נחפר עד תומו, אך נראה שהיה אחד מן החדרים שנסמכו אל הכנסייה מצפון. על רצפות הכנסייה והחדר נמצאו שברי כלי חרס וכלי זכוכית המתוארכים למאות הו'–הז' לסה"נ.
 
הכנסייה התלת-אפסידלית והחדר הצמוד לה, שהשתמר כנראה ממכלול חדרים, וכן בור המים והמשטח המטויח הסמוכים לכנסייה מצפון, מלמדים אולי כי המתחם היה חלק ממנזר כפרי. מיקום הכנסייה בשטח פתוח אל מול הר תבור, שהיה כבר בתקופה הביזנטית מקום קדוש לנוצרים, יחד עם הכנסייה הכפולה שנחשפה בעבר, מחזקים את ההשערה של בגטי (Bagatti 1971:94–95) כי כפר כמא היא 'הלנופוליס שרון' הנזכרת ברשימת ערים מהתקופה הביזנטית, סמוך לעיר תבור.