בחודשים ינואר–פברואר 2019 נערכה חפירת הצלה בח'ירבת בית מאמין שבתחומי מושב עוצם (הרשאה מס' 8456-A; נ"צ 171771-896/615886-6010; איור 1), לקראת הקמת מגרש קט-רגל. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון המועצה האזורית לכיש, נוהלה על ידי א"מ פרץ (צילום שטח), בסיוע י' אלעמור (מנהלה), א' אלג'ם (צילום רחפן, מדידות ושרטוט), א' אזולאי (תכניות), ד' דגן (ניהול שטח וצילום שטח), נ' לצט בן עמי ופ' קוברין (בדיקות מקדימות והכנת שטח), ו' ליפשיץ וע' קינן (בטיחות), א' לידסקי-רזניקוב (ציור ממצא), י' גורין-רוזן (זכוכית), א' רזניצקי (מעבדת מתכות), א' פרייברג (פוטוגרמטריה), ק' עמית (צילום מעבדה) וד' שיאון (זיהוי מרזב והפניות). בחפירה לקחו חלק עובדים מקריית גת, באר שבע וערוער שבנגב.
נחשפה גת מורכבת מהתקופה הביזנטית, שזוהו בה תיקונים ושינויים. הגת יצאה מכלל שימוש בשלהי התקופה הביזנטית או בראשית התקופה האסלאמית הקדומה. ממערב לחפירה הנוכחית נחשפו שרידי כנסייה מהתקופה הביזנטית (פייג תשע"ו).
הגת תחומה בארבעה קירות (2W–4W, 17W; איורים 2, 3) שנבנו מאבני שדה ומאבנים שהוקצעו בחלקן, במגוון גדלים, ולוכדו במלט אפור. מרכיבי הגת הם משטח דריכה (5L), בור ביניים (13L), שני בורות איגום (11L, 14L) ושלושה תאים (19L, 21L, 32L).
במשטח הדריכה זוהו שני שלבים. לשלב הקדום יוחס קיר (29W; איור 4) שתחם כנראה משטח דריכה קטן. בשלב המאוחר נבנה מעל הקיר משטח דריכה גדול — ריצוף של אבנים במגוון גדלים, שהונח מעל תשתית עשויה משברים של קנקני עזה שלוכדו במלט אפור. ברצפת משטח הדריכה שולב התקן עגול לבורג סחיטה (27L; אבשלום-גורני, גצוב ופרנקל תשס"ח:51, 55–56), העשוי משני חלקים של אבן גיר קשה, ובתחתיתו פתח לתעלה (28L; איור 5). התעלה הובילה אל בור הביניים (כ-0.6 מ' עומק; איור 6).
בדופן הצפונית של בור הביניים (12W), מעל פתח תעלה 28, נחשף שקע (כ-0.4 × 1.0 מ'; כ-0.4 מ' עומק), המתאים למרזב דמוי אריה ששבר שלו נמצא בחתכי בדיקה וראשו נמצא בבור האיגום המזרחי (איור 7). דרך המרזב זרם התירוש ממשטח הדריכה המרכזי לבור הביניים. רצפת בור הביניים עשויה אבני פסיפס לבנות גסות גדולות (2.5–5.5 ס"מ). במרכז הרצפה הותקן אגן שיקוע עשוי חרס (26L; 0.25 מ' קוטר). ברצפה בוצע תיקון בחרסים (איור 8). דופנות הבור טויחו בטיח ורוד שהונח על מצע של מלט אפור ושברי גוף של קנקנים שזמנם לא ברור. מהדפנות המזרחית (8W) והמערבית (9W) של בור הביניים, במפלס הקרקעית, יצאו שני צינורות חרס (45L, 46L; איור 9) שהובילו אל שני בורות האיגום.
בור איגום 11 הוא בור מתומן (כ-1 מ' עומק; איור 10) ואילו בור 14 — רבוע (כ-1 מ' עומק; איור 11). בפתחים של שני הצינורות שבדפנות בורות האיגום הונחו לוחות אבן גיר ושיש, ששימשו רצפה לגומחות משולשות בדפנות. על סמך שתי שכבות טיח שזוהו בגומחה שבדופן בור 11 אפשר להסיק כי היא עוצבה מחדש. דופנות בורות האיגום נבנו מאבני כורכר קטנות שלוכדו במלט אפרפר וטויחו בשכבת טיח ורודה מעל מצע של חרסים ומלט אפור, בדומה לדפנות של בור הביניים. רצפת הבורות עשויה גם היא בדומה לזו של בור הביניים מאבני פסיפס לבנות גסות גדולות, למעט השטח שמתחת לגומחות המשולשות ולפתחי הצינורות, שם הונחו אבני גיר שנועדו למנוע שקיעה של הרצפה מפאת עוצמת הזרימה של התירוש. במרכז בורות האיגום הותקנו אגנים שקועים ומטויחים (22L, 23L), שבתחתיתם שולבו בסיסי קנקנים (24L, 25L).
קרקעיתם של תאים 19, 21 ו-32 גבוהה ממשטח הדריכה (איור 12). גבולות התאים אינם ברורים כתוצאה מפירוק של הנדבכים העליונים של הקירות. רצפת התאים עשויה מחומר מליטה שהונח מעל אבנים קטנות, ואילו קירות המחיצה (20W, 31W), שבין התאים, נבנו מאבני גוויל קטנות מלוכדות במלט. בקצה הדרומי של משטחים 19 ו-32 נמצאו בורות לא סימטריים (42L, 44L), ששימשו אולי להנחת כלי אגירה. ייתכן שממזרח למשטח דריכה 5 היה תא נוסף (41L) שהשתמרותו גרועה.
הממצא מהגת דל וכולל בעיקר שברי כלי חרס, רובם תוארכו לשלהי התקופה הביזנטית או לראשית התקופה האסלאמית הקדומה (המאות הו'–הז' לסה"נ) ומקצתם תוארך עד ראשית המאה הח' לסה"נ. הממצא כולל קערות (איור 1:13, 2), מהן קערה 1 היא קערה מטיפוסLRC Form D (Hayes 1972: Fig 69:23, 337), מכסה של סיר בישול (איור 3:13), שברים קטנים של סירי בישול (לא צוירו), בסיס קדרה או קערה מטין שאינו מקומי כנראה (איור 4:13), קדרות (איור 5:13–7), קנקני עזה (איור 8:13–14), קנקני שק (איור 15:13–17), בסיסי קנקנים (איור 18:13–27), פכית (איור 28:13), משקולת נול (איור 29:13) ורעף (איור 30:13). דבר המייחד את ממצא כלי החרס הוא שחלק מבסיסי קנקני העזה (איור 18:13–22, 25) דומים לבסיסי אמפורות מיובאות: בסיס מחודד או דמוי פאלוס. כן נמצאו שבר של כלי אבן (איור 1:14) מהתקופה האומיית, שבר השייך כנראה לפעמון ברונזה (איור 2:14) כמוהו נמצאו למשל בחורבת חור כקילומטר דרומית-מערבית לצומת שוקת (וולך תשנ"ז:127, איור 8:180, 131) ומעט שברים של כלי זכוכית מהתקופה הביזנטית (לא צוירו).
הגת מתוארכת לשלהי התקופה הביזנטית (המאות הו'–הז' לסה"נ), אך ייתכן שהיא נוסדה כבר במאה הה' לסה"נ על סמך גילויים של קנקני עזה מטיפוס קדום (איור 8:13, 9) ועדויות לתיקונים בגת. בכנסייה שנחשפה בעבר ממערב לכאן נמצא פסיפס שתוארך לשנת 430/1 לסה"נ (פייג תשע"ו:267–268, איור 6), ואפשר שהוא היה קשור לשלב קדום של הגת. גת זו מצטרפת למספר רב של גתות שנחשפו בחפירות ובסקרים בתחומי העורף החקלאי של אשקלון בתקופה הביזנטית. גתות דומות נמצאו בגבעה 113 שליד נגבה וצומת גבעתי (איור 1:1) ובאשקלון, הן באחוזת המייל השלישי שבצפונה של העיר (אבשלום-גורני, גצוב ופרנקל תשס"ח:60–61; איור 5:1) והן במתחם הרכבת שבמזרח העיר (ורגה 2018; איור 3:1). הדמיון בגת בגבעה 113 מתבטא בסידור התאים לצד משטח הדריכה ובורות איגום מתומנים לצד בור ביניים. הדמיון בגת באחוזת המייל השלישי מתבטא בסידור בור ביניים מרכזי לצד שני בורות איגום מתומנים, ובגת במתחם הרכבת — בבור איגום מתומן. ייתכן שהגת שנחשפה באתר קשורה לכנסייה שממערב לה והייתה בבעלותה. ייחוס הבעלות על תעשיית היין המפותחת באזור אשקלון ועזה לממסד הכנסייתי/אימפריאלי בתקופה הביזנטית הוצע על ידי הוסטר (Huster 2015:53) ובעקבותיו פייג (תשע"ו:270). שבר כלי האבן (איור 1:14) ושפות קנקני השק (איור 15:13–17) מצביעים על כך שהגת יצאה מכלל שימוש בשלהי התקופה הביזנטית או בראשית התקופה האומיית ולכל המאוחר בראשית המאה הח' לסה"נ.
המרזב המעוצב כאריה יכול אולי להעיד על חידוש השימוש בגת בתקופה הצלבנית. מרזב מעוצב כאריה נמצא בהקשר לגת במושב גיאה (הרשאה מס' 8348-A; איור 2:1), היושבת על הכפר אל-גי'ה, המזוהה עם אלג'יה הצלבנית (Algie; מיטשל [ללא תאריך]: אתר 67). שני מרזבים נוספים התגלו באשקלון, האחד נמצא בתחומי בית החולים ברזילי ללא הקשר אדריכלי, והוא מתוארך אולי למאה הי"ב לסה"נ (אייזנברג-דגן 2017: איור 1:16; איור 4:1), והאחר מיוחס לתקופה הצלבנית (רוזנברג 157:1999, איור 3). פריט דומה נוסף התגלה בעכו הצלבנית (ד' שיאון, מידע בעל פה). מרזבים כאלה אינם מוכרים מהתקופה הביזנטית, אבל ידועים מהתקופה הצלבנית. גידול הגפנים באזור בימי הביניים מוזכר במקורות (עמר 107:2000–108), וייתכן שגתות ששימשו בתקופה הביזנטית הוכשרו לשימוש מחדש בתקופה הצלבנית (Bronstein, Yehuda and Stern 2020). עם זאת קשה להבין את גילויו של מרזב מימי הביניים בגת באתר ללא ממצא קרמי או ממצא אחר התומך בתיארוך.
אבשלום-גורני ד׳, גצוב נ' ופרנקל ר' תשס״ח. גת מורכבת במשמר העמק: עדות לשיא התפתחותה של תעשיית היין בארץ ישראל. עתיקות 49:58–66 .
וולך צ' תשנ"ז. חורבת חור. חדשות ארכיאולוגיות קז:127–131.
עמר ז' 2000. גידולי ארץ-ישראל בימי הביניים: תיאור ותמורות. ירושלים.
פייג נ' תשע"ו. כנסייה ביזנטית בעוצם: השרידים וההקשר היישובי הרחב. בתוך י' פטריך, א' פלג־ברקת וא' בן־יוסף, עורכים. קום, התהלך בארץ: מחקרים בארכיאולוגיה ובהיסטוריה של ארץ ישראל לזכרו של יזהר הירשפלד במלאת עשור לפטירתו. ירושלים. עמ' 265–272.
רוזנברג ס' 1999. קטעי פיסול. בתוך ס' רוזנברג, עורכת. אבירי ארץ הקודש: ממלכת ירושלים הצלבנית. ירושלים. עמ' 157–161.
Bronstein J., Yehuda E. and Stern E.J. 2020. Viticulture in the Latin Kingdom of Jerusalem in the Light of Historical and Archaeological Evidence. The Journal of Mediterranean Archaeology 33(1):55–78.
Hayes J.W. 1972. Late Roman Pottery. London.
Huster Y. 2015. Survey of Settlement Patterns by Periods. In Y. Huster ed. Ashkelon 5: The Land Behind Ashkelon. Winona Lake. Pp. 13–87.