תאריך הקמתו של המנזר האשורי במתכונתו הנוכחית אינו ידוע (בן אריה תשל"ז:277). מתחת לכנסיית מרקוס הקדוש שבמתחם המנזר משתרעים כמה אולמות וחדרים תת-קרקעיים; אחד החדרים מזוהה על ידי הנוצרים האשורים עם חדר הסעודה האחרונה של ישו (St. Mary’s Old Church). עבודות החפירה שפגעו בשרידים הקדומים נעשו במטרה לפרוץ מעבר בין שני אולמות תת-קרקעיים וכדי לפנות עפר מאחד מאולמות אלה לקראת הסבתו לאולם תפילה. נפתחו שני ריבועי חפירה: בחצר מקורה בכניסה למתחם המנזר (A; 4 × 5 מ'); ובתוך האולם התת-קרקעי שיועד לשמש אולם תפילה (B; 3 × 7 מ'), המרוחק כ-9 מ' דרומית-מזרחית לריבוע A. החפירה בשני הריבועים העמיקה כ-4.5 מ' מתחת למפלס החצר מבלי שנחשפה תחתיתו של הרצף הארכיאולוגי במקום. נחשפו שרידי מבנים, רצפות ומתקנים שזמנם למן המאה הא' לפסה"נ ועד ימינו. הרצף הארכיאולוגי שתועד בשני הריבועים אינו זהה. לפיכך, השרידים בשני הריבועים יתוארו להלן בנפרד, ולא יעשה ניסיון לקשור ביניהם.
 
ריבוע A
הריבוע נפתח בחצר המקורה שמצפון לכנסייה, לצד הקיר הצפוני של הכנסייה (01W, להלן) והקיר המזרחי של החצר המקורה. חלקו התחתון של הקיר הצפוני נבנה על גבי קיר קדום יותר (16W, להלן; איור 2), התוחם מצפון את האולם התת-קרקעי המזוהה עם חדר הסעודה האחרונה. החפירה הידנית בריבוע זה החלה בעומק של כ-0.6 מ' מתחת לריצוף בן זמננו, וחשפה רצף של שמונה שכבות (I–VIII), שזמנן למן המאות הא' לפסה"נ – הא' לסה"נ ועד ימינו. קיר 16, שלצדו נפתח הריבוע העמיק אל מתחת לבסיס החפירה, ויסודותיו לא נחשפו. בשנות השבעים של מאה הכ' הוזרק ליסודות הכנסייה, ובכלל זה לקיר 16, בטון נוזלי שהתמצק על פני הקיר ובתוך ההצטברויות והמילויים התחוחים שלצדו, כשבתוכו אחוזים חרסים, עצמות ואבנים; הבטון, שניכר לכל עומק החפירה, התפשט עד כדי מחצית משטח ריבוע החפירה. הפרעה זו הקשתה על ההבחנה בין ההצטברויות והמילויים השונים ועל הבנת היחס הסטרטיגרפי בינם לבין קיר 16.
 
שכבה VIII (המאות הא' לפסה"נ – הא' לסה"נ; איור 3). שרידי שכבה זו נתגלו בבור בדיקה (167L; איור 4), שנחפר אל מתחת לרצפה של שכבה VII (161L, להלן); החפירה הסתיימה עם חשיפת מפלס אדמה (172L), ככל הנראה רצפה, הניגש אל הפן הדרומי של קיר (15W) שנבנה מאבני שדה. במילוי של אדמה חומה מהודקת למדי (167L; 0.8 מ' עובי) שכיסה את הרצפה נתגלה מכלול כלי חרס, ובו סירי בישול (איור 1:5, 2), קנקן (איור 3:5), פכית (איור 4:5), צפחת (איור 5:5) ונר מקורצף (איור 6:5), שזמנם המאות הא' לפסה"נ – הא' לסה"נ. כן נמצא על רצפה 172 מטבע מימי אגריפס הא' (41/2 לסה"נ; ר"ע 138664).
 
שכבה VII (סוף המאה הא' לפסה"נ – 70 לסה"נ; איורים 3, 4). לשכבה זו יוחסה רצפת אדמה מהודקת (161L) שנחשפה בגובה כ-0.7 מ' מעל רצפה 172. רצפה 161 ניגשה לקירות שממערב (06W) ומצפון (11W) לה, אשר יצרו פינה ברורה; יחסה של הרצפה לקיר 16 שמדרום לה לא ברור בשל התפשטות הבטון הנוזלי. קיר 11 נבנה הישר על גבי קיר 15 מן השכבה הקודמת, ובדומה לקיר 06 השתמר לגובה נדבך אחד של אבני גוויל בינוניות מגיר. בתוך רצפה 161 נמצא מטבע מימי הורדוס (37–4 לפסה"נ; ר"ע 138661). דומה על כן, כי הרצפה ושני הקירות שאליהם היא ניגשת שייכים למבנה המתוארך לחלקה המאוחר של המאה הא' לפסה"נ או ראשית המאה הא' לסה"נ.
אף שלא נמצאו שרידי שרפה ברורים על הרצפה, נמצא מעליה מילוי תחוח (160L; 0.55 מ' עובי) שכלל כמות רבה מאוד של אפר וכלי חרס רבים מאוד, כולם מנותצים ושרופים. כן נמצאו במילוי זה שברים רבים של כלי מידה מאבן (לא צוירו), מטבע של נציב תחת נירון (58/9 לסה"נ; ר"ע 138660) ועצמות שרופות. מכלול כלי החרס מתוארך כולו למאות הא' לפסה"נ – הא' לסה"נ. בין כלים אלה נמצאו קדרה (איור 1:6), קערה (איור 2:6), אגן (איור 3:6), סיר בישול (איור 4:6), קנקנים (איור 5:6, 6), פכית (איור 7:6), צפחות (איור 8:6–11) ונרות (איור 12:6, 13). דומה כי מקור הממצא השרוף בשרפה עזה, שאירעה כנראה בעת חורבן ירושלים בשנת 70 לסה"נ.
 
שכבה VI (התקופה הרומית המאוחרת; המאות הב'–הד' לסה"נ; איור 3). בשכבה זו לא נמצאו שרידי בנייה, אלא רק מילוי תחוח (139L/136L; 0.43 מ' עובי), ובו מעט אבני בנייה וממצא קרמי עשיר, ומעליו — שתי הצטברויות של אדמה חומה, זו מעל זו (129L, 135L), שהכילו מפולת של אבני בנייה ורעפים רבים.
רוב כלי החרס במילוי 136/139 תוארכו למאות הא' לפסה"נ – הא' לסה"נ ועד המאה הב' לסה"נ (איור 7). הם כוללים אגנים (איור 1:7, 2), סירי בישול (איור 3:7, 4), אמפורה (איור 5:7), קנקנים (איור 6:7, 7), פך (איור 8:7), פכית (איור 9:7) וצפחות (איור 10:7, 11). נראה כי מילוי זה מורכב משרידי החורבן של שנת 70 לסה"נ לצד כלים מן המאה הב' לסה"נ, המלמדים על זמן הנחת המילוי, ככל הנראה לקראת הכנת המקום לפעילות מחודשת.
הצטברויות 129 ו-135 נפגעו מאוד מן הבטון הנוזלי, ובורות שחדרו משכבה II גרמו לערבוב בין שתי ההצטברויות. ההצטברות התחתונה (135L; כ-0.9 מ' עובי) הייתה תחוחה מאוד, ונמצאו בה חרסים רבים שזמנם המאות הב'–הד' לסה"נ, ובהם קערות (איור 1:8–3), קדרה (איור 4:8), מכסה (איור 5:8), סיר בישול (איור 6:8), קנקן (איור 7:8), פך בישול (איור 8:8) ונר דיסקוס (איור 9:8) וכן רעפים רבים; אחד הרעפים נושא חותמת של הלגיון הרומי העשירי (איור 10:8). כן נתגלה בה ממצא מעורב של כלי זכוכית, שזמנם למן התקופות הרומית הקדומה ועד התקופה הממלוכית (גורין-רוזן, להלן), ככל הנראה בשל הבורות המאוחרים שפגעו בהצטברויות. מפלס מקוטע וקשה להבחנה של אדמה מהודקת (130L; 761.71 מ' מעפה"י) הפריד בין הצטברות זו לבין ההצטברות העליונה (129L; כ-0.2 מ' עובי). ניתן לייחס הצטברויות אלו לתקופה הרומית המאוחרת (המאות הב'–הד' לסה"נ).
 
שכבה V (התקופה הביזנטית; המאות הה'–הו' לסה"נ; איורים 9, 10). נחשפה רצפת טיח (119L; 762.71–763.06 מ' מעפה"י) עבה, קשה ומשופעת לכיוון צפון-מזרח, שכיסתה את כל שטח החפירה, פרט לאזור שנפגע בשל הבורות משכבה II (108L). הרצפה נוצקה על מילוי של קירטון כתוש (126L; 0.45–0.60 מ' עובי), המשופע אף הוא לצפון-מזרח, ובו כיסי עפר אפור שנמצאו בהם חרסים מן התקופה הביזנטית (המאות הה'–הו' לסה"נ). אלה כוללים קערות (איור 1:11, 2), קנקן (איור 3:11) ופך (איור 4:11). על פי ממצא זה תוארכו המילוי והרצפה למאות הה'–הו' לסה"נ.
 
שכבה IV (המאות הח'–הט' לסה"נ; איורים 12, 13). במחצית המערבית של הריבוע, מעל שכבת אדמה דקה שכיסתה את רצפה 119, נחשף חלקו המזרחי של מרחב (117L), שהמשכו משתרע מערבה, אל מחוץ לשטח החפירה. המרחב תחום בשלושה קירות (03W–05W), שהשתמרו לגובה נדבך אחד של אבני גוויל, אולי נדבך יסוד. במרחב לא אותרה רצפה, ואפשר כי מפלסה היה גבוה ממפלס ההשתמרות של נדבך היסוד. בתוך המרחב הותקן בור ספיגה מלבני (121L) שנבנה מאבנים קטנות. גם הוא נחשף רק בחלקו, וקצהו המערבי נמצא מחוץ לשטח החפירה. קשה לקבוע למה שימש מרחב זה, אך אפשר שהיה זה מתקן או חלק מחצר לצד בית מגורים. שרידים אלה תוארכו על פי ממצא החרסים (לא צוירו) שנאסף מן המילוי במרחב 117 ועל פי בור הספיגה לתקופה העבאסית (המאות הח'–הט' לסה"נ).
 
שכבה III (המאה הי' לסה"נ; איורים 14, 15). בשכבה זו, שנפגעה מכריית בורות ותעלת יסוד בשכבה II, נחשפו שרידים מקוטעים של חצר קטורה: רצפת טיח (109L) שהשתמרה במקוטע; תעלת מים מטויחת, החוצה את החצר בציר כללי צפון–דרום (110L), שזוהו בה שני שלבי בנייה; ומתקן מלבני (107L) עם ריצוף אבן (112L), שטיבו לא הוברר. רצפת הטיח ניגשה למתקן, ונראה שניגשה גם לתעלה. בחלק הדרומי של ריבוע החפירה ניכר שהתעלה נמשכה בשלב ראשון בתוואי ישר דרומה; בשלב שני הוסט התוואי שלה מזרחה. ממצא החרסים שנתגלה מתחת לרצפה הטיח (113L, 114L, 116L) כולל קערות (איור 5:11, 6) ופך עם שפה צבוטה (איור 7:11), שזמנם המאה הי' לסה"נ. דומה על כן כי יש לתארך את שרידי החצר למאה זו.
 
שכבה II (המאה הט"ו לסה"נ; איור 16). בדרום הריבוע, לצד הקיר הצפוני של הכנסייה (01W) הובחנה תעלת היסוד של הקיר: התעלה (105L) צרה והיא חותכת את שרידי שכבות VIII. בצפון-מזרח הריבוע, לצד המחיצה המזרחית שלו, נחשף הפן המערבי של מבנה אבן מדורג (02W). נראה כי זוהי אומנה שנועדה לתמוך בעמוד הניצב בחצר שמצפון לכנסייה והתומך בקומה השנייה. לקראת בניית האומנה נכרה בור גדול אשר השתרע על כרבע משטח הריבוע (104L, 108L; איורים 10, 13) ופגע אף הוא בשכבות הקדומות יותר. בתעלת היסוד של קיר 01 ובבור היסוד של האומנה נמצא מילוי תחוח מאוד, עשיר בחרסים, עצמות ואבנים. הממצא הקרמי המאוחר ביותר כולל קערות (איור 8:11, 9), שאחת מהן (מס' 8) מזוגגת, ידית 'אוזן הפיל' של קערה (איור 10:11) וקנקן (איור 11:11), שזמנם שלהי התקופה הממלוכית וראשית התקופה העות'מאנית.
במרכז הריבוע נחשף בור עגול ועמוק מאוד (122L; 1.2 מ' קוטר, כ-2 מ' עומק; איורים 10, 13, 16), שחתך את שרידי שכבות VIII. בתוך הבור נמצאו דחוסות אבני בנייה גדולות, וביניהן אבנים קטנות. בפינה הדרומית-מזרחית של הריבוע, צמוד לקיר 01, נמצא קבר שוחה (120L), שהעמיק בחלקו אף הוא עד לשכבה V. בתוך הקבר זוהה שלד של אישה בת למעלה מ-50 שנה. ממצא החרסים מבור 122 ומקבר 120 (לא צויר) תוארך אף הוא לתקופה הממלוכית ולראשית התקופה העות'מאנית. לפיכך ניתן לייחס את הקמת הכנסייה העומדת עד היום, ובכלל זה את אומנת עמוד החצר, למאות הט"ו–הט"ז לסה"נ.
 
שכבה I (המאה הכ' לסה"נ). מתחת לריצוף החצר הנוכחי התגלתה תעלת מים (102L) בנויה אבן ומטויחת, הנמשכת בציר מזרח–מערב מתחת לאומנות העמודים התומכים את מסגרת החצר הפתוחה שמצפון לכנסייה. נראה כי זוהי בנייה מודרנית, מהמאה הכ' לסה"נ, שכללה גם את האומנות התומכות כיום במפלס הגג הנוכחי של חלקו המערבי של המנזר.
 
ריבוע B
החפירה באולם התת-קרקעי נערכה לאחר שחלק מן העפר שמילא אותו, ובו שרידים ארכיאולוגיים, הצטברויות ומילויים קדומים, פונה ללא פיקוח ארכיאולוגי; קירו הצפוני של האולם נפרץ במהלך עבודות בלתי-חוקיות אלו. מרכז האולם נפגע בעת פינוי העפר, ולכן נחפרו בעיקר שוליו המערביים והמזרחיים. נחשף רצף של חמש שכבות (I–V), שזמנן למן המאות הב'–הג' לסה"נ ועד ימינו.
 
שכבה V (ראשית התקופה הביזנטית?; איור 17). נחשפה מפולת אבנים (164L, 168L) שהכילה ממצא מעורב (לא צויר): שני מטבעות מהמאה הא' לסה"נ—האחד אולי של אגריפס הא' (41/2 לסה"נ; ר"ע 138662) והאחר של נציב תחת קלאודיוס (54 לסה"נ; ר"ע 138663)—חרסים מהתקופה הרומית המאוחרת (המאות הב'–הג' לסה"נ), ובהם רעפים הנושאים חותמות של הלגיון הרומי, וכן חרסים מן התקופה הביזנטית (לא צוירו); כן נמצא במפולת זו מטבע מראשית המאה הז' לסה"נ — פוליס של מוריציוס (601/2 לסה"נ, מיטבעת אנטיוכיה; ר"ע 138665) — אך דומה כי הוא קשור לחדירה מאוחרת. מתוך המפולת בצבצו ראשיהם של שלושה קירות (17W–19W), אך אלה לא נחפרו.
 
שכבה IV (איורים 18–20; התקופה הביזנטית). מעל מפולת האבן של שכבה V נחשפו יסודותיהם של שני קירות (09W, 10W), היוצרים פינה של מבנה; הקירות נבנו ברישול מאבני שדה שהונחו בשתי שורות. בין אבני הקירות נמצאו חרסים מהתקופה הביזנטית, ובהם קערה וקדרה (איור 3:21, 4). אל קיר 09 ניגשת ממערב רצפה העשויה עפר מהודק מעורב בטיח (156L; 760.95 מ' מעפה"י). בתוך אחת מפיסות הטיח נמצא מטבע: נומוס מימי יוסטיאנוס הא' (552–565 לסה"נ; ר"ע 138657), המלמד כי המבנה הוקם במאה הו' לסה"נ. מטבע נוסף שנמצא בלוקוס זה — ללא ספק חדירה מאוחרת — הוא דניאר ממטבעת שרטר (אולי תיבאו הה', 1152–1191 לסה"נ; ר"ע 138654).
 
שכבה III (שלהי התקופה הביזנטית – ראשית התקופה האומיית; איור 20). בשליש המזרחי של האולם נחשפו שרידים של שתי רצפות טיח (151L, 761.81 מ' מעפה"י; 153L, 761.26 מ' מעפה"י), זו מעל זו. ברצפה 153, התחתונה, נמצא מטבע מימי המרד הראשון נגד הרומאים (67/8 לסה"נ; ר"ע 138655), ובבור בדיקה מתחת לרצפה זו נתגלה מילוי עפר מעורב באבנים (163L), ובו ממצא קרמי מעורב, הכולל רעף עם טביעת חותם של הלגיון הרומי (איור 1:21) ושברי כלי חרס מן התקופה הביזנטית (המאות הה'–הז' לסה"נ; לא צוירו). לפיכך נראה כי זמנה של רצפה 153 הוא שלהי התקופה הביזנטית או ראשית התקופה האומיית; הרצפה העליונה דמתה לקודמת, ונראה שגם אותה אפשר לייחס לתקופה זו.
ייתכן שיש לייחס לשכבה זו — אך אפשר שלשכבה מוקדמת יותר — קירות אחדים שראשיהם הובחנו בשוליים המערביים של האולם, מתחת לקיר האולם הנוכחי, המתנשא לגובה רב (איור 22). שיוכם הסטרטיגרפי של הקירות אינו ברור, שכן אי אפשר היה לפרקם, ולצדם נחפרו רק קטעים קטנים של רצפות טיח (146L, 148L). עם זאת ברור כי הקירות כוסו בשפכים שהונחו בתקופה העבאסית (שכבה II, להלן), ועל כן הם מוקדמים להם.
 
שכבה II (התקופה העבאסית; איור 23). לשכבה זו יוחסה סדרה של רובדי עפר שנשפכו מדרום-מזרח וממערב אל תוך שקע שהיה קיים במרכז האולם (143L, 149L, 152L), וכיסו את רצפה 156 משכבה IV ואת השרידים משכבה III שהשתמרו בקצוות המזרחי והמערבי של הריבוע. הממצא הקרמי ברובדי עפר אלה מעורב, וכלל רעף רוכב נושא טביעת חותם של הליגון הרומי (איור 2:21), אך שברי כלי החרס המאוחרים ביותר בהם הם מן התקופה העבאסית, ובהם נרות (איור 5:21, 6; המאות הט'–הי' לסה"נ).
 
שכבה I. בחתך הדרומי של ריבוע החפירה (איור 20: חתך 1–1) ניצבת אומנה התומכת את הקיר הדרומי, המודרני של המנזר. האומנה הוקמה על משטח טיח משופע (132L; איור 23), שנועד כנראה לחתום את שפכי העפר שהונחו בשכבה II ולייצב אותם; קטע קטן של משטח 132 שרד סמוך לאומנה, מצפונה, אך המשכו זוהה בבירור בחתך הדרומי של הריבוע. מועד הקמתה של האומנה אינו ברור, אך ניתן לקבוע כי היא מאוחרת למאה הי' לסה"נ, זמנם של שברי כלי החרס המאוחרים ביותר ברובדי העפר.
 
ממצאי הזכוכית
יעל גורין-רוזן
 
בחפירה נמצאו 27 שברים של כלי זכוכית הניתנים לזיהוי ולתיארוך. אלה מייצגים כמה מן התקופות החשובות בתולדות ירושלים: התקופות הרומית הקדומה והמאוחרת, התקופה הביזנטית וראשית התקופה האומיית, וכן התקופה הממלוכית, שלה יוחס רק כלי אחד. בכל קבוצה כרונולוגית ישנם כלים ראויים לפרסום, למרות שלפחות חלקם נמצאו במילויים. כך למשל, בסל מעורב מהצטברות 135 (שכבה VI בשטח A), נמצאו קערות מן התקופה הרומית הקדומה, גביע יין מהתקופה הביזנטית וצוואר של צנצנת מן התקופה הממלוכית. להלן יתוארו 16 כלים; שנים-עשר מהם מוצגים באיור 24. שתי הקערות הראשונות הנסקרות כאן נעשו ביציקה, אך כל שאר הכלים נעשו בניפוח חופשי.
 
התקופה הרומית הקדומה. כלי הזכוכית הקדום ביותר שנמצא בחפירה הוא שבר קטן מאוד של קערה יצוקה, המעוטרת בדופן הפנימית מתחת לשפה בחריתה של פס אופקי (לא צויר; 135L, סל 13502). הזכוכית, בגוון צהבהב-ירקרק זיתי, מכוסה בלייה כסופה וזהובה עבה. קערות רבות מטיפוס זה נמצאו בחפירות העיר העתיקה בירושלים, והן תוארכו למחצית השנייה של המאה הא' לפסה"נ ולראשית המאה הא' לסה"נ.
השבר החשוב ביותר שנמצא בחפירה הוא שפה של קערה יצוקה ומלוטשת מזכוכית חסרת צבע (איור 1:24). לקערה שפה נוטה חוצה למדף רחב עם עיבוי המשוך מטה בקצה, וכן עיבוי נוסף בהיקף, במקום החיבור בין השפה לדופן. קערה זו שייכת לקבוצה של קערות שיוצרו מזכוכית חסרת צבע ולוטשו היטב, והן מייצגות איכות גבוהה מאוד. קערות מטיפוס זה נמצאו במערות מדבר יהודה במכלולים שתוארכו לימי מרד בר-כוכבא. קערה דומה מאוד נמצאה במערת האימה (Barag 1962: Fig. 6), ואילו במערת האגרות נמצאו שתי צלחות קטנות שלהן שפה דומה, אך גופן שונה (בר"ג תשכ"ג: ציור 39).
קערה נוספת (איור 2:24) מתאפיינת בכפל דו-צינורי מתחת לשפה נוטה חוצה ומעוגלת באש. הקערה עשויה מזכוכית חסרת צבע עם תת-גוון ירקרק-צהבהב בהיר ומכוסה בלייה כסופה-שחורה. זמנה של קערה זו דומה לזה של קערה מס' 1, וכמותה נמצאו במערות ובאתרים שתוארכו לימי מרד בר-כוכבא, למשל במערת האגרות (בר"ג תשכ"ג:108, ציור 52-7:38.כ).
שבר נוסף שאפשר לשייך לקערה מהתקופה הרומית הקדומה הוא שבר בסיס עם קפל דו-צינורי בחיבור בין הדופן לבסיס (איור 3:24). הפריט עשוי מזכוכית חסרת צבע עם תת-גוון כחלחל בהיר ומכוסה בלייה כסופה וססגונית שחדרה לתוך הקפלים. בסיסים כאלה מוכרים ממכלולים שתוארכו לשלהי המאה הא' וראשית המאה הב' לסה"נ.
כן נמצאה כוס שלה בסיס קעור נמוך וגוף גלילי (איור 4:24), ששרד ממנה רק החלק התחתון של הגוף. הכוס עשויה מזכוכית בגוון ירקרק-כחלחל ומכוסה בלייה חומה-שחורה מאכלת שפגעה בדופן, ואין על בסיסה צלקת מוט הזגג. כוס זו דומה לכוסות שעוטרו בחיתוך, שכמותן נמצאו בחפירות קודמות בירושלים, במכלולים שתוארכו לתקופה הרומית הקדומה, למשל בקברים בחקל דמא (Winter 1996: Fig. 5.1:1, 2).
זיהויו של שבר בסיס נוסף (איור 5:24) אינו ודאי. הבסיס מעובה בהשוואה לבסיסה של כוס מס' 4, אך גם לו אין צלקת. הכלי עשוי מזכוכית בגוון כחלחל-ירקרק ומכוסה בלייה שחורה-כסופה שמנונית שאיכלה את הדופן. אפשר שהבסיס השתייך לכוס דומה לכוס מס' 4 או לבקבוק אגסי או דמוי פמוט, שני כלים אופייניים לתקופה הרומית הקדומה (לדוגמה מחקל דמא, ר' Winter 1996: Fig. 5.2:2).
 
התקופה הרומית המאוחרת. הכלי האופייני ביותר למכלולים משלהי התקופה הרומית וראשית התקופה הביזנטית בארץ ישראל הוא כוס עם בסיס מוצק (איור 6:24). בסיס כמעט שלם נמצא בחפירה, מזכוכית בגוון כחלחל בהיר מכוסה בלייה כסופה. על הבסיס צלקת עם שרידי זכוכית ממוט הזגג. זוהי כוס השתייה הסטנדרטית במהלך המאה הד' וראשית המאה הה' לסה"נ. תאריך זה תואם את הלוקוס שבו נמצא הכלי: מילוי 126 מתחת לרצפה 119, שתוארכה למאות הד'–הה' לסה"נ.
 
התקופה הביזנטית וראשית התקופה האסלאמית הקדומה. אחד מגביעי היין שנתגלו בחפירה עשוי מזכוכית בגוון כחלחל-ירקרק בהיר, ובסיסו טבעתי חלול (איור 7:24). הוא נמצא לכוד בתוך גוש תלכיד של בטון ופסולת. סביר להניח שכמו ממצאים אחרים הוא נלכד בתוך הבטון הנוזלי שנוצק ליסודות הכנסייה בשנות השבעים של המאה הכ'.
גביע נוסף (איור 8:24) עשוי מזכוכית בגוון כחלחל-ירקרק ומכוסה בלייה כסופה. הבסיס טבעתי חלול, וממנו עולה רגל יוצאת דופן: חלולה ומדורגת, כמו חוליית עמוד שמרכזה בולט מעט החוצה. הגביע שייך למסורת המקומית בתקופה הביזנטית, אבל מציג ואריאציה שאינה מוכרת עד כה בממצא מירושלים וממקומות אחרים בארץ, ואפשר שזה נעשה בטעות תוך כדי ייצור ולא במכוון.
נמצאה ידית אחת השייכת לנר קערה מהטיפוס שלו שלוש ידיות (לא צוירה; 143L, סל 14309), העשויה מזכוכית בגוון כחלחל-ירקרק. פריט זה מלמד על הנוכחות הביזנטית באתר.
כן נמצאה ידית שלמה ושבר קטן מדופן כלי (איור 9:24) מזכוכית בגוון כחלחל עם עורקים ירקרקים; החומר מזכיר בטיבו ובשקיפותו את הזכוכית האופיינית לתקופה האומיית. הדופן הזקופה ואופן עיבוד הידית אופייניים לנרות קערה שהופיעו בתקופה האומיית.
הכלי באיור 10:24 מעט יוצא דופן: הוא מתאפיין בפה רחב ובשפה מעובה מגולגלת פנימה, אך לא עד הסוף, והוא עשוי מזכוכית בגוון כחלחל-ירקרק עם עורק צהוב-ירקרק ומכוסה במעט בלייה כסופה. טיב החומר, הגוון ואופן עיצוב השפה משייכים שבר זה לתקופה האומיית. שבר זה נמצא בבור 122, שנכרה במאה הט"ו לסה"נ, אך חתך את השכבות הקדומות לו מן המאות הח'–הי' לסה"נ ומן התקופה הביזנטית (המאות הד'–הה' לסה"נ). לצד כלי זה נמצא באותו הסל שבר קטן של שפה זקופה מזכוכית בגוון כחלחל-ירקרק בהיר ומעוטרת בחוטים דקים מזכוכית טורקיז מעורבת באדום אטום (לא צויר); שבר זה יכול להשתייך לגביע יין או לכוס קערה משלהי התקופה הביזנטית וראשית התקופה האומיית.
לתקופה האסלאמית הקדומה שייך גם בסיס של בקבוקון שחתכו מרובע, העשוי מזכוכית בגוון ירקרק-כחלחל המכוסה בלייה זהובה (איור 11:24). החומר והבלייה מאפיינים את התקופה האומיית וראשית התקופה העבאסית. הבקבוק שייך לקבוצת בקבוקים בינוניים, שלהם חתך מרובע ובסיס מעט מעובה, הנבדלים מהבקבוקים הצרים שבסיסם עבה ולהם חתך מרובע שנפוצים יותר בתקופה העבאסית. הבקבוק נמצא בתוך תעלת מים 110, שיוחסה לשכבה III בשטח A, אשר תוארכה על סמך ממצא כלי החרס למאה הי' לסה"נ.
נוסף על הכלים נמצא שבר גדול של זגוגית חלון מלבנית (איור 12:24) עשויה זכוכית בגוון כחלחל-ירקרק ומכוסה בלייה חומה שמנונית וכסופה. עובי הזגוגית אינו אחיד, והולך וקטן לקראת השפה המעוגלת בקצה. זגוגית החלון היא מטיפוס שהיה נפוץ ביותר בתקופה הביזנטית, ונמצא לרוב במקומות בהם נמצאו מבני ציבור. שבר החלון נמצא בתוך בור ספיגה 121, שתוארך לתקופה האסלאמית הקדומה.
 
התקופה הממלוכית. הכלי המאוחר ביותר שנמצא במכלול הוא שבר צוואר רחב מזכוכית חסרת צבע עם תת-גוון חום בהיר שמקורו בצנצנת גדולה ועבת דופן (לא צויר; 135L, סל 13502). טיפוס זה של כלי גדול מאוד היה בשימוש נרחב בתקופה הממלוכית והוא נפוץ בכל רחבי הארץ.
 
חשיבותו של מכלול זכוכית זה נעוצה בשתי קבוצות הכלים העיקריות בו: קבוצה מן התקופה הרומית, שזמנה שלהי המאה הא' והשליש הראשון של המאה הב' לסה"נ, הדומה בהרכבה למכלולים שתוארכו לימי מרד בר-כוכבא; וקבוצה מן התקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה.
 
מטבעות
נוסף על המטבעות שתוארו לעיל, נמצאו בחפירה שני מטבעות מהמרד הראשון (67/8 לסה"נ, ר"ע 138658; 68/9 לסה"נ, ר"ע 138656) ושני חצאי פוליס, האחד של יוסטינוס הב' (565–578 לסה"נ; ר"ע 138653) והשני של הרקליוס הא' (629–631 לסה"נ; ר"ע 138659).
 
סיכום
אף שהשרידים שנחשפו בחפירה מייצגים את רוב התקופות מימי הבית השני ואילך, שטחי החפירה הקטנים וההפרעות המאוחרות מאפשרים רק הצצה מוגבלת אל ההיסטוריה המגוונת של האזור בימי קדם. נראה כי המבנה המודרני של הכנסייה מאוחר למאה הט"ו לסה"נ, אך קיר 16, שעליו נבנה קיר 01 קדום בהרבה לתאריך זה. מאחר שהחפירה לא העמיקה עד ליסודותיו של קיר 16 ובשל הפגיעה המאוחרת בפני הקיר ובשרידים שניגשו אליו אי אפשר לתארכו בוודאות. עם זאת, יש מקום לשער כי זמנו של הקיר הוא התקופה הביזנטית לכל המאוחר. קיר זה תוחם מצפון את 'חדר הסעודה האחרונה', ועל כן ייתכן שחדר זה שייך אף הוא למבנה קדום. קיר 16, הקירות מהתקופה הרומית הקדומה שנתגלו בתחתית החפירה בריבוע A והקירות בריבוע זה מן התקופה הביזנטית נבנו כולם בכיוון דומה, בצירי מזרח–מערב וצפון–דרום. נראה כי סידור קירות זה השתמר לאורך הדורות, ולבסוף הכתיב את תכנית המנזר האשורי, ובכלל זה כנסיית מרקוס הקדוש, שגם קירותיו נבנו בצירים אלו. מפרק הזמן שבין החורבן של שנת 70 לסה"נ והתקופה הביזנטית לא נתגלו שרידים בנויים; אולם, אפשר שמילוי שרידי המבנה מן המאות הא' לפסה"נ – הא' לסה"נ בחומר שמקורו בחורבן של שנת 70 לסה"נ נעשה כהכנה להקמת מחנה הלגיון הרומי, אם זה אכן הוקם על הגבעה המערבית (וקסלר-בדולח תשע"ה).