החפירה נערכה בחצר מבנה המכונה 'בורג', ששימש ח'אן במאה הי"ט לסה"נ, ובו לן הקיסר וילהלם השני במסעו ליפו (Ertan 2018:61). האתר נכלל בסקר מפת בנימינה ושמו ח' אֶל-בֻּרְג (עולמי, סנדר ואורן תשס"ו: אתר 106). בתיעוד המבנה נכתב בסקר כי זהו מצד שבקירותיו שולבו פריטי בנייה קדומים ובסביבתו נמצאו חרסים מן התקופות הרומית, הביזנטית, האסלאמית הקדומה והצלבנית. בחפירה שנערכה באתר בעבר נחשפו שרידי בנייה שתוארכו לתקופה הביזנטית, וכן שרידי קירות, רצפה ותשתית של קמרון ובית קברות שתוארכו לתקופה העות'מאנית (מסארווה 2011).
נחפרו שלושה ריבועים מדרום למבנה הקשתות הדרומי של המבנה (איורים 1–3), וזוהו שני שלבי בנייה שתוארכו לתקופה הביזנטית המאוחרת: לשלב הקדום (שלב 1) יוחס בית מרחץ שנחשף בחלקו, ולשלב המאוחר (שלב 2) — מערך של רצפות ובריכות מטויחות שהקשרן האדריכלי לא הוברר. חלק מהשרידים במקום נפגעו מתשתיות מודרניות.
 
שלב 1. לשלב הבנייה הקדום יוחס קטע קטן מבית מרחץ: הקצה המערבי של שני חדרים (47L, 48L), אזור פתוח מדרום וממערב להם (אזור תפעולי?) ומערך תעלות (37L, 39W). קירות בית המרחץ (29W–32W) נבנו מאבני גזית שהונחו על יסודות יצוקים. מן הקיר שתחם אולי את המכלול מדרום (17W; 0.7 מ' גובה השתמרות; איור 4) השתמר נדבך אחד של אבני גזית שהונח על יסוד יצוק ובו אבני גזית ואבנים קטנות; נראה שהמשכו למערב לא השתמר. קירות 29–32 עובו בשורה כפולה של לבנים. בעיבוי הלבנים של הפן הדרומי של קיר 32, בחדר הדרומי (47L), נמצאו שרידים של דיפון שיש (איור 5), ובפינה הדרומית-מערבית של חדר זה נחשפה דופן של טובולוס משוקעת בתוך הלבנים שדִפנו את קיר 29 (איור 6). ממצאים אלה מלמדים כי שני החדרים היו חלק מאזור המים החמים (קלדריום) של בית המרחץ, אולי חדרי אמבט; מאחר שהחפירה נעצרה בגובה ראשי הקירות, אין דרך לאשש מסקנה זו. מערך הניקוז של בית המרחץ נחשף ממערב ומדרום-מערב לחדרים אלה. לאורך קיר 30 נחשפה תעלת מים (37L; 0.25 מ' רוחב, 0.47 מ' עומק; איור 7), שנבנתה ביציקה בכיוון כללי צפון–דרום וכוסתה בלוחות מאבני קִרטון. המשכה של התעלה צפונה לא נחפר משום שבשלב 2 הונח מעליה ריצוף (28L, להלן); נראה כי התעלה נמשכה דרומה דרך קיר 17 אל מחוץ למבנה. אל תעלה 37 התחברה תעלה נוספת (39L; איור 8), שנבנתה אף היא ביציקה בכיוון כללי מזרח–מערב, והונחה בה רצפת אבן שטויחה יחד עם הדופנות; נראה שגם היא קורתה, אך הקירוי לא השתמר בשל הנחת קו מים מודרני. על פי הפרשי הגובה, נראה שתעלה 39 התנקזה אל תעלה 37. בחיבור שבין התעלות וסמוך למצבור אבנים (38L) הותקן פתח ביקורת (40L; איור 9); ייתכן שמצבור אבנים 38 שימש חלק ממכלול פתח הביקורת. צמוד לראש תעלה 37 ממזרח נחשף מפלס אבנים (43L; איור 7), שהורכב משתי שורות של אבני גזית מהוקצעות גס; שימושו לא ידוע.
בעת ניקוי תעלה 37 נמצא כלי אנטיליה (41L; איור 2:10), ובפתח הביקורת נמצאו קנקן (איור 1:10) ושבר טובולוס (איור 3:10); שלושת הכלים מתוארכים למאות הו'–הז' לסה"נ, ויש בהם כדי לתארך את בית המרחץ לתקופה הביזנטית המאוחרת.
 
שלב 2. בשלב המאוחר נבנה בחלקו הצפוני של שטח החפירה מכלול של חדרים ובריכות שביטל את בית המרחץ; הוא נחשף הישר מתחת לפני השטח. בצפון-מזרח שטח החפירה נחשפו שני חדרים (21L, 28L) שרוצפו באבני גזית גדולות, שמקורן כנראה בבית המרחץ מהשלב הקודם. הריצוף בחדר 28 (2.7 × 2.7 מ'; איור 11), הדרומי מבין השניים, השתמר באיכות טובה למדי. ייתכן שהריצוף נמשך מזרחה, אך לא השתמר; בחלקו הדרומי נקטע הריצוף בעת הנחת קו חשמל תת-קרקעי. על הריצוף נמצאו אבני מפולת אחדות. חדר זה נתחם ממערב ומצפון בקירות (23W, 24W, בהתאמה), שנבנו מאבני גזית מוארכות שהונחו בשורה אחת ויצרו פינה; חלקו הדרומי של קיר 23 נקטע בדומה לריצוף החדר. הריצוף בחדר 21 (2.7 × 3.5 מ'; איור 12) נפגע במידה רבה, אך הוא ממשיך צפונה ומזרחה מעבר לגבולות החפירה. החדר נתחם מדרום בקיר 24 ובמערב בקיר (20W) שנבנה מיציקה של אבנים בינוניות והשתמרותו גרועה; נראה כי הקיר המשיך צפונה אל מעבר לגבול החפירה. בריצוף החדר לאורך קיר 20 שולבה תעלה (46L; 0.15 מ' רוחב, 0.18 מ' עומק; איור 13), שרוצפה באבנים. התעלה נפגעה במקום שבו ריצוף החדר נפגע, אך הקצה הצפוני שלה השתמר, ונראה כי אף היא נמשכת צפונה אל מחוץ לשטח החפירה. המשכה דרומה לא נחשף, אך אפשר שהיא הותקנה לאורך הדופן המערבית של קיר 23.
בחלקו הצפוני-מערבי של שטח החפירה נחשפו שתי בריכות שרוצפו באבני פסיפס לבנות גדולות (35L, 36L; איור 14). בין הבריכות הפריד קיר (50W) יצוק מטיט ואבנים בינוניות, ובו פתח (0.2 מ' רוחב) שקשר בין הבריכות. ניכר כי שתי הרצפות של הבריכות נבנו יחד או שהן נבנו כרצפה אחת שהופרדה בשלב כלשהו בקיר 50. בריכה 35 (1.55 × 2.55 מ'), המזרחית מהשתיים, נתחמה ממזרח בקיר 20; בחיבור בין רצפת הבריכה לדופנה הובחנו שרידי רולקה עשויה טיח. בריכה 36 (1.05 × 1.05 מ') נפגעה בפינתה הצפונית-מערבית מצינורות השקיה. עומק הבריכות אינו ידוע מכיוון שדופנותיהן לא השתמרו. על הרצפות בשתי הבריכות נחשפו שרידי טיח הידראולי, המעידים על שלב של תיקון הרצפות. דומה לפיכך שבבריכות אלו היו שני שלבי שימוש, וייתכן שהחלוקה לשתי בריכות באמצעות קיר 50 נעשתה בשלב שבו תוקנו הרצפות. רצפות הפסיפס והטיח ההידראולי מלמדים כנראה כי הבריכות שימשו לאגירת נוזלים.
עיקר הממצא הקרמי המיוחס לשלב 2 נמצא על פני השטח (12L, 13L, 15L), בעת הניקוי לאחר חישוף עם מחפרון (14L, 16L) ובהצטברות אדמה על גבי רצפת הפסיפס של בריכה 35 (42L). בשל ההפרעות הרבות בשרידי שלב זה ואופיים של לוקוסים אלה, הממצא הקרמי בהם מעורב. ממצא זה כולל קערה (איור 1:15), כלי אניטליה (איור 2:15–4) וקנקן (איור 5:15) מהתקופה הביזנטית המאוחרת; מחבת (איור 6:15), קערה קופטית (איור 7:15) וקנקן (איור 8:15) מהתקופה האסלאמית הקדומה; פך (איור 9:15) מהתקופה הצלבנית או הממלוכית; וקנקן (איור 10:15) ומקטרת (איור 11:15) מהתקופה העות'מאנית. בשל הממצא המעורב אי אפשר לתארך את שלב 2 במדויק, אך לאור ממצאי החפירה הקודמת באתר (מסארווה 2011) אפשר להציע כי זמנו של שלב זה גם הוא בתקופה הביזנטית המאוחרת.
 
נראה כי בית המרחץ מהשלב הקדום, המתוארך לתקופה הביזנטית המאוחרת, שימש את האוכלוסייה המקומית לרחצה, מנהג שכיח בתרבות המקומית בתקופה הביזנטית (גיחון תשל"ח:37). הממצא מהאתר מצטרף לבתי מרחץ נוספים שתועדו באזור (בדחי תשס"ב:*70; טבר וגנדלמן 2013; א' סגל, מידע בעל פה). בשלב המאוחר, ככל הנראה עדיין בתקופה הביזנטית המאוחרת, בית המרחץ יצא משימוש, ומעל שרידיו הוקם מכלול של חדרים ובריכות. ממצא כלי החרס מלמד על פעילות באתר גם בתקופות מאוחרות יותר, אך לא נמצאה לכך עדות אדריכלית בשטח הנחפר.