המעיין נמצא סמוך לח'ירבת סרונה שזוהתה בעבר כיישוב מרכזי בתקופות הרומית והביזנטית. באונומסטיקון של אוסביוס מוזכר אזור שנקרא Saron, בין הר תבור לאגם טבריה (Wolf 1971: line 890). האזור היה שטח מנהלי עצמאי, שהפך להיות חלק מהטריטוריה של העיירה הלנופוליס המזוהה עם כפר כמא הסמוך, שנחשפו בו כנסיות מהתקופה הביזנטית (Bagatti 2002:231–232; Notley and Safrai 2005: Line 888). למרות החדירה הנוצרית לשרונה ולסביבתה, נראה שהיישוב בשרונה היה בעיקרו יהודי ושזיהויו כהלנופוליס אינו הולם אותו. במאה הי"ג לסה"נ הזכיר הגיאוגרף המוסלמי יאקות אל-חמווי את 'עקבת שרוניה', מעבר בדרך בין טבריה להר תבור (אילן 167:1991). באתר סמוך, א-דיר, נחשפו בעבר שרידים של חדר מרוצף בפסיפס צבעוני ומתקן, אולי גת (גל והנא תשס"ג).
 
החפירה נערכה בבית מעיין רבוע ובנוי (8.62 × 8.94 מ'; איור 1), ובו בריכה מרכזית (3.18 × 3.18 מ'), התחומה ממזרח, מצפון וממערב בשלושה קירות (14W, 15W, 17W). לאורך הדופן הדרומית של הבריכה ולאורך החלק הדרומי של הדופן המערבית שלה, נבנה מעבר דמוי ר (כ-1 מ' רוחב, כ-1.6 מ' גובה; איור 2), שקורה בלוחות אבן בזלת (16L). חזית המעבר פתוחה אל הבריכה, והיא נתמכת בעמודים מרובעים (0.36 × 0.36 מ'; איור 3). חלקו הדרומי של המעבר נפתח אל חדר פנימי (2.28 × 2.34 מ', 2.6 מ' גובה; איור 4; לא נחפר), שקורה בקמרון חבית וטויח. מעבר זה הוביל מים משתי נקבות בנויות שקורו בלוחות אבן, שתחילתן במעיין וקטע מהן התגלה בחלקו הדרומי-מזרחי של בית המעיין (איור 5). באדמת סחף שהצטברה בבריכה נמצאו חרסים אחדים שזמנם למן התקופה הרומית ועד ימינו (לא ציורו).