מחצבות. נתגלו שרידים של שתי מחצבות (1, 2) לאבני בנייה. במחצבה 1 (כ-50 מ"ר שטח נחפר; איור 4) נתגלו שרידים של שתי מדרגות חציבה ותעלות ניתוק (0.5–0.8 × 0.6–1.7 מ' מידות האבנים, 0.20–0.35 מ' גובה). במחצבה 2 (כ-10 מ"ר שטח נחפר; איור 5) זוהו שרידים של מדרגת חציבה (0.4 מ' גובה) וניכרים בה סימנים של חציבות ישרות ותעלות ניתוק (0.1 מ' רוחב ממוצע). מעל המחצבות הייתה שכבת מילוי של אדמה, אבנים ופסולת סיתות, שהונחה כנראה לצורך בניית הגת והמבנה. בשכבת המילוי נתגלו חרסים מעורבים מהתקופות הרומית והביזנטית.

 
חדר. נתגלו שרידי חדר שנחשפו ממנו שני קירות (W106 ,W104) והמשכו מחוץ לשטח החפירה. קירות החדר, הבנויים משורת אבני גזית בינוניות–גדולות מנארי, השתמרו לגובה נדבך אחד (0.3 מ') והושתתו על משטח סלע מפולס. רצפת החדר לא נשתמרה. החדר היה חתום בשכבת מילוי של אדמה אפורה (112L), שהכילה חרסים מעורבים מהתקופות הרומית, הביזנטית, האסלאמית הקדומה ובני זמננו.
 
גת. נחשפו חלקים מגת מורכבת, שלה משטח דריכה ראשי ושרידים של ארבעה משטחי דריכה משניים (1–4; איורים 6, 7), שהיו סדורים סביבו; בקדמת כל אחד מהם הותקן בור איגום משני. משטח הדריכה הראשי היה כנראה מלבני (L135; כ-6.2 מ' אורך), חלקו המזרחי מחוץ לשטח החפירה. המשטח תחום משלושת צדדיו בקירות (W136 ,W133 ,W132), הבנויים מאבני גוויל קטנות מלוכדות במלט אפור. פני הקירות הפונים אל המשטח הראשי טויחו בטיח הידראולי והפן החיצוני שולב בתשתית משטחי הדריכה המשניים. המשטח הראשי רוצף בפסיפס לבן (2 × 2 ס"מ גודל קובייה; איור 8), עשוי משורות אלכסוניות ומעוטר במסגרת שחורה ולבנה (כ-0.1 מ' רוחב), המקבילה לקירות המשטח. הפסיפס הונח על תשתית של אבני גוויל קטנות (L139). במרכז רצפת הפסיפס נראים היטב שרידי בסיס לקיבוע בורג מעץ של מכבש שלא נשתמר (L140). משטחי הדריכה המשניים נבנו במפלס גבוה בכ-0.7 מ' ממשטח הדריכה הראשי. בקדמת כל משטח הותקן בור איגום משני מתחת לרצפתו. משטחי הדריכה 1 ו-2 השתמרו כמעט בשלמותם, ואילו ממשטחי הדריכה 3 ו-4 השתמרו בורות האיגום בלבד (L141 ,L127). משטחי הדריכה 1 ו-2 מלבניים ומפרידה ביניהם מחיצה (W123), שהשתמרו ממנה רק יסודות. קירות משטחי הדריכה (W126–W124) בנויים גזית מאבני נארי והשתמרו לגובה נדבך אחד (0.3 מ'). הפן החיצוני של הקירות טויח בטיח הידראולי והפנימי לא נשתמר. הקירות הושתתו על שרידי המחצבה ועל שכבת המילוי שחתמה אותה. רצפות משטחי הדריכה לא נשתמרו, אפשר להניח כי הם רוצפו בפסיפס לבן, בדומה למשטח הדריכה הראשי. תשתית משטחי הדריכה (L122 ,L121), העשויה מאבני גוויל קטנות מלוכדות במלט ועליהן שכבת מלט לבן, מושתתת הישר על שרידי המחצבה. בתוך התשתית נמצאו מעט שברי גוף של כלי חרס מהתקופה הביזנטית. בחלק המזרחי של משטחי הדריכה, צמוד לקיר 132, הותקנו שני בורות איגום, מתארם חצי עגול
(L128 ,L116; קוטר 1.1 מ', גובה השתמרות מרבי 0.5 מ'; איורים 9, 10), הם מטויחים בטיח הידראולי, מרוצפים בפסיפס לבן גס ותקרתם דמוית קונכייה. נראה כי התירוש זרם ממשטחי הדריכה המשניים דרך נקב לבורות האיגום שהותקנו תחתם. רצפת הבורות גבוהה בכ-0.5 מ' ממשטח הדריכה הראשי. במרכז קיר 132 הותקנה תעלת צינור (5 ס"מ קוטר), שהתנקזה למשטח הדריכה הראשי. בתוך רצפת משטחי הדריכה, צמוד לבורות האיגום, נתגלו שני מתקנים חרוטיים (L138 ,L129; כ-0.5 מ' קוטר ממוצע, 0.25 מ' גובה השתמרות), מטויחים ומרוצפים בפסיפס לבן. המתקנים נועדו כנראה להכיל מגוון חומרים שהוספו לתירוש, או ששימשו להצבת קנקני חרס. הגת הייתה חתומה בשכבת הצטברות של אדמה חומה כהה מעורבת באבני גוויל קטנות, גושי טיח, אבני פסיפס לבן גס וחרסים מהתקופה הביזנטית.
 
ממצאי החפירה. ממצא כלי החרס משכבות המילוי וההצטברות כלל חרסים מהתקופות הרומית, הביזנטית והאומיית, בהם שתי קערות מטיפוס LRS 10A ,3F (איור 1:11, 2) משלהי המאה הה' לסה"נ, קערות (איור 3:11, 4) מהמאות הה'–הח' לסה"נ, קדרה (איור 6:11) וסירי בישול (איור 7:11–9) המתוארכים לתקופה הרומית המאוחרת, קנקן (איור 10:11) המתוארך לתקופה הרומית ובסיס קערה מעוטר בשני רימונים (איור 11:11) המתוארך למאות הה'–הח' לסה"נ. בשכבת פני השטח נמצא שבר של קערה (איור 5:11) המתוארך לתקופה האומיית. עוד נמצאו שישה שברי זכוכית המתוארכים לתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית, ולהב מגל ממתכת (איור 12) המתוארך לתקופה הביזנטית.
 
בחפירה נתגלו מחצבות משלהי התקופה הרומית המאוחרת ומעליהן שרידי חדר וגת משלהי התקופה הביזנטית. הגת נחפרה בחלקה המערבי; חלקה המזרחי, שבו נתגלו בורות האיגום, נמצא מתחת לכביש בן זמננו. אפשר למנות גת זו עם קבוצת הגתות המורכבות, הכוללות מכבש בורג מקובע ומשטחי דריכה משניים סביב המשטח הראשי ומתוארכות למאות הו'–הז' לסה"נ. נראה כי בתקופה הביזנטית הייתה הגבעה המרכזית ברמת ישי חלק מהעורף החקלאי של היישוב, ואילו בסוף תקופה זו גדל היישוב והשתרע גם על הגבעה. מדרום לחפירה נתגלו בעבר שרידי כנסייה (אושרי 1999) וייתכן כי הגת והכנסייה היו חלק ממנזר. מהחפירה עולה כי השטח היה נטוש חלקית בתקופות האסלאמית הקדומה והממלוכית.