שטח החפירה נמצא באזור של גבעות לס ומסלע גיר וצור. בחפירה התגלו קירות של טרסות, קירות שדה ושרידי שומרה מהתקופות הביזנטית–האסלאמית הקדומה. בסקר שליווה את החפירה תועדו חרותות סלע.

בסקרים שנערכו בעבר באזור התגלו קירות טרסה, קירות שדה, מבנה שומרה, חרותות סלע ופריטי צור (רישיונות מס' 577/2017-S, 775/2017-S, 819/2017-S). בחפירה שנערכה בעת הקמת העיר ערד נחשפו שרידי כפר מהתקופה הביזנטית וכן שרידי סכרים, חווה ומכלאות (גוטמן 1963).

 

קירות של טרסות. נחפרו 13 קירות המרוכזים בשלושה ואדיות. הקירות נבנו לרוחב הוואדיות וחוצים אותם כדי ליצור חלקות עיבוד; הם השתמרו לגובה של נדבך אחד עד שלושה נדבכים. על פי הבנייה הם נחלקו לשני טיפוסים: קירות שנבנו משתי שורות של אבני גיר גדולות ובהן עדשות צור, וליבה של אבני צור בינוניות (איור 2); וקירות שנבנו משתי שורות של אבני צור גדולות ובינוניות, חלקן מהוקצעות (איור 3).

 

קירות שדה. נחפרו חמישה קירות שדה שנבנו לאורך וואדי. על סמך הבנייה אפשר לחלק אותם לשני טיפוסים: קירות שנבנו משורה אחת של אבני צור בינוניות (איור 4); וקירות שנבנו משתי שורות של אבנים גדולות ובינוניות ובתווך מילוי אבנים קטנות. בקירות שנבנו משתי שורות אבנים, נבנתה השורה הקרובה לוואדי מאבני גיר ואילו השורה הרחוקה נבנתה מאבני צור (איור 5).

 

שרידי שומרה. בחלקו העליון של המדרון המזרחי של גבעה נחפר מבנה מלבני שנבנה בציר צפון–דרום, ובו שלושה חדרים שווים בגודלם (4 × 4 מ'; איור 6). קירות המבנה נבנו משתי שורות של אבני צור גדולות, צורתן הטבעית מלבנית, שהונחו על צדן הצר, והשתמרו לגובה נדבך אחד; לא נמצא מילוי בין שתי שורות האבנים. השתמרות הקירות המזרחיים גרועה. במבנה התגלו שברים של כלי חרס מהתקופות הביזנטית–האסלאמית הקדומה (לא צוירו).

 
חרותות סלע
דוידה אייזנברג-דגן
 

בסקר שליווה את החפירה תועדו 80 אבני גיר הפזורות בשטח ועליהן חרותות (איור 7); על חלק מהאבנים ניכרים כמה שלבי חריתה. טכניקת החריתה היא לרוב נקישה ולעתים רחוקות חריתה. על פי דגמי החריתות וההבדלים בצבע הפטינה ניתן לחלק את החרותות לשלוש תקופות.

החרותות הקדומות כוללות חריתות בכמה סגנונות של כפות רגליים או סנדלים, יחידים או זוגות; אחת החרותות, שבה כף רגל יחידה (איור 8), הוצאה מהשטח, תועדה בצילום בשיטת RTI (Reflective Transformation Imaging) והועברה לאוצרות המדינה. חרותות אלה מתוארכות לתקופה הרומית מתוך השוואה לחריתות דומות שהתגלו ברמת מטרד שבהר הנגב (Eisenberg-Degen and Nash 2017), שם הן מלוות בכתובות בניב הת'מודי הצפון-ערבי. תיעוד החרותות מן התקופה הרומית בשטח הסקר, בצפון-מערב ערד, משלים את הסקר שנערך בשכונות המזרחיות של ערד (Eisenberg-Degen 2016) ומרחיב את תמונת הפעילות במרחב במהלך תקופה זו. מספר החרותות מהתקופה הרומית שהתגלו בצפון-מערב ערד גדול ממספרן במזרח העיר. בנוסף, התפרוסת של חרותות אלה בצפון-מערב העיר צפופה יותר מזו שבמזרחה.

החרותות מהשלב האמצעי כוללות ואסמים — סימנים המייצגים קבוצות שונות בחברה הבדווית (משפחות, חמולות או שבטים) — והן מתוארכות לאמצע המאה הי"ח ועד לאמצע המאה הכ' לסה"נ. תועדו תשעה סימנים המייצגים ארבע קבוצות שונות (איור 9). לרוב הסימנים יש מקבילות בחרותות שתועדו בסקר שנערך בשכונות המזרחיות של ערד (Eisenberg-Degen 2016); חלק מהסימנים תועד כבר בסוף המאה הי"ט–תחילת המאה הכ' לסה"נ (Conder 1883).

החרותות המאוחרות כוללות בעיקר כתובות בערבית או סימנים כמו לב ומספרים, והן מתוארכות ל-50 השנים האחרונות. כן ניתן לשייך לשלב זה כמה סימנים מופשטים. על אבן אחת תועדה חרותת של סנדל, אולי חידוש של חריתה ישנה. מיעוט יחסי של החרותות המאוחרות מלמד על ירידה בפעילות המרעה של בדווים בעשורים האחרונים בשל צמצום שטחי המרעה.

 
ממצא הצור
מעיין שמר
 

פריטי הצור (14=N) נאספו מריכוז צור שזוהה על פני השטח, פרט לאבן יד מהתקופה הפליאוליתית התחתונה (התרבות האשלית) ששולבה בקיר של מדרגת עיבוד (112W). אבן היד (כ-11 ס"מ אורך, כ-8 ס"מ רוחב, כ-4 ס"מ עובי; איור 1:10) מכוסה פטינה לבנה עבה; בשלב מסוים הקצה המחודד נשבר או הוסר ועוצב מחדש כמשטח נקישה שממנו הוסר נתז מוארך, אולי לצורך תיקון ושחזור קמירות האבן. הקצה הפעיל של האבן נשחק במידה מעטה, ומכאן שהאבן הייתה חשופה על פני השטח ונסחפה ממקום הרבדתה המקורי, אם כי לא למרחק רב. עם זאת, אבן היד אינה מלמדת על פעילות בתקופה הפליאוליתית התחתונה סמוך לשטח החפירה. גילויה של האבן בתוך קיר בנוי מלמד כי היא שימשה בשימוש משני בתקופה מאוחרת, ואולי אף נאספה ממקום מרוחק לצורך זה.

יתר הפריטים עשויים מצור חצי שקוף בגווני חום-אפור ומכוסים בפטינה לבנבנה-אפורה, ובהם חמישה נתזים, פריט ראשוני אחד שלו קליפה המכסה יותר מ-50% מהפן הדורסלי, שבר של פסולת חידוש גרעין מסוג להב רכס, שלושה כלים, שבר תוצר סיתות אחד ושני שבבים תוצרי סיתות (קטנים מ-2 ס"מ). נוסף על כך נאספו כ-40 גושי צור שעליהם לא זוהו עדויות לסיתות. בכלים שבר של כלי דו-פני (איור 2:10; 141L, סל 1031/1); נתז שלו שברור זקוף ושקערורית (איור 3:10; 141L, סל 1031/2); ומקדח עשוי מנתז שצדו הדיסטלי עוצב בשברור חצי זקוף (איור 4:10; 140L, סל 1029/1), השברור הסיר חלק מהפטינה שעל הפריט, עדות כי הוא מאוחר להיווצרות הפטינה. הפריטים נשחקו במידה בינונית–גבוהה, המתבטאת בהקהיית הקצוות הפעילים ושבירתם, ולכן נראה שהם אינם באתרם ושריכוזם אינו תוצאה של פעילות אנושית. מספרם הרב של גושי הצור הטבעיים מלמד אולי על איסוף של חומר גלם מאחד המחשופים באזור.

 

בערוצים ועל הגבעות הסמוכות לערד נחשפו שרידים וממצאים מגוונים של פעילות אדם. הממצא הקדום ביותר — אבן היד מהתקופה הפליאוליתית התחתונה — אינו מייצג פעילות באתרה, אך ייתכן שהוא קשור לניצול מחשופי הצור שזוהו באזור. חרותות הסלע המתוארכות לתקופה הרומית מלמדות על פעילות באזור בתקופה זו. הקירות של הטרסות, קירות השדה ומבנה השומרה שתוארכו לתקופות הביזנטית–האסלאמית הקדומה מלמדים על פריחה יישובית בתקופות אלה.