החפירות בהיפוס/סוסיתא (הידועה גם כאנטיוכיה היפוס של הדקפוליס), המרוחקת 2 ק"מ ממזרח לכנרת, נמשכות מאז שנת 2000 (קובלבסקה ואיזנברג 2021; Hippos-Sussita Website). בשנת 2020 העבודה נעשתה בשטחים הבאים (איור 1): בית הקברות שבאוכף (NSD; מאוזוליאום הפרחים, סרקופגים סביבו ומערת קבורה; איור 22:1, 23); במבנה הצה"לי הצפוני (NIDF; במסגרת שיפוץ המבנה; איור 25:1); בפורום (FRM; חתך ליד קיר הסטיו הצפוני של הפורום; איור 5:1); ובכנסייה הדרומית-מערבית (SWC; המכונה גם הכנסייה השרופה; שימור בלבד; איור 14:1).
 
בית קברות האוכף (NSD)
בית הקברות משתרע בחלק הדרומי של האוכף של הר סוסיתא, מהחניון בן זמננו בדרום עד לחפיר בצפון (איורים 1, 2). בית הקברות כולל מספר רב של סרקופגים וקברי שוחה, עשרות מערות קבורה וכמה מבני קבורה יוקרתיים. אחד מאלה, מאוזוליאום האריה, פורסם בפירוט (Eisenberg 2020). מאוזוליאום הפרחים שנמצא לידו נחפר בשנים 2019 ו-2020 (להלן).
 
מסדי קבורה. הבולטים ביותר מבין מבני הקבורה של בית הקברות היו 13 מסדים (podia), שנבנו לאורך הצד המזרחי של הדרך החוצה את האוכף. בסקרי עבר תועדה כאן סדרה של קירות, שנבנו מאבני גזית גדולות מנארי עם סיתות שוליים וזיזים בולטים. בחפירות נחשף מתארם של 12 מבנים, שארבעה מהם נחפרו במלואם, ונחשפו חלקים של אחרים. המבנים נבנו במלואם מאבן, ולכן הם כונו מסדים. כפי שעולה מתצלומים היסטוריים, מסד נוסף עמד דרומה יותר, אך כעת הוא מכוסה בשביל עפר והרוס בחלקו כתוצאה מבניית מתקן מודרני. נראה כי על ראשם השטוח של מסדי הקבורה, שהיו שונים מעט בגודלם זה מזה (כ-5 × 5 מ', 3.2–3.8 מ' גובה), הוצגו סרקופגים. בין המסדים התגלו מעברים, ובהם רצפות של עפר  מהודק שהונחו זו על גבי זו. ממצאים מהרצפות התחתונות מתוארכים למאה הא' לסה"נ; הרצפות העליונות העלו חומר המתוארך בעיקר לסוף המאה הג'–המאה הד' לסה"נ. המסדים נבנו על סלע נארי חצוב בחלקו ומפולס. בסלע מתחת להם נחצבו פירים, שהוליכו אל מנהרה ובה צינור חרס מדופן במלט. הצינור הוא בבירור מערכת אספקת המים בלחץ (סיפון) לעיר מהתקופה ההלניסטית. החומר שהוצא מהפירים הצביע על כך שהגישה המאוחרת ביותר לצינור הייתה בתקופות ההלניסטית המאוחרת–הרומית הקדומה. במרחק כ-1 מ' ממזרח למסדים נחתך הסלע בתעלה, שהכילה כנראה צינור סיפון מחוליות בזלת, שהיה חלק ממערכת אספקת המים לעיר מהתקופה הרומית הקדומה (Meshel et al. 1996; Tsuk 2018). צינור הבזלת תוקן בשנים הראשונות של המאה הה' לסה"נ, כפי שמעידים המטבעות שנמצאו במצע המלט שדיפן את הצינור. בתקופת האומיית נשדד הצינור ונותרו רק כמה שברי חוליות צינור.
 
מאוזוליאום הפרחים (5.5 × 5.5 מ'; כונה בעבר מאוזוליאום B) נחפר במלואו בשנת 2020. בחפירות נחשפו היסודות של ארבעת קירות המאוזוליאום, שנבנו ישירות על סלע הנארי מאבני גזית מבזלת מסותתות היטב והשתמרו לגובה מרבי של שני נדבכים. רצפת המאוזוליאום ומבנה העל שלו לא השתמרו, אך רבות מאבני הבניין נמצאו נפולות לצדי הקירות. שברים אדריכליים נוספים של המאוזוליאום התפזרו במדרון שממזרח לו, לכיוון נחל נועה. רבים משברים אלה נאספו בעזרת כלי מכני וכננת שהופעלה על ידי טרקטורון. בסך הכל לוקטו למעלה מ-50 שברים אדריכליים השייכים למאוזוליאום הפרחים, לרבות ארבעה שברי אפריז עם מטופות מעוטרים בפרחים מסותתים בבזלת, שהעניקו את השם למאוזוליאום. החפירה בתוך יסודות המאוזוליאום, באדמה עם אבני בזלת גדולות, העלתה כמות קטנה של חרסים. על פי זיהוי ראשוני יש לתארך את הממצאים בעיקר למאה הא' לסה"נ. תיארוך זה עולה גם מהשברים האדריכליים המסותתים היטב ותווי הסתתים שזוהו על כמה מהם.
 
סרקופגים ומערת קבורה. בשנת 2020 נחפרו בבית הקברות שבעה סרקופגים, מהם הניצבים על פני השטח או שהונחו בחללים שנחצבו בסלע. סרקופג אחד היה עשוי בזלת והאחרים מאבן גיר, כנראה הנארי המקומי. שניים מהסרקופגים מגיר היו מעוטרים ועל פי העיטורים יש לתארכם למאות הב'–הג' לסה"נ. בסרקופגים לא התגלו ממצאים מתארכים. שברי סרקופגים נוספים נמצאו בתוך המפולות של מסדי הקבורה: אחד עשוי מבזלת ולפחות ארבעה מאבן גיר. לא ניתן לקבוע אם סרקופגים אלה עמדו במקור על המסדים.
החפירה במערת הקבורה הראשונה שנחצבה בסלע בבית הקברות באוכף החלה בסוף 2020. הכניסה למערה פונתה וחלק מתקרת הסלע הנפולה הוסר, אך החפירה טרם העמיקה עד לרצפה.
 
המבנה הצה"לי הצפוני (NIDF)
אזור זה מעולם לא נחקר במסגרת פרויקט חפירות סוסיתא, אך עבודות מצומצמות נערכו בשנים 1949–1951, במהלך בנייתו של המבנה הצה"לי. מחלקת העתיקות והמוזיאונים ערכה חפירות הצלה שחשפו את חלקה המזרחי של כנסייה שניצבה מדרום-מזרח למבנה המודרני (איור 3). נחשפו שלושה אפסיסים, ולאחר החפירה הם כוסו מחדש כמעט לחלוטין. האזור שמסביב לכנסייה זוהה כשכונה ביזנטית אך לא נחפר. חפירות הכנסייה לא פורסמו, פרט לאזכור קצר בשנת 1950 (עלון תש"י).
נפתחו שני ריבועי חפירה (איור 3): האחד בחלקו הדרומי של המבנה (26.6 מ"ר) והאחר מחוצה לו (25 מ"ר), צמוד לצדו הצפוני-מערבי. השרידים בשני הריבועים נמצאו מופרעים ביותר בשל בניית המבנה הצה"לי, כולל מילוי חוזר עם שברים אדריכליים עתיקים ובטון שנשפך על שרידים קדומים. השכבות המופרעות הוסרו בעיקר על ידי כלים מכניים. רבים מהשברים האדריכליים וחלקי המתקנים שנמצאו תועדו והוצגו סמוך למבנה. כמו כן תועדו שרידים אחרים שנחשפו במהלך עבודות בנייה נוכחיות מחוץ לריבועי החפירה.
בחפירה נחשפו שלושה בורות דמויי פעמון, רצפות מהתקופות הביזנטית והאומיית ושלושה קירות מהתקופה ההלניסטית המאוחרת או הרומית הקדומה. שרידים אלה והממצא הקטן מצביעים על כך ששטח זה היה אזור מגורים בתקופות הביזנטית והאומיית, שנבנה אולי במחצית השנייה של המאה הד' לסה"נ על גבי שרידי בתים מהתקופות ההלניסטית והרומית הקדומה. כמה חרסים מהתקופות הניאוליתית והכלקוליתית מלמדים על פעילות באתר בתקופות אלה.
 
הפורום (FRM)
נחפר חתך (1 × 2 מ'; איור 4) לאורך הצד הצפוני של קיר (356W) של הסטיו הצפוני של הפורום, לאורך ציר הכניסה המערבית של הבזיליקה. המטרה הייתה לחקור את בניית קיר הסטיו עד ליסודותיו, לפני השחזור החלקי של עמודי הסטיו. החתך הגיע לסלע, בעומק 1.6 מ' מתחת לרצפת הטיח המאוחרת ביותר שזוהתה מהתקופות הביזנטית–האומיית המאוחרת. החתך חדר דרך רצפות טיח רבות ורצפות של עפר מהודק, שהנמוכה שבהן הכילה חרסים מהתקופה ההלניסטית. הסלע שנחשף לא פולס או נחצב בעת העתיקה. קיר 356 הוקם צמוד לסלע שנחשף, וביניהם רק סנטימטרים אחדים של מילוי תעלת יסוד. היסודות של קיר 356 נבנו מאבני בזלת לא מעובדות בבנייה יבשה (איור 5).
 
הכנסייה הדרומית-מערבית (SWC)
בשנת 2020 נערכו רק עבודות שימור בכנסייה הדרומית-מערבית. העבודות התרכזו בפסיפס ובטיח הקיר בחלקה המערבי של הכנסייה, שנחשפו בשנת 2019. הפסיפס השתמר ברובו היטב, ובניקויו נחשפו שתי כתובות בתוך 'טבלאות אוזניים' שלא היו ידועות קודם לכן בחזית הכניסה הראשית לכנסייה, ובהן מידע נוסף על תרומות לכנסייה (לפרסום שלוש כתובות שזוהו בשנים קודמות, ר' Staab and Eisenberg 2020).
 
החפירות בשנת 2020 בסוסיתא חשפו שפע של מידע חדש על העיר היוונית-רומית ועל עושרה, מראשיתה בתקופה ההלניסטית עד רעידת האדמה בשנת 749 לסה"נ. הממצאים החשובים ביותר התגלו על האוכף (NSD), שם נחשפו מבני קבורה וסרקופגים ושרידים בלתי צפויים של מערכת אספקת המים לעיר. לראשונה בעונה זו נחשפו עדויות למערכת אספקת המים הכוללת צינור סיפון מהתקופה ההלניסטית. כן, נוסף ידע אודות ההיסטוריה של סיפון מבזלת מהתקופה הרומית הקדומה. בנוסף לשני המאוזוליאה שנבנו בבית הקברות שבאוכף ועוצבו בפאר, נחשפה כעת סדרה של מסדי קבורה, שנשאו סרקופגים לאורך דרך האוכף לכיוון השער המזרחי של העיר.