התקופה הביזנטית. נחשף בור איגום רבוע, בנוי, של גת (לוקוס 110; 1.3×1.3 מ'; איור 2). משטח הדריכה של הגת לא השתמר כתוצאה מפגיעה בגת בימינו ואולי אף בתקופה האסלאמית הקדומה. קירות בור האיגום (W109-107 ,W102; גובה השתמרות מרבי 0.5 מ') נבנו באבני גוויל וטויחו בטיח חום-אפרפר שבתשתיתו שוקעו חרסים. מתחת לקירות הונחה שכבת יסוד של טיח. קירות 107 ו-109 לא השתמרו, אך השתמרה שכבת הטיח שהונחה מתחתם. רצפת בור האיגום עשויה מאבני פסיפס לבנות (2×2 ס"מ בממוצע גודל האבן), ובפינתה הצפונית הותקן בור שיקוע עגול. בגת התגלה ממצא קרמי מועט מהתקופה הביזנטית, ובו שתי שפות של קנקנים (איור 3: 1, 2). על סמך גודלו של בור האיגום אפשר להניח כי הייתה זו גת ציבורית. מעדויות של דיירים בקרבת מקום עולה כי בזמן בניית מבנה ממזרח לגת התגלו אבני בנייה מסותתות; אפשר שאבנים אלה קשורות לגת.

 
התקופה האסלאמית הקדומה. ממזרח לבור האיגום נחשף מצבור מעוגל של אבני גוויל בינוניות וקטנות (לוקוס 112). בין האבנים התגלה ממצא קרמי מועט מהתקופה האסלאמית הקדומה, הכולל שפת קערה (איור 3: 3), שפת מחבת (איור 3: 4) ושפת קנקן (איור 3: 5).