הובחנו שני שלבי בנייה מהתקופה האסלאמית הקדומה:

מן השלב הקדום נחשף קטע קיר (W13; כ-1.5 מ' אורך, 0.55 מ' רוחב; איור 2) בנוי אבני גוויל ללא מילוט שהשתמר לגובה נדבך אחד, ואולי קטע קיר דומה נוסף (W14; כ-0.35 מ' רוחב).
מן השלב המאוחר נחשפו שני חדרים (לוקוסים 30, 31; איור 3). הקירות (W10, כ-4.9 מ' אורך, 0.5 מ' רוחב; W11, כ-3.5 מ' אורך, 0.5 מ' רוחב;  W12, כ-1.7 מ' אורך, 0.65 מ' רוחב), שהושתתו על החול ללא תעלות יסוד נבנו באבני גוויל ללא חומרי מילוט והשתמרו לגובה של עד שלושה נדבכים. בחדר 30 שרדו קטעי רצפה (לוקוס 20) מגיר כתוש ומאבני גוויל קטנות. בפינת הקירות 10 ו-11 נחשף מוקד (לוקוס 110) מאבני גוויל קטנות ובסביבתו אפר ואבנים שרופות. מחוץ למבנה, צמוד לפן המזרחי של קיר 12, נחשף מתקן מעוגל (לוקוס 106) מאבני גוויל. ייתכן ששני החדרים שייכים למבנה אחד, אך תוכניתו לא הובררה בשלמותה בשל מגבלות החפירה.
 
מכלול כלי החרס משני השלבים אחיד ומתוארך לתקופה האסלאמית הקדומה (המאות הח'–הי' לסה"נ). התגלו קערות מטין צהבהב, מזוגגות ולא מזוגגות (איור 4: 1–3), קערה מטין צהבהב עם דפנות מעוגלות ושפה מקופלת (איור 4: 4) וכן קערה עמוקה מטין אדום-חום עם שפה מעובה כלפי פנים, שדופנותיה מעוטרות בסירוק בדגם של פסים וקווים גליים (איור 4: 5). כן התגלו קדרת בישול מטין חום-כהה (איור 4: 6), קנקן מטין כתום עם רכס מתחת לשפה (איור 4: 7), פך עם בסיס שטוח עשוי טין צהבהב מפולם וצרוף היטב (איור 4: 8), פך מטין צהבהב הנושא עיטור צמחי מסוגנן, עשוי בדפוס (איור 4: 9), צפחת מטין חום-כהה (איור 4: 10) ושני נרות דמויי-שקד מטין צהבהב, עשויים בדפוס (איור 4: 11, 12).
בין מתקן 106 לקיר 11 נמצא מטבע פלס אומיי (מטבעת אשקלון, 708–717 לסה"נ; ר"ע 102366).