הסכר. בחלקו העליון של הסכר, במרכז ובדרום המדרך, נחפרו חמישה ריבועים (שטח A1). התברר שפרט לקירות החיצוניים כמעט ולא נותרו שרידים מהמדרך המקורי ומהחלק העליון של הליבה המקורית של הסכר. בכל הריבועים הממצא שהתגלה עד לעומק של 1.5-0.7 מ' מתחת למפלס המדרך של הסכר מתוארך לתקופה העות'מאנית. מתחת למדרך ולמילוי מן התקופה העות'מאנית נחשפה הליבה המקורית של הסכר, העשויה מאבני גוויל וגזית במידות שונות, חלקן בשימוש משני, וכן טיט אפור ואדמה כהה. הטיט המקורי שליכד את האבנים לא השתמר ברובו, כנראה בגלל שנשטף במים שחדרו לליבה.

צמוד לפן המזרחי של הסכר נחפר חצי ריבוע, המתווסף לשישה חצאי ריבועים שנחפרו בעונות הראשונות. הוא נפתח מדרום לריבוע הדרומי ביותר שנחפר בעונות הקודמות (B7). הריבוע נחפר בנקודה שממנה וצפונה נוטה הפן המזרחי של הסכר למזרח. בניית היסוד, לרבות היציקה, ושיטת הבנייה בתבניות עץ, דומות לאלה שנחשפו בעונות הקודמות. בנוסף התברר שהטיח ההידראולי שבפן המזרחי של הסכר השתמר בשלמותו גם בנקודה שבה מתחילה נטיית הסכר למזרח, ולכן סביר להניח שנטייה זו היתה קיימת כבר בתקופה הביזאנטית. על מנת לחשוף כמה שיותר מהפן המקורי של הסכר נחפר לעומק קטע של 1.5 מ' לאורך כל הפן המזרחי, והוסרו חלק מהקירות מן התקופה העות'מאנית שנבנו צמוד לסכר. בכמה מקומות לאורך הפן המזרחי נחשף טיח הידראולי ורדרד מהתקופה הביזאנטית.
לאורך הפן המערבי של הסכר נחפרו שישה חצאי ריבועים (שטח D). בגובה של כמטר אחד מתחת לגובה פני הים נחשף יסוד הסכר, שנבנה מיציקה של טיט-סיד אפור מעורב באבנים קטנות, ומעליה מדרגה אחת או שתיים של אבני גוויל מכורכר גדולות ובינוניות, מסותתות למחצה, המלוכדות ביציקת טיט-סיד דומה. בניית היסוד דומה לזו שבפן המזרחי של הסכר, אולם כאן לא התגלו שרידי תבניות עץ. בריבוע הבדיקה הדרומי, ממערב לפינה הדרומית-מערבית של הסכר, נחשף יסוד הסכר שנבנה הישר על סלע הכורכר; בחלקו הדרומי של הריבוע יושר הסלע ואילו בחלקו הצפוני סותת הסלע בצורת מדרגה המחקה את מדרגת האבנים. בשאר הריבועים לא נחשף סלע האם, ובריבוע שמדרום לנחל עדה אף לא נחשפה תחתית היסוד למרות שהחפירה העמיקה כדי 2.25 מ' מתחת למפלס פני הים.
בקצה הצפוני של הסכר בשני פניו נחפרו ארבעה ריבועים (שטח F). בנקודת החיבור של הסכר עם רכס הכורכר השתמרו בפן המזרחי של הסכר רק שלושה נדבכי אבנים מקוריים, שהושתתו על הסלע וטויחו בטיח הידראולי. מעליהם נחשפו נדבכים של אבנים קטנות, האופייניים לבנייה בסכר בתקופה העות'מאנית. על מנת ליצור חיבור טוב של הסכר עם רכס הכורכר שמצפון לו נחצבה ברכס גומחה, מעין תעלת יסוד. מדרום לנקודת החיבור עם הרכס השתמרו רק נדבך או שניים מקוריים, שנבנו על יציקה עם תבניות עץ, ומעליהם גם כאן נחשפו נדבכים מאבנים קטנות. בפן המערבי של הסכר, בין טחנת הקמח הצפונית (16M) לרכס הכורכר, נחשפו יסוד הסכר ומעליו כמה שלבי בנייה של קירות תמך, שכל אחד מהם נבנה באופן אחר, וזמנם, כנראה, התקופה העות'מאנית. נראה שקירות תמך אלה נועדו לתמוך בליבת הסכר שנותרה בקטע זה חשופה.
במרחק של כ-30 מ' ממערב לקצה הצפוני של הסכר נחשף חלק ממבנה גדול ( 12.5 × 17.5 מ'), שחלקו התחתון נחצב בסלע וחלקו העליון נבנה באבן וממנו השתמרו שני נדבכים. נחשפו שלושה חדרים, ובקיר הצפוני של החדר האמצעי נבנה אפסיס הבולט כדי 2.5 מ' לצפון (איור 1).
 
תעלת ההטיה. הושלם ניקוי תעלת ההטיה לכל אורכה עד הסלע (שטח A1; איור 2). במרחק של כ-4 מ' ממזרח למיתקן הויסות נחשף בור רבוע חצוב בקרקעית התעלה (3.5 × 3.5 מ', 0.4 מ' עומק), ששימש אולי כבור שיקוע לפני מעבר המים למיתקן הויסות.
 
מיתקן הויסות (שטח A3; איורים 2, 3). בצדיו המזרחי והמערבי של המיתקן התגלו לוחות העץ (תריסים), ששימשו בשלב המקורי של הסכר לשליטה בכמות המים שעברה בשלושת המעברים ובשלב מאוחר יותר הם שימשו כתבניות יציקה לסתימת חלקם התחתון של המעברים לצורך הרמת מפלס הזרימה בהם. המעבר הדרומי – שבעת חציבתו נותרה באמצע גובהו אבן ומתחתיה מעבר קשות – נסתם בחלקו התחתון בקיר בנוי ולא ביציקה כמו שני המעברים האחרים. בעונה זו פורקה הסתימה של חלקו העליון של המעבר האמצעי, שנבנתה בתקופה העות'מאנית ונועדה להגביר את זרימת המים במעבר הדרומי, שהוליך אל טחנת קמח M13.
 
בריכת חלוקה. צמוד למיתקן הויסות ממערב נחשפה בריכת חלוקה (5 × 7 מ'; שטח A3; איור 2). היא תחומה מדרום בקיר איתן (5 מ' ויותר רוחב), שנבנה באבני גזית גדולות ובינוניות ומעמודי שיש בשימוש משני. בשלב המקורי ניצלה רצפת הבריכה את הסלע. בשלב מאוחר יותר, כנראה במאה הה' או הו' לסה"נ, כוסתה קרקעית הבריכה במפולות אבנים, באבני רחיים ובאדמה בהירה (איור 4), ומעליהם נבנתה רצפת אבן. מהבריכה תועלו המים לאמת המים הנמוכה לקיסריה, לטחנות הקמח או חזרה לנחל. תחילה זרמו המים מהבריכה דרך פתח מלבני (0.4 × 1.2 מ'), שנחצב בקצה המערבי של הקיר התוחם את הבריכה מדרום. בשלב מאוחר יותר נסתם פתח זה ובמקומו נחצב מעט ממזרח לו פתח גדול יותר במפלס נמוך יותר (0.7-0.4 × 2.1 מ'), התואם את מפלס רצפת האבן בבריכה. המים זרמו מהפתח אל תעלה C1, וממנה הם נותבו לדרום, אל אמת המים הנמוכה לקיסריה, או למערב, אל טחנות הקמח ובחזרה אל הנחל.
 
האמה התחתונה. השרידים הצפוניים ביותר של האמה נחשפו בגובה של 1.5 מ' מעל פני הים בשני ריבועים שנחפרו בין נחל תנינים לנחל עדה. מדרום לנחל עדה (שטח E1) הורחב שטח החפירה ונחשף מסד האבן של האמה לאורך של 40 מ'. במרחק של כ-3 מ' ממערב למסד נחשף קיר תוחם של דרך, שנבנתה בקטע זה בחלקה על המסד. נחשפו תעלות הניקוז של הדרך, שחלקן המזרחי נבנה במרווח שבין האומנות של האמה, והן נמשכות למערב עד לקיר התוחם את הדרך (איור 5). מדרום לשטח החפירה נחשפה האמה במלואה לאורך של 390 מ'. האמה נחצבה כתעלה צרה ועמוקה (0.50-0.45 מ' רוחבה בחלק התחתון, 2.5-0.6 מ' עומק), שקרקעיתה נחצבה במפלס של 3.5-3.3 מ' מעל פני הים. בחלק העליון של דופנות האמה הובחנה חציבה, שעליה הונחו אבני הכיסוי של האמה. בשטח ה'חציבה הדרומית' נפגשת האמה התחתונה עם אמת המים הנמוכה לקיסריה, וזו האחרונה 'רוכבת' עליה לאורך 145 מ'. במקום שבו מתפצלות שתי האמות, נבנה בתוך האמה התחתונה קיר הסותם אותה, ובכך הוא מתעל את המים אל אמת המים הנמוכה לקיסריה (איור 6). בחפירת המשך האמה התחתונה סמוך למקום הפיצול התברר כי חציבתה לא הושלמה, ולכן נראה כי האמה התחתונה מעולם לא תיפקדה.
 
אמת המים הנמוכה לקיסריה. הושלמה חשיפת האמה (1.8 מ' רוחב ממוצע) מהמוצא שלה בבריכת החלוקה ועד למרחק של 130 מ' מדרום-מערב למקום הפיצול בין שתי האמות (320 מ' אורך). מפלס הקרקעית של האמה נמוך יותר בחלקה הצפוני (4.25 מ' מעל פני הים) מאשר בחלקה הדרומי (4.75 מ' מעל פני הים), והסיבה לשיפוע הפוך זה עדיין לא ברורה. חלקה העליון של האמה נבנה באבן והיא קורתה בקמרון גלילי, שהשתמר בחלקו מדרום ל'חציבה הדרומית'. ביציאה של האמה מה'חציבה הדרומית' לכיוון דרום נחשפה בדופן הצפונית של האמה תעלת עודפים חצובה, שהוליכה עודפי מים בחזרה לנחל. משני צדי תעלת העודפים נחשפו מגרעות, בהן שולבו שערים שבאמצעותם שלטו על מעבר המים.
 
המחצבות. המחצבה שמדרום-מערב למיתקן הויסות נוקתה בשלמותה (כ-450 מ"ר; שטח A2). על סמך קווי הניתוק של האבנים נראה שהגודל הממוצע של האבנים שנחצבו בה (0.20 × 0.30 × 0.65 מ') קטן בהרבה מגודלן של האבנים ששימשו לבניית הסכר. חלקה העמוק של המחצבה היה מלא בפסולת חציבה (כורכר כתוש), באבנים מסותתות למחצה שחציבתן לא צלחה ובמעט שברים של כלי חרס מהמאות הג'-הד' לסה"נ. לאורך גבולה המזרחי של המחצבה עוברת אמת המים הנמוכה לקיסריה. בחלק המזרחי של המחצבה נבנה בתקופה העות'מאנית מבנה גדול שלו שתי קומות, ממנו נחשפו שלושה קירות ארוכים בכיוון צפון-דרום ושרידים של שני קירות נוספים בכיוון מזרח-מערב. השימוש במבנה נמשך גם בימי המנדט הבריטי, ובעת ייבוש ביצות כבארה נבנה במרכזו, על החלק הצפוני של האמה הנמוכה, כבשן לצריפת צינורות חרס.
 מדרום-מזרח למחצבה זו נחשפה מחצבה נוספת שכונתה 'החציבה הדרומית' (שטח E2). החוצבים ניצלו את התוואי החצוב של האמות התחתונה והנמוכה לאחר שהן יצאו מכלל שימוש, והרחיבו אותו לדרום. שטח ההרחבה אינו רציף, כנראה בגלל שבקטעים אחדים הסלע היה סדוק ולא התאים לחציבה. בקצה המזרחי של ה'חציבה הדרומית' נחשף ריצוף אבן. משני צדי הריצוף ובדופנות המחצבה נחצבו מגרעות, בהן שולבו אולי שערים, שבאמצעותם ויסתו את המים שזרמו דרך ה'חציבה הדרומית' לאחר סתימת מוצא אמת המים הנמוכה לקיסריה ושינוי נתיב הזרימה שלה.
 
טחנות הקמח החצובות. הושלמה חפירתן של חמש טחנות מן התקופה הביזאנטית
(M6 ,M1–4, שטח A3) מתוך שש טחנות, לרבות תעלות ההזנה שלהן. בשלוש מהטחנות הובחנו על דופנות תעלות ההזנה שלהן סימני שחיקה מעגליים, ובהסתמך עליהם אפשר לשחזר את קוטר גלגל הכפות האנכי שהפעיל את הטחנה (2.3-1.9 מ' קוטר). על סמך הממצא במילוי שסתם את תעלות ההזנה נראה כי הן נסתמו בתקופה העות'מאנית, כנראה כדי לאפשר גישה נוחה לטחנה M13.
 
טחנות הקמח הבנויות. נחשפו שבע טחנות קמח (M10–16; שטח D), שבהן פעלו 13 מערכות טחינה. בשתיים מהטחנות (M14 ו-M15) נחשפו ארבע מערכות טחינה. בטחנות אלה נחשפה ארובה אנכית בנויה ומטויחת (1.3 מ' קוטר), שבתחתיתה נבנה פתח קטן שדרכו זרמו מים שהפעילו גלגל כפות אופקי. בתקופה העות'מאנית נבנה בארובות מגלש, שדרכו זרמו המים שהפעילו את גלגל הכפות האופקי. ביתר הטחנות לא התגלו ארובות, והמים שהפעילו את גלגל הכפות זרמו דרך מגלש. בטחנות אלה הובחנו שני שלבי בנייה, שניהם כנראה מהתקופה העות'מאנית. המילוי בקומות ההפעלה של כל הטחנות כולל ממצא למן התקופה העות'מאנית ועד ימינו, לרבות הרבה רעפי מרסיי וכן חלקי עץ ומתכת של מערכת ההפעלה של הטחנות.
 
קיר הטיה. במרחק של כ-10 מ' ממזרח לסכר, לאורך הגדה הדרומית של נחל תנינים, נחשף קיר בציר צפון-צפון-מזרח–דרום-דרום-מערב (11 מ' אורך השתמרות, 1.6 מ' רוחב ממוצע; שטח B2). הקיר אינו ישר, וחלקו הצפוני נוטה מעט למזרח. מהקיר השתמרו שני נדבכים עליונים ושלושה נדבכי יסוד, שנבנו באבני גוויל שלוכדו בחומר מליטה בהיר. במקור המשיך הקיר למזרח לאורך גדת הנחל. על סמך הממצא מתחת ליסודות הקיר נראה כי הוא נבנה במאה הי"ט לסה"נ, כנראה לצורך הטיית המים שזרמו בנחל לעבר טחנת קמח M14.

 

מערות קבורה. ברכס הכורכר מצפון לסכר נוקו ותועדו שתי מערות קבורה שהיו חשופות עד כה (מערות T11 ,T10; שטח F). בכל אחת מהן נחצבו 8–9 כוכי קבורה, והן אופייניות לתקופה הרומית. מערת קבורה נוספת (T12) נחשפה סמוך ליסודות הסכר בקצה הצפוני. היא נאטמה בעת בניית הסכר. המערה התגלתה שדודה באופן חלקי, והתגלו בה שלושה ארונות מאבן גיר רכה מטיפוס שומרוני, האופייניים למאות הב'-הג' לסה"נ.