בחודש אוגוסט 2007 נערכה חפירת בדיקה באתר אום חאלד שבשכונת בן עמי בנתניה (הרשאה מס' 5210-A; נ"צ — רי"ח 18751/69290, רי"י 13751/19290; איור 1), כדי לבחון את האפשרות להקים במקום מבני מגורים. החפירה, שנערכה מטעם רשות העתיקות ובמימון מנהל מקרקעי ישראל, נוהלה על ידי ע' עד, בעזרת ד' מסארווה וא' אורן (פיקוח על חתכי בדיקה), ש' יעקב-ג'ם (מנהלה), א' האג'יאן, ו' פירסקי וד' פורוצקי (מדידות), ל' יחיא (GPS), צ' שגיב (צילום), פ' גנדלמן (זיהוי כלי חרס), מ' שויסקיה (ציור כלי חרס), נ' כצנלסון (זיהוי כלי זכוכית) וע' עזב ממחוז מרכז ברשות העתיקות.
החפירה נערכה בחלקו העליון של רכס הכורכר, מצפון למצודה המיוחסת לתקופה העות'מאנית או הממלוכית שנחפרה בעבר (חדשות ארכיאולוגיות פח:14–15; איור 2); המגדל הדרומי-מזרחי של המצודה עדיין נישא לגובה של למעלה מחמישה מטר (איור 3). סביב המצודה נערכו בעבר חפירות: בחלק התחתון של המדרון המזרחי נתגלו מערת קבורה, שזמנה המאה הא' לפסה"נ – המאה הא' לסה"נ ובור מים המתוארך למאות הא'–הו' לסה"נ (חדשות ארכיאולוגיות פ-פא:13–14; ר' איור 2); כבשן לצריפת כלי חרס מן התקופה הביזנטית נחשף למרגלות המדרון הדרומי (חדשות ארכיאולוגיות צ:36; ר' איור 2); ובתחתית המדרון הצפוני-מזרחי נתגלה באתרו קנקן מן התקופה הביזנטית המאוחרת (חדשות ארכיאולוגיות קו:169). היישוב העות'מאני במקום (אום חאלד) תואר לראשונה ביומן המסע של יהודית מונטיפיורי, רעייתו של משה מונטיפיורי, ולאחר מכן על ידי הסוקרים מן הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל.
נפתחו שלושה ריבועי חפירה (55 מ"ר סה"כ) במרחק 25–30 מ' זה מזה (איורים 2, 4): ריבוע 1 מוקם מעט מזרחה מראש הרכס; ריבוע 2 – בראש המדרון המזרחי; וריבוע 3 – בראש המדרון הצפוני. הריבועים נחפרו עד לעומק של 2.5–3.0 מ' מתחת לפני השטח, אך רק בריבועים 2 ו-3 נחשף סלע האם. בחפירה נתגלו שבע שכבות יישוב, שתוארכו החל מהתקופה הרומית הקדומה ועד לתקופה המודרנית (ריבוע 1 – איורים 5, 6; ריבוע 2 – איורים 7, 8; ריבוע 3 – איורים 9, 10). בשל המרחק בין הריבועים, אי אפשר להבין את הקשר בין היחידות האדריכליות שנחשפו בהם. אולם, מאחר שהחלוקה הסטרטיגרפית בכל ריבוע ברורה, יש מקום לקשור בין שכבות בנות תקופה אחת שנתגלו בריבועים. עם זאת, הממצא לא אפשר את תיארוכם של שלבי הבנייה בתוך שכבות V ו-III. במהלך החפירה נפתחו באמצעות מחפרון עשרה חתכי בדיקה במדרונות המזרחי והצפוני-מזרחי של הרכס, במטרה לאתר את גבולות האתר בצפון ובמזרח. התברר כי שרידי המבנים משתרעים עד תחתית המדרון הצפוני ועד אמצע המדרון המזרחי.
משכבה VII (התקופה הרומית), השכבה הקדומה שנתגלתה בחפירה, נחשף בחלקו הצפוני של ריבוע 3 הפן הצפוני של נדבך מסד של קיר רחב מאוד (W27; למעלה מ-0.8 מ' רוחב). הקיר בנוי בציר מזרח–מערב מאבני כורכר גדולות ומסותתות היטב (0.45×0.75 מ', 0.35 מ' גובה) שהונחו על הסלע. לא נמצאה רצפה הניגשת אל הקיר מצפון, אלא רק מילוי (לוקוס 139) המכסה על סלע האם. מעל למילוי זה ולקיר נחשפו אבני מפולת גדולות מאוד (לוקוס 138; עד 1 מ' אורך). בין אבני המפולת ובמילוי שמצפון לקיר נתגלו שברי פרסקאות בצבעים אדום, חום, תכלת וירוק, שאיכותם טובה מאוד. גודלן של אבני הבנייה בנדבך המסד ובמפולת שמעליו, איכות הסיתות שלהן ואיכותם של הפרסקאות מעידים כי הקיר היה חלק ממבנה מפואר מאוד. על פי שרידי הפרסקאות וממצא כלי החרס מהמילוי שמצפון לקיר ומעל לסלע, שבהם קנקן אופייני (לוקוס 139; איור 1:11), יש לתארך את הקמת קיר 27 למאה הא' לסה"נ. משברי כלי החרס שנמצאו בין אבני המפולת, שבהם קנקן אופייני למאות אלו (לוקוס 138; איור 2:11) נראה כי המבנה שימש עד המאה הב' או הג' לסה"נ. דומה לפיכך שיש לראות במבנה זה וילה דוגמת זו שנחשפה בקיסריה (חדשות ארכיאולוגיות 42:112–43). עדות נוספת ליישוב המפואר והעשיר שהתקיים בתקופה זו באתר עולה מן הממצא העשיר שנגלה בקברים שנחפרו בעבר בשולי הגבעה (חדשות ארכיאולוגיות פ-פא:13–14).
שכבה VI (שלהי התקופה הביזנטית – ראשית התקופה האומיית). בחלק הצפוני של ריבוע 3, מעל המפולות של שכבה VII, נחשפה רצפה (לוקוס 131). בשל שטח החפירה המצומצם לא ברור אם האבנים שנחשפו בדופן המערבית של הריבוע, מתחת לקיר משכבה III (ו-W19), הינן פן של קיר שאליו ניגשה הרצפה. לפי הממצא הקרמי שנתגלה מעל לרצפה 131, הכולל שברי קנקן (איור 3:11), כמו גם מתחת לרצפה 133, יש לתארך את השימוש בה למאות הו'–הז' לסה"נ.
שכבה V (התקופה האומיית). בריבועים 1 ו-2 נתגלו שני שלבי בנייה המיוחסים לשכבה זו, ובריבוע 3 נתגלה רק שלב בנייה אחד. לא ברור אם כל אחד משני השלבים בריבועים 1 ו-2 הם בני זמן אחד ולאיזה שלב יש לשייך את הקיר משכבה זו שנחשף בריבוע 3.
בחלק המערבי של ריבוע 1 יוחס לשלב הבנייה הראשון (Va) מפלס של אדמה בהירה ומהודקת (לוקוס 125; 5–10 ס"מ עובי), ששולבו בה אבני כורכר קטנות (3–5 ס"מ עובי). בגובה 0.3 מ' מעל מפלס זה נבנה קיר (W22), המיוחס לשלב הבנייה השני (Vb). מן הקיר, הנמשך בציר מזרח–מערב, השתמר נדבך אחד של אבני גוויל בינוניות. אל קיר 22 ניגשת מצפון רצפת אבן (לוקוס 114), שנחשפה רק במרכז הריבוע (איור 12).
בריבוע 2 יש לשייך לשלב הבנייה הראשון (Va) קיר מסיבי מאוד (W23; כ-4 מ' אורך, 0.65 מ' רוחב, 2.5 מ' גובה השתמרות), הבנוי מאבני גזית שביניהן הונח חומר מליטה אפור. מידותיו המרשימות של הקיר, אשר הושתת על הסלע ונמשך בציר מזרח–מערב לערך, מעידות כי השתייך למבנה ציבור גדול. בשלב שני (Vb) נבנו מצפון לקיר 23 שני קירות (W29 ,W28; ר' איור 8). אף שהקירות ניגשים זה לזה – קיר 29 ניגש מצפון לקיר 23, ואילו קיר 28 ניגש ממזרח לקיר 29 – אין הם בנויים בזוויות ישרות זה לזה ולא נמצאה כל רצפה משלב זה. תיארוך הקירות בשכבה זו נעשה על פי הממצא מן המילוי שנמצא בין הקירות ובינם לבין הסלע (לוקוסים 136, 137).
בריבוע 3 יש לייחס לשכבה זו קיר דל (W25), שנחשף בתחתית החפירה בחלק הדרומי של הריבוע (איור 13). בשל השטח המצומצם שנחפר לא ברור אם הקיר בנוי במתאר חצי עגול או שהוא מורכב משני קירות.
על פי הממצא הקרמי שנתגלה בשכבה זו בריבוע 1 – במילוי שמתחת למפלס 125, (סיר בישול – איור 5:11; קנקן – איור 10:11); על רצפה זו ובמילוי שמעליה (לוקוס 122); על רצפה 114 ובמילוי שמעליה (לוקוס 127; סיר בישול – איור 6:11; מכסה סיר בישול – איור 8:11; פך – איור 9:11; נר – איור 13:11); וכן במילויים שלצד הקירות בריבועים 2 ו-3 (לוקוסים 126, 132, 136, 137), שם כלל הממצא קערה (איור 4:11), סיר בישול (איור 7:11) ושני קנקנים (איור 11:11, 12), שאחד מהם הוא קנקן עזה – יש לתארך את שכבה V, על שני שלביה, למאות הז'–הח' לסה"נ.
שכבה IV (התקופה העבאסית). רצפות וקירות משכבה זו נמצאו בכל שלושת הריבועים.
בריבוע 1, מעל לשרידי שכבה V, נבנו שני קירות היוצרים ביניהם פינה (W12 ,W11). הקירות בנויים מאבני גוויל בינוניות בפן החיצון ומאבנים קטנות בפן הפנימי. אל הקיר הצפוני (W11) ניגשת מדרום רצפה (לוקוס 112), שרק חלקה הצפוני השתמר (איור 14); הרצפה עשויה אבנים קטנות שביניהן עפר בהיר מהודק.
בחלקו המזרחי של ריבוע 2, במקביל לקיר 23 – שהשימוש בו נמשך בשכבה זו – ובמרחק של 0.8 מ' ממנו, נבנה קיר (W26), שממנו השתמר נדבך אחד של אבנים מוארכות, מסותתות למחצה. אל הקיר ניגשת מצפון רצפה: מפלס בהיר של גיר מהודק עם אבנים קטנות (לוקוסים 123, 130). בפן הצפוני של קיר 23, בגובה של כ-2 מ' מבסיסו, הותקנה נישה מעוגלתגדולה (לוקוס 140; 1.7 מ' רוחב, 0.5 מ' עומק, 0.9 מ' גובה) הנפתחת צפונה ובנויה מאבני גזית קטנות המכסות על ליבה של אבני גוויל. שיוכה של הנישה לשכבה IV נקבע על פי מפלסה התחתון, הקרוב למפלס הבנייה של קיר 26 ושל רצפה 130. בחלקו המערבי של הריבוע נחשפה רצפת אבן (לוקוס 124), הניגשת מצפון לפתח עם שתי אבני מזוזה, שהותקן בשכבה זו בחלקו המערבי של קיר 23. ברצפה נמצאו משולבים שבר של מכסה סרקופג מאבן גיר ואבן שחיקה עגולה מבזלת. לא ברור ממה נובע הפרש הגבהים הגדול (כמטר) בין רצפה 124 לרצפות 123 ו-130 שניגשו לקיר 26, שכן בשכבה III הוקם ביניהם קיר (W15).
בריבוע 3, מעל קיר 25, נבנה קיר בציר צפון-מזרח–דרום-מערב (W24; ר' איור 13). הקיר, שהשתמר לגובה שני נדבכים, נחשף רק בקטע קטן בצדו הדרומי של הריבוע. לא נחשף מפלס כלשהו הניגש לקיר.
על פי שברי כלי החרס, ובהם שני שברים של קערות (איור 14:11, 15), שנמצאו במילוי שמעל לרצפה 112 בריבוע 1, ומעל לרצפה 130 בריבוע 2, כמו גם במילוי שמתחת לקיר 24 בריבוע 3, שם נמצא שבר של פך (לוקוס 120; איור 16:11), תוארכה שכבה זו למאות הט'–הי' לסה"נ.
שכבה III(התקופה העות'מאנית). בריבועים 1 ו-3 נחשף שלב בנייה יחיד המיוחס לשכבה זו, ואילו בריבוע 2 נתגלו שני שלבים המתוארכים לתקופה העות'מאנית. אי אפשר לקבוע אם השלב הקדום בריבוע 2 (IIIa) קדם לשכבה III בריבועים 1 ו-3, או שהוא בן זמנם.
בריבוע 1 נבנו על גבי הקירות משכבה IV נדבכים חדשים (W12 , W11; ר' איור 14). הבנייה בשכבה זו שונה מזו של השכבה הקודמת – היא מרושלת יותר ונעשתה מאבני כורכר מסותתות למחצה בגודל בינוני, ללא פן פנימי של אבנים קטנות. אל קירות 11 ו-12 ניגשו מצפון וממזרח רצפות (לוקוס 106a) עשויות כורכר כתוש ומהודק (3–5 ס"מ עובי).
בריבוע 2 (איור 15) נחשפו שתי אומנות מרובעות (W17; כ-0.8×1.0 מ'), המיוחסות לשלב הבנייה הראשון (IIIa). האומנות נבנו על גבי אבני מפולת (לוקוס 119) שנתגלו מעל רצפה משכבה IV (לוקוסים 123, 130). מצפון לאומנות נחשפה רצפת אבן (לוקוס 115), שבמרכזה הותקנה תעלה ניקוז(?) הנמשכת בשיפוע מזרחה. לא ברור מה היה אופי הקשר בין הרצפה לאומנות משום שבשלב השני (IIIb) נבנה קיר שהפריד ביניהם
(W16). קיר 16 יוצר פינה עם קיר נוסף שהוקם בשלב הבנייה השני – קיר 15, שהושתת על רצפה 124 משכבה IV. אל קיר 15 ניגשת ממערב רצפת כורכר דקה (לוקוס 113), שהושתתה על שכבה של עפר מהודק עם אבנים קטנות (עובי כולל הרצפה: 0.15 מ'), אשר הונחה על רצפה 124. רצפה 113 ניגשת מצפון לפתח שהותקן כבר בשכבה IV בחלקו המערבי של קיר 23; בשלב זה הורם הפתח במעט והוצר. ממערב לפתח נחשפה אבן הפותה של ציר הדלת.
בריבוע 3 נבנו בשכבה זו שלושה קירות, היוצרים שני חדרים: שני קירות (W19 ,W18) היוצרים ביניהם פינה, וחלקו המזרחי של קיר (W30), שחלקו המערבי נהרס בעת בניית קיר 21 בשכבה II, הנמשך מדרום להם (איור 16). אל קירות 18 ו-19 ניגשה מצפון-מזרח רצפה 128 שהושתתה על מילוי (0.15 מ' עובי), שהונח על רצפה 131 משכבה VI. רצפה 111 – שחתמה את קיר 24 משכבה IV – ניגשה לקיר 18 מדרום ולקיר 30 מצפון. לא ברור היכן היה הפתח שקשר בין שני החדרים, אם היה כזה, מכיוון שבשלב II הוגבה קיר 18 ומצפון לו נבנה גרם מדרגות.
על פי החרסים ושברי הזכוכית שנמצאו במילויים שמעל לרצפות של שני השלבים משכבה זו בריבוע 2 ומתחת להן, ובהם שברים של קנקן (איור 17:11) ומקטרת (איור 18:11) מלוקוסים 113 ו-115, יש לתארך את השכבה למאות הי"ח–הי"ט לסה"נ.
שכבה II(שלהי התקופה העות'מאנית – ימי המנדט הבריטי). רצפות וקירות משכבה זו נמצאו בכל שלושת הריבועים.
בריבוע 1 הורמו הרצפות משכבה III הניגשות לקירות 11 ו-12 באמצעות שכבה דקה של בטון (לוקוס 106). כן הונחה מצפון לקיר 11, סמוך לקצה המזרחי שלו, אבן מלבנית מהוקצעת היטב, שנועדה כנראה לשמש בסיס לאומנה (ר' איורים 12, 14).
בריבוע 2 נבנו שני קירות (W14 ,W13), היוצרים ביניהם פינה (איורים 15, 17). קיר 13, שהושתת על קיר 15 משכבה III, נחשף לאורך 5.5 מ' ונמשך דרומה וצפונה אל מחוץ לתחום הריבוע. אל קירות 13 ו-14 ניגשת ממזרח ומצפון רצפה (לוקוס 105), המכסה את קיר 16 משכבה III, ועשויה מתשתית אפורה מצופה בשכבה דקה של בטון. שרידים של רצפה דומה, הניגשת לקיר 13 ממערב, נחשפו בפינה הדרומית-מערבית של הריבוע.
בריבוע 3 נבנו בשכבה זו שני קירות, האחד בצפון הריבוע (W20) והשני בדרומו (W21). קיר 20 ניגש ממזרח לקיר 19 שהוקם בשכבה III . שניהם יוצרים, יחד עם קיר 18, אף הוא משכבה III, חדר עם רצפה העשויה מתשתית בהירה מכוסה בשכבה דקה של בטון (לוקוס 110). מן החדר עלו בשתי מדרגות, שנבנו בקיר 19, מערבה, אל חדר 104, שרצפתו עשויה גם היא מתשתית בהירה מכוסה בשכבה דקה של בטון (ר' איור 16). כמו כן נבנה גרם מדרגות מצפון לקיר 18. קיר 21 ניגש לקיר 18 מדרום. קירות החדרים נצבעו בצבעים עזים, ובהם כחול, תכלת וצהוב.
לפי ממצא כלי החרס, ובהם קערה מזוגגת (איור 19:11), שבר ספל(? איור 20:11), פך (איור 21:11) ומקטרת (איור 22:11), ועל פי שברי הכלים מזכוכית שנמצאו מתחת לרצפות ולתשתיות (לא אוירו), יש לתארך את שכבה II לשלהי התקופה העות'מאנית – ראשית ימי המנדט הבריטי.
שכבה I (משנת 1948 ואילך). לאחר שכפר אום חאלד ניטש בשנת 1948, נעשה שימוש בחלק מהמבנים. בריבוע 1 נבנה עיבוי לקיר 11 ממערב לאומנה שהוקמה בשכבה II (שממנה שרדה אבן הבסיס). כמו כן נחפרה תעלת ביוב במרכז הריבוע, ובפינה הדרומית-מזרחית שלו נחפר בור אשפה (ר' איור 5; מסומן בקו מקווקו). בריבוע 3 הונח צינור ביוב מבטון בחדר הדרומי, סמוך לקיר 18, ועל רצפת החדר הצפוני (לוקוס 110) נבנה מתקן עגול מברזל.
בחפירה נחשפו שבע שכבות יישוב, שהקדומה בהן מתוארכת לתקופה הרומית הקדומה, והמאוחרת – לאמצע המאה הכ'. אולם, מספרם הרב של שברי כלי החרס מן התקופות הפרסית וההלניסטית שנתגלו בחפירה, ובהם סיר בישול אופייני (איור 23:11), מעידים כי במקום שכן יישוב גם בתקופות אלו; שרידיו לא נתגלו, ככל הנראה בשל שטח החפירה המצומצם. אין בממצאי החפירה כדי ללמד מתי הוקמה המצודה. אולם אפשר לקבוע במידה בה של וודאות כי היא לא נבנתה בימי הביניים, שכן בחפירה – המרוחקת 10–15 מ' ממנה – נמצא רק שבר אחד, של נר, מתקופה זו (איור 24:11). ממצאי החפירה לצד תוצאות חתכי הבדיקה מעידים כי האתר הוא תל רב-שכבתי, שההתיישבות בו החלה בתקופה הפרסית והותירה שרידים בעומק של כשלושה מטר, המשתרעים על פני ראש הרכס וכן על פני מדרונותיו הצפוני והמזרחי ואולי אף מעבר להם.