שטח A (איור 3)

בחלק הצפוני של שטח A, על פני השטח, נמצאו אבני גזית ובהן שתי אבני מפתן, אבן פותה וחלק משוקת שמתארה עגול (כ-0.4 מ' קוטר, כ-0.15 מ' עומק).
בחלק הצפוני-מזרחי של השטח התגלו חדר חצוב ומערכת מתקנים המורכבת מסדרת בורות ותעלות.
 
החדר (לוקוס 110; איורים 4, 5) נחצב בסלע ומתארו מלבני. בפינתו הצפונית-מערבית חצובה גומחה קשתית (2.50×2.75 מ') ובחלקו הדרומי שוקת מלבנית המשתפלת מזרחה (לוקוס 105; 2.4 מ' אורך, 1 מ' רוחב, 0.45 מ' עומק; 0.9–1.0 מ' גובה השפה מעל מפלס החדר). בדופן הצפונית של השוקת, הפונה לחדר, נחצבו שלושה חורים, מעט מעל התחתית. אל השוקת מובילה מדרום תעלה חצובה ברישול.
בחדר ובסביבתו נמצאו רעפים רבים וכן כמות גדולה של אבני פסיפס גסות, רובן לבנות וחלקן אדומות ושחורות.
ייתכן שהחדר שימש מרתף במבנה בעל שתי קומות: הקומה העליונה שימשה למגורים ואילו המרתף שימש את בעלי החיים. החורים בדופן השוקת שימשו לקשירתם או לניקוז.
 
מערכת המתקנים. בדופן המזרחית, הנמוכה יותר, של חדר 110 נמצאו פתח חצוב (0.8 מ' רוחב) ותשלילי חציבה. בדופן הצפונית של החדר, בחלקה המזרחי, נמצא תשליל חציבה מלבני שאל דופנו המזרחית מודבקת בטיח אבן מטויחת. צמוד לאבן המטויחת, ממזרח, יוצאת תעלה המתרחבת בהדרגה (5–25 ס"מ רוחב) ויורדת בשיפוע חד מזרחה. התעלה (לוקוס 110A)מוליכה אל מתקן מלבני הנמשך לכיוון דרום-מזרח (לוקוס 114; 1.00×1.50×1.15 מ'; איור 6) ומתרחב בתחתיתו (0.5 מ' רוחב הפתח, 1.5 מ' רוחב מרבי). סימני סיתות סביב שולי הפתח מעידים שכוסה בלוחות אבן. בתוך המתקן נמצאה שכבת אדמה ומתחתיה מילוי שחור שמהותו לא הובררה (לוקוס 122; כ-0.5 מ' עובי).
אל פינתו הדרומית-מזרחית של מתקן 114 מוליכה תעלה חצובה (לוקוס 120; 0.25 מ' רוחב). פתח התעלה מתרחב במפגש עם מתקן 114. בשולי התעלה התגלו סימני סיתות להנחת כיסוי לוחות אבן.
תעלה 120 יוצאת ממתקן מרובע חצוב (לוקוס 126; 0.40×0.75×0.75 מ'). בתוך המתקן נמצאו אפר, אדמה שחורה, ושני שברי צינור חרס שהתגלו סתומים באבנים ואדמה, פתחם הצר פונה לעבר תעלה 120 (איור 7: 1, 2). בשלב מאוחר נבנה בתוך מתקן 126 מתקן סגלגל עשוי טיח הידראולי (לוקוס 121; איור 8) שבתוכו נמצא סיד לבן. המתקן המטויח סתם את פתח תעלה 120.
ממזרח למתקן 114 התגלה מתקן מרובע חצוב (לוקוס 123; 0.35×1.00×1.00 מ') שאליו מחוברת תעלה הנמשכת מזרחה, אל מחוץ לשטח החפירה (כ-1 מ' אורך חשיפה). פתח התעלה גבוה בכ-0.15 מ' מקרקעית מתקן 123 ולכן נראה כי התעלה הוליכה אל המתקן.
מדרום למתקן 123 וממזרח לתעלה 120 נמצא בור חרוטי (לוקוס 124; 0.55 מ' קוטר, כ-0.3 מ' עומק).

בתוך המתקנים ועל פני השטח נמצאו שברי כלי חרס ובהם קערות (איור 7: 3, 4) המתוארכות לתקופה הביזנטית.

על פי סגנון החציבה נראה שבור 124 ומתקן 123 הם בני זמנם של מתקן 114, תעלה 120 ומתקן 121. תעלה 120 שונה בחציבתה מתעלה 110A ולכן נראה ששתי התעלות לא נחצבו בזמן אחד, או שימשו למטרות שונות זו מזו.
נראה שיש לראות במתקנים החצובים, בתעלות המחברות ביניהם ובבור החרוטי 124 מתקנים תעשייתיים או חקלאיים, אך תכליתם המדויקת אינה ברורה.
 
מערת קבורה. מדרום למערכת המתקנים התגלתה מערת קבורה (לוקוס 118) שפתחה פונה למזרח. בחצר המערה נמצאו תשלילי חציבה והיא מסתיימת במדרגת סלע תלולה. למערה חדר מרכזי שבדופנו המערבית שני כוכים. המערה נשדדה בעבר ונחסמה על ידי חרדים ולכן לא נתאפשרו מדידתה ותיעודה. סגנון בנייתה מתארך אותה לתקופת בית שני.
 
מערה חצובה. ממזרח למערת הקבורה התגלתה מערה חצובה (לוקוס 101; איור 9). שלוש מדרגות חצובות (0.3–0.5 מ' אורך, 5–10 ס"מ גובה) מובילות אל פתח המערה הפונה למזרח (1.2 מ' רוחב, 0.8 מ' גובה). מדרגה רביעית מצויה בתוך המערה ולידה גומה שייתכן ששימשה ציר לדלת. מפינה זו ולתוך המערה נמשך קיר (W1; כ-0.5 מ' גובה). למערה מתאר לא רגולרי (כ-4.1 מ' קוטר, 2 מ' גובה מרבי).
ממצא כלי החרס שהתגלה במערה תוארך ברובו לתקופה הביזנטית. בעת חשיפת קיר 1 נמצאו שבר כלי חרס ביזנטי ושבר אבן, אולי חלק מגלוסקמה. ייתכן שהמערה שימשה לקבורה בימי בית שני והוסבה למגורים או לאחסון בתקופה מאוחרת, כנראה בתקופה הביזנטית.
 
מחצבה. מדרום למערה 101, בשטח המשתפל מזרחה, נחשפו תשלילי חציבה (לוקוסים 100, 102; כ-5×18 מ'; איור 10) המעידים על ניתוק אבנים במגוון גדלים (0.8×0.8 מ', 0.60×0.85 מ'). השטח שמעל מערות 101 ו-118 לא נחצב, אף שסימני חציבות נראים עד לסביבת פתח מערה 118 וסמוך למערה 101. מכאן שהמערות היו ידועות לחוצבי האבנים, ולכן הן קדומות לזמן החציבה.
 
בור. ממזרח למחצבה ומדרום למערה 101 התגלה בור חצוב, פתחו היה סתום באבנים ובהן גם שבר של אגן אבן. לפיר הכניסה מתאר רבוע (לוקוס 108; 0.82×0.90 מ'; כ-0.8 מ' עומק) ההופך עגול בתחתיתו (כ-0.7 מ' קוטר) ובדופנו הצפונית-מערבית נמצא חריץ עמוק. הפיר מוביל אל בור פעמון החצוב בסלע הקירטון הרך (לוקוס 109; 1.5–2.0 מ' קוטר, כ-1 מ' עומק).
כיוון הבור שונה מכיוון החציבות ואולי הוא מאוחר להן. נראה שבמקור נחצב כבור מים אך חציבתו הופסקה. על סמך קוטרו הרחב יחסית והחריץ שנמצא בדופן פיר הכניסה הנראה כמאחז לרגל, לצורך עלייה וירידה ייתכן שהוחלט להסב את שימוש הבור לבור אחסון.

שטח B (איור 11)

התגלה סלע ובו שרידים של כוכי קולומבריום (לוקוס 107) וצמוד אליו מדרום מערה חצובה (לוקוס 113). חלקה המערבי של המערה לא נחפר מחשש להתמוטטות טרסה המצויה מעליה. בחלק הצפוני-מזרחי של המערה מדרגות נמוכות החצובות בסלע, אולי כניסה המובילה אליה ממזרח, ומולן שתי גומות (כ-1 מ' המרחק ביניהן). חלקה המרכזי של המערה צר ובו חציבה מלבנית (0.70×2.60×0.15 מ'). בשטח המערה נחשפה שכבת אדמה חומה ומתחתיה מילוי לבן, כנראה שרידי תקרת המערה שקרסה (לוקוסים 117, 119; כ-0.2 מ' עובי).
במערה ובסביבת הקולומבריום התגלו שברי כלי חרס מתקופת הברזל, מימי הבית שני ומהתקופה הביזנטית.
 
שטח C
מצפון-מערב לשטח A התגלו קבר ומערת קבורה. הקבר מורכב משלוש שקתות חצובות צמודות זו לזו. למערת הקבורה מתאר מעוגל (3.75×4.50 מ') והיא נמצאה שדודה, מלאה בפסולת ופגועה: הפתח הורחב, חלק מהתקרה קרס, ואחדים מהקירות הפנימיים נהרסו.
 
שטח D
מדרום-מערב לשטח B תועדה חזית של מערה שהתגלתה מלאה אדמה ופסולת ולא נחפרה. ייעוד המערה לא ברור, אולם סימני החציבות בחזיתה עשויים להעיד ששימשה מערת קבורה.