מערכת תת-קרקעית (איור 2). נחצבו שני פירי כניסה אנכיים (L45 — קוטר 1.2 מ', עומק 2.1 מ', איור 3; L47 — קוטר 0.8–1.0 מ', עומק 1.9 מ'), שירדו אל מחילות צרות, האחת קצרה (L44; אורך 1.5 מ', רוחב 0.6 מ') והשנייה ארוכה ומהלכה דמוי ח (L46; רוחב 0.50–0.65 מ', גובה 0.9 מ'). הדופן המזרחית של מחילה 46 נהרסה בעת הכשרת השטח לבנייה (איור 4). המחילות הוליכו אל חדר מרכזי (L25; מידות 2.1×2.4 מ', גובה מרבי 1.25 מ'). הדופן הדרומית של החדר נפרצה בימינו (איור 5). בכמה מקומות בדופנות החדר ובמחילות נחצבו נישות קטנות להנחת נרות. בחדר המרכזי התגלה ממצא קרמי המתוארך לתקופה שבין המרד הגדול למרד בר כוכבא (70–135 לסה"נ), וכולל שתי קדרות בישול שלמות (איורים 6: 2; 7) וקנקנים, ובהם שלושה שלמים (איורים 6: 4; 8). בשניים מהקנקנים השלמים נקדח בכתף נקב קטן המלמד כי הם שימשו להתססת תירוש. דרך הנקב השתחרר הגז שנפלט בתהליך התסיסה, ובסיום נסתם הנקב בעופרת (ר' דיון בעתיקות 55: 30–31). במחילות ובפירים התגלה ממצא קרמי רב, המתוארך למאות הג'–הד' לסה"נ, הכולל קנקנים (איור 6: 5–7) וכלי אנטיליה (איור 6: 8). נראה כי בשלב זה המערכת שימשה בור אשפה.

 
גת משוכללת. זוהו שני שלבים המתוארכים על פי מרכיבי הגת לתקופה הביזנטית (איור 9). בשלב הקדום כללה הגת משטח דריכה (L42), בור שיקוע עגול (L37; קוטר 1.4 מ') ובור איגום מלבני (L35). ממשטח הדריכה השתמרו שרידי התשתית. נחשפו יסודות תעלה, שהוליכה ממשטח הדריכה אל בור השיקוע.דופנותיו של בור השיקוע טויחו בשכבה עבה של טיח ורדרד, וקרקעיתו רוצפה בפסיפס לבן וטויחה בטיח הידראולי בהיר. מבור השיקוע הוליך נקב חצוב (1.1 מ' אורך) אל בור האיגום. בור האיגום (2.1×2.9 מ' מידות כלליות, 1.5 מ' עומק, כ-9 מ"ק) טויח בשכבה עבה של טיח הידראולי ורדרד שהונח על תשתית של טיט ושברי חרסים. הוא נפגע בימינו בעת ששימש בור ספיגה; חלקו נמצא מחוץ לתחום החפירה.
בשלב המאוחר (המאות הו'–הז' לסה"נ) כללה הגת משטח דריכה (L27), שני בורות שיקוע (L30 ,L29) ושני בורות איגום (L33 ,L28; איור 10). משטח הדריכה רוצף בפסיפס לבן, ורק חלקו הדרומי-מערבי נחשף; הוא נבנה בחלקו על המשטח מהשלב הקדום, אך נראה כי משטח הדריכה המאוחר לא כיסה את החלקים המערבי והדרומי של המשטח הקדום. חלקו המזרחי של משטח הדריכה נחפר בעבר. בורות השיקוע והאיגום טויחו בשכבה עבה של טיח הידראולי ורדרד, שהונח על תשתית של טיט ושברי חרסים, וקרקעיתם רוצפה בפסיפס לבן; פרט לבור 28 שרצפתו לא השתמרה. מבור שיקוע 29 (1.0×1.5 מ', 0.4 מ' עומק) מוליך נקב חצוב לבור איגום 33 (2.7 מ' קוטר, 1.5 מ' עומק, כ-8.6 מ"ק; איור 11). בחלקו המזרחי של בור 33 נבנו שתי מדרגות מאבני גיר שטויחו. במרכז הבור נבנתה גומת שיקוע (L34; קוטר 0.7 מ', עומק 0.6 מ'). מבור שיקוע 30 (0.5×0.8 מ', 0.3 מ' עומק) מוליך נקב חצוב אל בור איגום 28 (1.6×1.8 מ', 0.8 מ' עומק, כ-2.3 מ"ק). בור 28 נהרס ברובו בעת שנבנה בתוכו קיר (W40) בתקופה העבאסית (המאות הח'–הי' לסה"נ); בעת פירוק הקיר התגלו חרסים מתקופה זו, ובהם קערות (איור 6: 9, 10). קיר 40 נבנה באבני גוויל גדולות, ונראה שהוא היה חלק ממבנה גדול יותר, שנחשף בחפירה מזרחה לכאן.
ממערב לבור 29 נחשף בור נוסף (L31; מידות 0.6×1.2 מ', עומק 0.6 מ'), שדופנותיו טויחו בשתי שכבות של טיח הידראולי, החיצונית בהירה ודקה (0.5 ס"מ עובי) והפנימית ורדרדה ועבה (1.5 ס"מ עובי), וקרקעיתו רוצפה בטיט אפור בהיר ששולבו בו חרסים שהונחו בניצב. שימושו של הבור אינו ברור, אך ייתכן שהוא קשור למתקן אחר שנמצא ברובו ממערב לשטח החפירה. מצפון וממערב לבור 28 התגלו שרידי מתקנים מטויחים נוספים (L48 ,L41). ממזרח לגת התגלה קיר (W10), שהשתמר ממבנה בן זמננו.
מתחת לפינה הדרומית-מערבית של משטח הדריכה (L39), מעל הסלע, נחשפו טבון
(L43) ובסביבתו סיר בישול (איור 6: 3) וממצא קרמי נוסף, לרבות קערה (איור 6: 1), המתוארכים למאות הא'–הב' לסה"נ, זמן השימוש במערכת התת-קרקעית.
 
ממצא הזכוכית
יעל גורין-רוזן
 
בחפירה התגלו 10 שברי כלי זכוכית, מהם רק שניים תוארכו. האחד הוא שבר של שפת כוס או קערה, מעוגלת באש. הזכוכית בגוון ירקרק-צהבהב, ולפי טיב החומר והבלייה נראה שזמנו של הכלי שלהי התקופה הרומית. השני הוא שבר גוף שעוטר באופן יוצא דופן (איור 12). כלי זה עוטר בשיבוץ וסרוק חוטים עדינים, כנראה לבנים. השיבוץ שטחי ובמקום שבו הקרום התקלף לא נותר זכר לעיטור. הזכוכית בגוון כחלחל-ירקרק, והיא מכוסה בקרום בלייה עם כתמים בגווני חום, אפור ולבן; במקומות שבהם היה עיטור יש בלייה זהובה. כלים שלמים המעוטרים בטכניקה זו מוכרים מאוספים, ובהם לדוגמה פך מהודר מאוסף מוזיאון ישראל (י' ישראלי, 2001, זכוכית עתיקה במוזיאון ישראל, אוסף דובקין ומתנות אחרות, עמ' 196, מס' 267), המתוארך למאה הד' לסה"נ ומיוחס למזרח הים התיכון. שברים אחדים עם עיטור דומה התגלו בחפירות בעבר, אחד מהם התגלה במילוי של בריכת שיקוע בראס אל-עין בשכם, המתוארך למאה הד' לסה"נ. העיטור מופיע על דופן של כוס קונית, ששימשה כנראה נר (י' מגן, תשס"ה, פלאביה ניאפוליס שכם בתקופה הרומית, ירושלים, לוח 17: 9).