בבדיקת צדו המזרחי של המעיין נתגלו שרידי מבנה מהתקופה הרומית (איור 1): שרידי רצפה מאבנים קטנות ושתי אבנים שהתוו קו של קיר (לוקוס 114), באחת מהן חור עגול ואפשר כי זו משקולת בית בד בשימוש משני. הקרמיקה (איור 2: 5-1)  מתוארכת למן המאה הא' לפנה"ס עד למאה הג' לסה"נ. מתחת לשרידים אלה ומצפון לקיר W105 נמצאו קרמיקה וכלי צור מתרבות ואדי רבה, ללא כל שרידים אדריכליים (איור 2: 6, 7). בשדה הסמוך לתל נמצאה אבן שחיקה מבזלת (איור 3) המתוארכת לתקופה ההלניסטית.

 

בית המעיין המקורי היה מבנה עגול (6 מ' קוטר; איור 4) ולו קיר עבה (W102, כ-2 מ' רוחב) שליסודו שני נדבכים בולטים ושלושה בחנים (1.0 × 1.1 מ'). הקיר, שהשתמר בחלקו לגובה 2 מ', נבנה בשני פנים של אבני גיר גדולות ומסותתות וליבת אבני שדה. במרכז המבנה חלל מלבני (3.5 × 4.5 מ') נפתח לצפון; באחת מפינותיו, בנדבך הגבוה ביותר בקיר, כמה אבנים בולטות פנימה, אולי תחילתו של גג מקומר. אפשר שהחדר הצמוד לבית המעיין ממזרח (תחום בקירות  W127 ,W105 ,W104, לא נחפר) הוא בן זמנו ושימש אולי באר אנטיליה להשקיית השדות. צמוד לקיר הדרומי של החדר המזרחי (W127) נבנו שני קירות (W116 ,W115); ביניהם נמצאו שני טבונים עם תא פנימי סמוך לפתח שנבנו זה על גבי זה, המאוחר (לוקוס 117) נבנה על גבי הקדום (לוקוס 119; איור 5). שברי כלים מסוג  עזה וראשייה אל-פוחאר שנמצאו סמוך לטבונים מצביעים על המאה הי"ח כתאריך המאוחר ביותר לבית המעיין. כ-16 מ' מצפון לבית המעיין הובחנה תעלת מים צרה, מכוסה בחלקה באבנים בגודל בינוני.

 

זמנו של בית המעיין קשה לקביעה, כיוון שלא נמצאו שברי כלי חרס מתארכים. שישה מטבעות מלוקוסים של פני שטח מציגים טווח כרונולוגי רחב: אחד מתוארך למאה הב' לפנה"ס (ר"ע 102897), שני מתוארך למאה הו' לסה"נ (ר"ע 102902) וארבעה מתוארכים למאה הי"ט לסה"נ.

 

מתחת לפתח הצפוני של בית המעיין (1 מ' עומק) נבנתה תעלת מים (איור 1) בזמן המנדט הבריטי. ראשי קירות הבטון שלה היו מכוסים באבנים שטוחות. התעלה שימשה להובלת מים לשדות הסמוכים ממערב. ממזרח לבית המעיין זו נבנה בתקופה זו בית משאבה ששרד כרצפת בטון, בסיסי משאבה  ומיתקנים אחרים. המים נשאבו מבית המעיין לשדות שממזרח.