בחודש מאי 2014 נערכה חפירת בדיקה בח' א-צייאח, צמוד לכביש 41 ומצפון לקבוצת יבנה (הרשאה מס' 7134-A; נ"צ 173273-95/636779-801; איור 1), לקראת הנחת צינור גז. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון חברת 'נתיבי קו הגז', נוהלה על ידי ל' נדב-זיו, בסיוע י' עמרני וא' בכר (מנהלה), א' דגוט ומ' מולוקונדוב (בדיקות מקדימות), א' גורזלזני (צילום וייעוץ), ח' בן ארי וא' דגוט (GPS), מ' קונין (מדידות), פ' גנדלמן (ייעוץ קרמי), י' גורין-רוזן (זכוכית), מ' שויסקיה (ציור כלי חרס), כ' הרש (ציור זכוכית), מ' עג'מי, י' מרמלשטיין וע' עד.
האתר ח' א-צייאח ממוקם בראש גבעה, נסקר בעבר ותועדו בו חרסים ומעט אבני פסיפס לבנות, המתוארכים לתקופה הביזנטית. לטענת הסוקרים דגם היישוב העיקרי באזור בתקופה הביזנטית הוא של כפרים גדולים, דוגמת קטרה (ברדה וזבנוביץ 2012: מבואות: התקופה הביזנטית). רוב האתרים שהתגלו בסקר לא השתמרו היטב, עקב פעילות חקלאית, והובחנו על פי פיזור חרסים בלבד. בשנות ה-50 של המאה הכ' לסה"נ נערכו על ראש הגבעה עבודות בכלים מכניים ונחשפו שרידים עתיקים, כנראה חווה חקלאית רומית-ביזנטית ומערת קבורה (א' ששון וח' יאיר, חברי קבוצת יבנה, מידע בעל פה). כיום ראש הגבעה מכוסה בתלוליות עפר ואי אפשר לראות את השרידים.
החפירה נערכה בדרום האתר, בשטח חקלאי, לאחר הסרת פני השטח (כ-0.5 מ') בכלי מכני. בתוך אדמת חמרה נחשפו מפלס חיים ובור אשפה. הממצא כלל ברובו חרסים מן המאות הג'–הז' לסה"נ ומעט כלי זכוכית מן המאות הג'–הד' לסה"נ.
בור האשפה נחשף חלקית בחתך בדיקה (L112; מידות 0.85 × 1.55 מ', 0.9 מ' עומק חשיפה; איורים 2, 3). בדופנות הבור ובתחתיתו אפשר להבחין בשכבת שרפה. בבור התגלו חרסים המתוארכים לתקופה הביזנטית, בהם קנקני עזה קדומים, מן המאות הג'–הד' לסה"נ (איור 6:4), ומאוחרים מן המאות הה'–הז' לסה"נ (איור 7:4), קנקני שק (איור 4:4, 5) וסיר בישול (איור 3:4). נוסף על אלה נמצאו טובולוס (איור 1:5) ולבנים חרוכות (איור 2:5–6), המעידים על בית מרחץ שהיה בקרבת מקום. כמו כן התגלו בבור כלי זכוכית מן התקופה הרומית (להלן). הממצא בבור היה מעורב, ללא שיכוב.
מחוץ לבור ובסביבתו התגלו קערה מסוג LRC (איור 1:4) וקדרה (איור 2:4). בצדו המזרחי של שטח החפירה נחשפה שכבת חרסים (L106 ,L104; איור 6) של קנקני עזה מן המאות הה'–הז' לסה"נ (איור 8:4–10) ומגושי טיח לבן מהודקים, בתוך אדמה חרסיתית. בין שברי הקנקנים התגלו שני נרות ביזנטיים: אחד עשוי באובניים, מתוארך למאות הד'–הה' לסה"נ ותפוצתו בעיקר בדרום הארץ (איור 11:4), דומה לו נמצא בגאליה (גורזלזני תשנ"ו: איור 93); הנר השני, מטיפוס יבנה, עשוי בדפוס (איור 12:4).
ממערב למפלס החרסים ונמוך ממנו, התגלה ריכוז חרסים נוסף (L113) של קנקני עזה. בין שני מפלסי החרסים לא נמצא קשר אך ייתכן כי הם שייכים לשכבת חיים אחת. על פני השטח התגלו אבני פסיפס לבנות וגדולות האופייניות בדרך כלל למתקנים תעשייתיים.
ממצא הזכוכית
יעל גורין-רוזן
בתוך הבור נמצאו שישה שברי זכוכית שאפשר לזהותם (איור 7). השברים מייצגים כלים נפוצים מאוד באזור בשלהי התקופה הרומית ובראשית התקופה הביזנטית. רוב השברים שנמצאו שייכים לקערות ממגוון טיפוסים.
שפה מס' 1 שייכת לקערה עמוקה שלה שפה זקופה, מעוגלת באש ורכס מעובה מתחת לשפה. הקערה מזכוכית בגוון ירקרק-כחלחל בהיר מכוסה בכתמי בליה כסופה-שחורה מעט מאכלת. קערות מטיפוס זה מוכרות היטב ממכלולים שתוארכו למן שלהי המאה הג' עד ראשית המאה הה' לסה"נ. קערה מטיפוס זה נמצאה בח' אל-נִענע במכלול המתוארך למאה הד' ולראשית המאה הה' לסה"נ (Gorin-Rosen and Katsnelson 2007:93, Fig. 1:6, ושם הפניות נוספות). יחד עם קערה זו נמצאו שבר קטן של בסיס טבעתי חלול של קערה ושבריר בסיס קעור של בקבוק מפרק זמן זה.
בסיס מס' 2 מייצג קערה פשוטה שלה בסיס טבעתי חלול נמוך וצבוט החוצה. הזכוכית בגוון צהבהב-ירקרק בהיר, מכילה הרבה גופיפים שחורים ובועיות ומכוסה במעט כתמי בליה שחורה. על פי טיב החומר והעיבוד היא מתוארכת לשלהי המאה הג' ולמאה הד' לסה"נ.
בסיס מס' 3 שייך ככל הנראה לקערה או לפכית. זהו בסיס עשוי מחוט עבה המלופף שלוש פעמים סביב תחתית הכלי. החוט לעתים בגוון הכלי ולעתים בגוון שונה ממנו, כמו כאן, שבו תחתית הכלי מזכוכית בגוון ירקרק-צהבהב והחוט בגוון כחלחל-ירקרק. איכות הזכוכית נמוכה והיא מכילה הרבה גופיפים שחורים ובועיות. בסיסים אלה מאפיינים את התעשייה המקומית בשלהי התקופה הרומית ובראשית התקופה הביזנטית. כמות גדולה מאוד של בסיסים כאלה נמצאה בח' אל-נִענע יחד עם שרידי בית מלאכה שפעל במקום (Gorin-Rosen and Katsnelson 2007:88–90, Figs. 7, 26:206, 31). בסיסים נוספים מוכרים מהחפירות בח' אל-פתונה (ג'קסון-טל 2007: איור 6:3) ובחפירות הצלה בחורבת הרמאס (הרשאה מס' 6024-A).
בסיס מס' 4 שייך לקערה או לכוס מזכוכית בגוון כחלחל-ירקרק, מכוסה בליה כסופה. במרכז הבסיס יש צלקת גסה של מוט הזגג. זהו בסיס מוצק מטיפוס שנפוץ מאוד במאה הד' לסה"נ. הטיפוס מאופיין לרוב בתחתית שטוחה ומעובה מעט יותר, אבל יש גם בסיסים הדומים למס' 4 שתחתיתם קמורה.
כל הכלים שנמצאו בבור מתוארכים לשלהי התקופה הרומית המאוחרת; הם שייכים לתוצרת מקומית שנעשתה בסביבה, באחד מבתי המלאכה ששרידיהם נמצאו באזור, דוגמת ח' אל-פאתונה, ח' הרמאס (Gorin-Rosen 2006: 34*–35*) או במרחק מה בבית מלאכה, דוגמת ח' אל-נִענע (Gorin-Rosen and Katsnelson 2007).
הממצאים העולים מן החפירה מעידים על פעילות באתר למן התקופה הרומית המאוחרת ועד סוף התקופה הביזנטית. כמות הממצאים הדלה ומיקומם בתחתית הגבעה מעידים כנראה על שולי האתר. על פי הממצאים מן הבור ומסביבתו ייתכן שהיו במקום בית מרחץ ומבנה תעשייתי. זוהי חפירה ראשונה באתר זה ומהיקפה ותוצאותיה אין אפשרות להסיק על גודלו של האתר.
על פי סקר גדרה (ברדה וזבנוביץ 2005) נראה כי קשה להעריך את גודל היישובים באזור, בשל פעילות חקלאית שגרמה נזק רב לאתרים.
גורזלזני א' תשנ"ו. גאליה. חדשות ארכיאולוגיות קד:79–80.
Gorin-Rosen Y. 2006. The Glass Finds from Horbat Hermas ‘Atiqot 51:33*–35* (Hebrew; English summary, p. 236).
Gorin-Rosen Y. and Katsnelson N. 2007. Local Glass Production in the Late Roman–Early Byzantine Periods in Light of the Glass Finds from Khirbat el-Ni‘ana. ‘Atiqot 57:73–154.