קודם לתחילת החפירה (814.8 מ' גובה התחלתי) הוסרו בעזרת כלי מכני שכבת אספלט

(0.4 מ' עובי) ושכבת אדמה אדמדמה מתחתיה שהכילה חרסים אחדים (0.7 מ' עובי). נפתחו שלושה ריבועים סמוכים בכיוון מזרח–מערב (28 מ"ר; איור 3) ונחשפו קטע קטן של קיר (W10) ברוחב אבן אחת הבנוי מאבני גוויל בבנייה יבשה (15–25×20–35 ס"מ) ושרידי רצפת טיח (L11; עובי 3–5 ס"מ) העשויה מטיט מעורב בחרסים כתושים (איור 4). הרצפה הונחה על תשתית של אבני גוויל קטנות (כ-0.1 מ' עובי) שנועדה ליישר את פני הסלע (איור 5). בחפירה נמצא מכלול גדול למדי של כלי חרס משלוש תקופות, בעיקר מהתקופה הרומית הקדומה (המאה הא' לסה"נ), וכן מתקופת הברזל 2 ומהמאות הב'–הג' לסה"נ שבהן חנה הלגיון העשירי בירושלים.

 
תקופת הברזל 2. לא נמצאו שרידי בנייה אלא רק חרסים אחדים ללא הקשר סטרטיגרפי, כמו קערה גדולה עם שפה מעובה (איור 6: 1) העשויה מחומר אדום-חום בהיר עם חסמים לבנים קטנים וגדולים רבים וחסמים אפורים אחדים. לקערה מירוק אבניים בצדה הפנימי ועל השפה והיא אופיינית מאוד ליהודה במאות הח'–הז' לפסה"נ. עדות להתיישבות בתקופת הברזל המאוחרת נמצאה בחפירות קודמות ואולי היה כאן יישוב קטן על הדרך מירושלים למוצא.
 
המאה הא' לסה"נ. רוב כלי החרס וכן מטבע הם מתקופה זו, המוכרת מחפירות קודמות באתר ושייכים לה מרכז גדול לייצור כלי חרס שכלל כבשנים אחדים ושטחי עבודה לצד מתקנים חקלאיים, מגורים ומקוואות. שרידים אלה מעידים על יישוב יהודי שהתמחה בייצור קרמיקה למן המאה הב' לפסה"נ ועד המאה הא' לסה"נ. בחפירה לא נמצאו כלל שרידים מהתקופה ההלניסטית המאוחרת או החשמונאית, כל החרסים מתוארכים למאה הא' לסה"נ ולפיכך נראה כי במאה הא' לסה"נ התרחב היישוב צפונה מעבר לגבולות היישוב החשמונאי.
המטבע (ר"ע 104798) שנמצא בריבוע 3 מתחת לתשתית של רצפה 11 הוא מטבע של אגריפס הא' שנטבע בירושלים ומתוארך לשנים 42/41 לסה"נ.
מכלול החרסים כלל ברובו כלי בישול המייצגים שלושה טיפוסים: סירי בישול בעלי גוף כדורי, קדרות בישול מזוות ופכי בישול ששימשו כנראה להרתחת מים. לסירי הבישול (איור 6: 2–4) צוואר קצר וישר, שפה משולשת ומחורצת ושתי ידיות אוזן קטנות. לקדרות הבישול (איור 6: 5, 6) צוואר קצר וישר, שפה משולשת ומחורצת ושתי ידיות אוזן שטוחות שעולות במעט מעל השפה. לקדרות אחדות יש רכס נמוך בין בסיס הצוואר לזיווי הגוף. לפכים (איור 6: 7, 8) גוף אגסי, צוואר גבוה וצר שבצדו הפנימי סימני אובניים, שפה משולשת וצבוטה וידית אוזן שטוחה המשוכה מהשפה לכתף. על אף אחד מהשברים שנחשפו לא נמצאו סימני שימוש. נראה כי החומר של כלי הבישול – כתום-חום עם כמות קטנה עד בינונית של חסמים לבנים – מקורו בחוואר של תצורת מוצא, קילומטרים אחדים ממערב לבתי היוצר בבנייני האומה.
לתקופה זו שייכים גם כנים עגולים רבים דו-קוניים (איור 6: 9–13), עשויים מחומר אדמדם או כתום, גם הם כנראה מחוואר מוצא, ליבתם אפורה ויש בהם חסמים לבנים רבים קטנים. על כן אחד (איור 6: 13) יש עיגולים קטנים בדפוס. כנים דומים, אחדים עם כתובות, נמצאו בחפירות קודמות באתר, בעיקר אלה של ארובס וגולדפוס ואלה של בארי ולוי. פתח הכנים (כ-10 ס"מ קוטר) מצביע על שימושם – מעמד לכלים עגולי תחתית כמו סירים, קדרות ופכי בישול שנמצאו סמוך להם. האם הכנים שימשו מעמד לכלי הבישול בתוך הכבשנים או מעמד לכלים בשלב הייבוש אחרי שנוצרו ולפני שנצרפו? א' ברלין, שפרסמה את הכנים מחפירות ארובס וגולדפוס, ולא הבחינה בכנים צרופים יתר על המידה סבורה כי הם שימשו בשלב הייבוש. על כנים מהחפירה וכנראה גם מחפירת בארי ולוי נראים סימנים ברורים של צריפה ממושכת (איור 6: 12, 13) ולפיכך יש לשקול מחדש את שאלת תיפקודם של הכנים.
נמצאו שברי קנקנים אחדים (איור 6: 14–16) שניתן לתארכם למאה הא' לסה"נ. הקנקנים עשויים מחומר אדום בהיר או צהוב אדמדם עם חסמים קטנים לבנים ואפורים רבים, שונה לחלוטין מחוואר מוצא. לקנקנים צוואר גבוה וישר עם רכס קטן בבסיסו. לחלק מהקנקנים שפה פשוטה (איור 6: 15, 16) ולאחרים שפה שטוחה הנוטה מעט החוצה (איור 6: 14).
 
המאות הב'–הג' לסה"נ. בצפון-מזרח ריבוע 2, בשטח ללא רצפה נמצאו חרסים אחדים מהתקופה שבה הוצב הלגיון העשירי בירושלים, כולם עשויים מחוואר מוצא; ייתכן שהיה זה בור מאוחר. החרסים כוללים קערה גדולה עם שפה מרוכסת (איור 6: 17), עשויה מחומר כתום-חום עם ליבה אפורה עבה ומספר רב של חסמים לבנים קטנים עד בינוניים; קנקן (איור 6: 18) עם שפת מדף נוטה החוצה, עשוי מחומר צהוב בהיר, ליבתו אפורה עבה ויש בו חסמים רבים אפורים ולבנים קטנים; כלי עם שפת מדף (איור 6: 19) של אמפורה שולחנית או קערה עמוקה, עשוי מחומר כתום-חום וחסמים רבים לבנים קטנים.
 
חומרי בנייה. נמצאו סוגים אחדים של חומרי בנייה בלוקוסים מעורבים, בהם לבנים ורעפים. הלבנים (3 ס"מ עובי; איור 7: 1, 2) עשויות מחומר חום-כתום שבו חסמים רבים לבנים קטנים עד גדולים וכהים קטנים. שרידי טיח לבן ניכרים על הלבנים ומעידים שהיו בשימוש. הרעפים כוללים שני סוגים: רעף שכב (טגולה) ורעף רכב (אימברקס). לרעפי השכב (2 ס"מ עובי; איור 7: 3–5) שפת אגן גדולה ומעוגלת בצד אחד ושפת אגן מרובעת בצד שני. הם עשויים מחומר כתום-חום, פני הכלי לעתים צהובים, עם הרבה חסמים לבנים קטנים ומיעוט של חסמים כהים קטנים. רעפי הרכב (1.2–1.5 ס"מ; איור 7: 6) מאופיינים בהתעגלות רדודה מאוד. הם עשויים מחומר אדום בהיר-צהוב עם חסמים לבנים. על הרעפים אין כל סימני טיח ולפיכך נראה כי טרם נעשה בהם שימוש. בהשוואה לרעפים שנמצאו בהקשר סטרטיגרפי בחפירות לוי ובארי, נראה כי הרעפים מהחפירה יוצרו בבית יוצר שפעל בתקופה שבה חנה הלגיון העשירי בירושלים.
 
הכמות הגדולה של כנים וסירי בישול חדשים המתוארכים למאה הא' לסה"נ מצביעה על מציאותם של כבשנים מהמאה הא' לסה"נ בקרבת מקום. אפשר שאלה נהרסו בעת סלילת רחוב יפו במחצית המאה הי"ט לסה"נ. אתר בית היוצר נמשך מזרחה, על פי העדות על ייצור כלי החרס מהתקופה הרומית הקדומה שהתגלתה בחפירות י"ד קגן (חדשות ארכיאולוגיות 122) ממזרח לשטח החפירה.