תקופת הברזל 2א'. בשטח E נחשף מתקן עגול בנוי אבני גוויל שדופנותיו ורצפתו מטויחים בשלוש שכבות של טיח לבן (איור 3). ברצפת המתקן, בצפון-מזרח, נחשפה גומת שיקוע ההולכת ונעשית צרה כלפי מטה (0.2 מ' עומק). מצפון למתקן נמצאה שפת סיר בישול שתוארך למאה הט' לפסה"נ. מתקנים דומים שנחשפו בחפירה ברחוב רבי פנחס ביפו פורשו על ידי החופר כבורות איסוף של גתות ותוארכו על סמך הממצא הקרמי לתקופת הברזל 2א' (המאות הי'–הט' לפסה"נ; Fantalkin 2005). חרסים מתקופת הברזל נחשפו במתחם הדואר וברחובות הסמוכים (שדרות ירושלים, רחוב רזיאל ורחוב קויפמן) ללא הקשר אדריכלי (יקואל ומרכוס 2011; יקואל 2012; יקואל ומרכוס 2013).

 
התקופות ההלניסטית–הממלוכית. במקומות שבהם העמיקה החפירה מתחת לשכבה מהתקופה העות'מאנית נחשפו מקבצי אבנים, שברי כלי חרס, זכוכית ומטבעות מהתקופות ההלניסטית–הממלוכית. בשטח F נחשף מקבץ אבנים שעל פי מיקומו ייתכן שהוא חלק מקיר של מבנה מהתקופה ההלניסטית שנחשף בחפירה סמוכה מדרום לו (יקואל 2012). אפשר שגם מקבץ אבנים שנחשף בקצה הצפוני של שטח E מקורו במבנה זה וייתכן שמקורן של שבע ידיות של אמפורות רודיות עם טביעות חותם שנמצאו בשטחים E ,B ,A, בפעילות שהתקיימה במבנה.
 
התקופה העות'מאנית המאוחרת. רוב השרידים האדריכליים שנחשפו בחפירה מתוארכים לתקופה זו: בית באר, מבנה ושני קירות שתחמו חצר אחורית של בניין, קטעי קירות, בארות ומתקנים.
בשטחים E ,D ,B נחשפו שרידיו של בית באר מוקף חומות (0.5 מ' עובי, עד שני נדבכים גובה השתמרות). נחשפו חלק מהחומה הצפונית וכמעט כל החומה המזרחית שיחד עם מבנה בקצה הדרומי יוצרים את החזית המזרחית של בית הבאר (איורים 4, 5). ממערב למבנה שבקצה החומה המזרחית נחשפה באר בנויה מנדבכים של אבני גזית (איור 6). בדפנות הצפונית והדרומית של הבאר יש משקע מחוספס שמקורו בנזילה של מים וייתכן שהוא מעיד על שימוש באנטיליה. ייתכן ששלושה קירות שנחשפו מדרום לבאר הם של מבנה ששירת אותה. כ-15.5 מ' מצפון-מערב לבאר נחשף קיר שתפקידו לא הוברר. באר נוספת ששירתה ככל הנראה את הפעילות החקלאית סביב בית הבאר אותרה על ידי א' יקואל במהלך עבודות תשתית ברחוב בן שטח ותועדה (איור 7). בתוך בית הבאר נחשפו שרידים של שני חדרים עם רצפות מטיח אפור. לחומה המזרחית של בית הבאר ניגשות שתי רצפות טיח שבאחת מהן משוקעת תעלה רדודה המתרחבת דרומה וחסומה בקצה המזרחי באבן גזית המשולבת בחומה (איור 4). מצפון לבית הבאר נחשפו בור סיד מרובע וחלק ממתקן עגול ששימש כנראה לאגירת נוזלים. ברצפת הטיח של המתקן שוקעו שברי גוף של קנקנים/פכים מטין חום וממשפחת כלי עזה השחורים. בשטח F נחשפה חצר אחורית של מבנה שחזיתו פונה לרחוב רזיאל. החצר נתחמה ממזרח וממערב בשני קירות ארוכים הבנויים מנדבכים של אבני גזית (איור 8). מתחת לחצר נחשפו שני בורות סיד (איור 9). בקצה הדרומי-מערבי של החצר, בשטח D, נחשף מבנה בן ארבעה חדרים. בשני החדרים הדרומיים-מזרחיים נחשפו תשתיות טיח למרצפות מלט שאחת מהן שרדה באתרה (איור 10). בפן התחתון של אחת משתי תשתיות הטיח שוקעו שברי רעפי מרסיי (איור 11). ממזרח למבנה נחשף בור אשפה שהכיל כמות גדולה של ספלי תה שבורים מפורצלן שתוארכו למחצית ראשונה של המאה הי"ט. ממערב למבנה נחשף חלק מקיר בנוי אבני גזית, אולי של מבנה שעמד בצד הדרך מיפו צפונה-מזרחה טרם הפיכתה לרחוב (איור 12).
 
תקופת המנדט הבריטי. בתקופה זו נסללו לראשונה רחובות במתחם הדואר ונבנו בניינים נוספים. בעבודות הסלילה נהרסו חלקים מבית הבאר ומחומותיו שנחשפו בשטחים D ו-E וכן נהרסו המבנה שבקצה הדרומי-מערבי של החצר האחורית שנחשפה בשטח F, הקירות שתחמו אותה ומבנים שהיו בשטחה ומוכרים מתצלומים היסטוריים בלבד.
בשטח D נסלל רחוב הדואר שראשיתו דרך בנויה משכבות של טיח, אבנים שבורות ואפר שחור (איור 13). הדרך חתמה את המבנה שבקצה החומה המזרחית של בית הבאר ואת הבאר שממערב לו שנסתמה בפסולת בניין, שלושה קירות שמדרום לבאר וקיר ובור אשפה שנחשפו מצפון-מערב לה. מתחת לדרך נחשף בור סיד שהוסב לבור אשפה. הדרך אותרה גם מדרום למבנה שנחשף בקצה הצפוני-מערבי של שטח D וייתכן שגם הוא נהרס לקראת סלילתה. בחלק הדרומי-מזרחי של הרחוב נבנתה הדרך בשיטה אחרת – שכבה דקה של כורכר כתוש. שלב הסלילה השני של הרחובות במתחם הדואר נעשה בשיטת הסולינג ששימשה לסלילת כבישים ממצע של אבנים שבורות. כבישי סולינג נסללו בשטחים E ,D וכן ברחוב בן שטח. בשטח F נהרסה החצר האחורית ועל גביה נבנתה רצפת טיח. צמוד לחלק המזרחי של החצר, מחוץ לגבולה הדרומי, נחשפו קטעי קירות בנויים מבלוקים חלולים ממלט. לאחד מהם ניגשה רצפה בנויה מקורות עץ שנמצאו שרופות. נראה שאלו שרידי מחסנים. מתחת לרחובות נחשפו צינורות מים מברזל וצינורות ביוב שנבנו מחוליות חרס מזוגגות בצבע חום כהה (איורים 9, 12). על אחד הצינורות שנחשף בקצה המערבי של שטח D נמצא תו יוצר של בית החרושת שבו הוא יוצר (איור 14).
לאחר הקמת המדינה שימשו שרידיו הנותרים של בית הבאר בשטח B למגוריהם של עולים חדשים. המבנה האחרון ששרד מבית הבאר נהרס בין השנים 1971–1975 ועליו נסלל מגרש חניה מאספלט.
 
השרידים שנחשפו במתחם הדואר מעידים על אזור שוליים ששימש את תושבי העיר יפו לפעילויות חוץ-עירוניות. השימוש העיקרי בשטח היה לצורכי חקלאות ושרידים שנחשפו מפעילות זו תוארכו לתקופת הברזל 2א' (בור איסוף של גת) ולתקופה העות'מאנית המאוחרת (בית באר). סביר להניח שגם בתקופות ההלניסטית–הממלוכית שימש השטח לחקלאות. ייתכן שגם המבנה מן התקופה ההלניסטית שימש לצורכי חקלאות (יקואל 2012). גם בית הקברות מן התקופה הרומית הקדומה (יקואל 2012) מעיד על פעילות חוץ-עירונית במתחם. בתקופת המנדט הבריטי עוצבו גבולותיו הסופיים של מתחם הדואר והוא שולב במרקם העירוני; הפרדסים נעקרו ובמקומם נסללו רחובות. בחלקיו הדרומי והמזרחי של המתחם נבנו בניינים ששימשו למגורים ולצורכי ציבור ובהם בית דואר מרכזי, בית משפט, תחנת משטרה, בנק ובית קולנוע. לאחר קום המדינה שימש המתחם לצורכי מגורים ומסחר אך לא עבר פיתוח עירוני, למעט כיסוי הכבישים באספלט וריצוף המדרכות מחדש, וחלקים ממנו נותרו מוזנחים. המצב השתנה בתום החפירות הארכיאולוגיות עם שדרוג התשתיות העירוניות והקמת מבני מגורים.