בחודש פברואר 2012 נערכה חפירת הצלה בשכונת נווה ירק בלוד (הרשאה מס' 6411-A; נ"צ 190776-93/651641-59), לקראת בניית בית פרטי. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון באסם אבוסעלוק, נוהלה על ידי ד' מסארוה (צילום), בסיוע י' עמרני וא' בכר (מנהלה), מ' קונין (מדידות ושרטוט), ח' בן ארי (GPS), ע' ראם וא' גורזלזני (ייעוץ), ח' טורגה (כלי חרס) ומ' שויסקיה (ציור כלי חרס).
נפתח ריבוע חפירה אחד בחלקו הדרומי-מזרחי של תל לוד, סמוך לגדה הדרומית של נחל איילון (איור 1). תחילה נחפר חלקו העליון של הריבוע באמצעות כלי מכני, שלו כף נטולת שניים, עד לגילויים של שרידים קדומים (1.3 מ' עומק מתחת לפני השטח). לאחר מכן נערכה חפירה ידנית (איור 2), ובה נחשפו שרידי בנייה מן התקופה הביזנטית (שכבה II) וכן בור מים ושרידי תעלה מהתקופה האסלאמית הקדומה (שכבה I).
בשנת 2004 נערכה חפירה במרחק של כ-300 מ' מצפון לתל, ובה נחשפו שרידי יישוב מהתקופות הרומית, הביזנטית והאסלאמית הקדומה (חדשות ארכיאולוגיות 120). בשנת 1996 נערכה חפירה במרחק של כ-400 מ' מדרום-מזרח לשטח החפירה, ובה נחשף פסיפס מרהיב ביופיו (חדשות ארכיאולוגיות קה:157–160). בשנת 2011 נערכה חפירה ברחוב פרימן בלוד, במרחק של כ-1 ק"מ מדרום-מזרח לשטח החפירה, ובה נחשפו שרידי מבנים ומתקנים מהתקופות הרומית והביזנטית וקברים מהתקופה האסלאמית הקדומה (חדשות ארכיאולוגיות 124).
שכבה II. בחלקו הדרומי של הריבוע נחשפו שלושה קירות איתנים שנבנו באבני גזית גדולות והשתמרו לגובה מרבי של ארבעה נדבכים (W113 ,W105 ,W104; איורים 3, 4). קיר 104 ניגש לקיר 105, והם יוצרים פינה של מבנה. למבנה זה קשורה רצפת פסיפס לבן תעשייתי (L110 ,L107), שקטעים ממנה נחשפו בשני מקומות בריבוע. רצפת הפסיפס מונחת על תשתית של אבני גוויל קטנות וחומר מליטה מטיט אפור. מתחת לרצפה בפינה הדרומית-מזרחית של הריבוע נחשף קטע מתעלת ניקוז (L112; איור 5), שנבנתה בכיוון מזרח–מערב מאבני גוויל קטנות וחומר מליטה מטיט אפור וטויחה מפנים בטיח לבן. התעלה קורתה באבני גוויל בינוניות. היא מוליכה לכיוון בור המים המאוחר
(L114; להלן). ממזרח לקיר 113 נחשף בור סינון (L109; מידות 0.6×0.7 מ', 0.8 מ' עומק), שדופן באבני גוויל בינוניות וקטנות וחומר מליטה מטיט אפור. בדופן הדרומית של הבור נחשפו שני צינורות חרס (איור 6), שאחד מוליך לכיוון בור המים המאוחר 114. נראה שטרם בניית בור המים המאוחר היה במקום בור איגום גדול, אליו הוליך צינור החרס מבור הסינון ותעלה 112. נראה ששרידי המבנה ובור הסינון, ואולי אף בור האיגום שלא השתמר, היו חלק ממתקן תעשייתי גדול שהיה קשור במים. קירות המבנה נמשכים אל מעבר לגבולות ריבוע החפירה מכל הצדדים. הממצא הקרמי משכבה זו כולל קערות (איור 7: 1–3), קדרת בישול (איור 7: 4), סיר בישול (איור 7: 5), אמפורה (איור 7: 6), קנקני עזה (איור 7: 7, 8) וקנקן שק (איור 7: 9), המתוארכים לתקופה הביזנטית.
שכבה I. בדרומו של הריבוע נחשף בור מים (L114; איור 8). בור המים דופן מפנים באבני גוויל בינוניות וחומר מליטה מטיט אפור. כן, הוא טויח מפנים בטיח הידראולי לבן. בפתח הבור התגלתה אבן גדולה רבועה (0.75×0.75 מ', 0.6 מ' גובה), שחלקה התחתון נחצב במעוגל. נראה שתעלה 112 הייתה קשורה אל בור המים והמשיכה לשמש גם בתקופה האסלאמית הקדומה. בחלקו הצפוני של הריבוע נחשף קטע של תעלה (L102; איור 9), שהשתמרותה גרועה. היא נבנתה בכיוון צפון–דרום באבני גוויל בינוניות וקטנות, והייתה קשורה כנראה לבור המים. הממצא הקרמי בשכבה זו כלל קנקן (איור 7: 10) המתוארך לתקופה האסלאמית הקדומה.