תקופת הברזל והתקופה הפרסית

נמצאו שברי כלי חרס ספורים מתקופת הברזל ומהתקופה הפרסית, כנראה סחופים, ונראה שהשטח שנחפר לא היה מיושב בתקופות אלה. עם זאת, בחפירה שנערכה ברחוב 3762 (הרשאה מס' 5715-A), כ-20 מ' ממערב לחלק הדרומי של שטח B, נחשף מתקן שיוחס לתקופת הברזל. ייתכן שבאזור הייתה פעילות מצומצמת בתקופה זו.
 
התקופה ההלניסטית
שברי כלי חרס מתקופה זו נמצאו בכל ריבועי החפירה אולם שרידים אדריכליים השתמרו רק בשטח B. בשל בעיות בטיחות והפרעות של תשתיות בנות ימינו נחפר שטח מצומצם שאינו מאפשר הבנה מלאה של השרידים. נחשפו שרידי רצפות וקירות, ובהם שרידי קיר (כ-17 מ' אורך לפחות; איור 3) שהשתייך בוודאי למכלול גדול, אולי חווה, ועשוי היה לתחום אותו. בחפירות שנערכו ברחוב בן שטח (חדשות ארכיאולוגיות 124), כ-30 מ' ממערב לשטח B, נתגלו שרידי בנייה מן התקופה ההלניסטית וייתכן שהממצאים בשתי החפירות קשורים אלה באלה.
 
התקופות הרומית–הצלבנית
פרק הזמן שבין התקופה הרומית ועד לתקופה הצלבנית מיוצג בחפירה רק בממצא הקרמי. רוב שברי כלי החרס מתקופות אלה היו שחוקים מאוד, כנראה סחופים. נראה שהאזור שמצפון-מזרח לתל לא היה מיושב בתקופות אלה.
 
התקופה העות'מאנית
רוב השרידים האדריכליים שנתגלו בחפירה מתוארכים לתקופה העות'מאנית. נתגלו דרך, מערכת ניקוז, שני בורות ספיגה, ושרידי מבנים המתוארכים לשני שלבים לפחות של התקופה.
שרידי הדרך נחשפו בשטח A. הדרך סלולה בתוואי מזרח–מערב מכורכר כתוש, מהודק, מפולס ומוחלק היטב (איור 4). היא נחשפה מתחת לכביש סולינג שנסלל בתקופת המנדט הבריטי, ותוארכה על פי ממצא כלי החרס הממצא הנומיסמטי ורעפי מרסיי שנמצאו בתשתיתה לשלהי התקופה העות'מאנית. לוח שיש הקבוע על קיר בית ברחוב רזיאל 11, שבו חקוקים שמו המקורי של הרחוב והשנה 1886, מעיד שזהו קטע מרחוב בוסטרוס שנסלל בשנות ה-80 של המאה הי"ט, ושחלק מהבתים שנבנו באותה עת שרדו עד ימינו. הרחוב נסלל בתוואי הדרך שיצאה מהשער הצפוני-מזרחי של יפו והובילה אל שכם ואל עכו.
מערכות ניקוז ובורות ספיגה נתגלו לכל אורך החלק המזרחי של שטח A. בורות הספיגה השתמרו במלואם, מיסודותיהם ועד לתקרתם (איור 5). סגנון הבנייה של הבורות, מפלסם האחיד ומיקומם ברחוב מאפשרים לקבוע שהם בני שלב אחד וככל הנראה נבנו על פי אותה תוכנית.
שרידי מבנים נתגלו בשטחים B ו-C. בשטח B נחשפו יסודות שישה חדרים של מבנה רחב מידות, כולל מערכת הניקוז של המבנה. חלק מהחדרים לא נחשפו במלואם בשל פגיעות של תשתיות בנות ימינו, בעיות בטיחות ומגבלות שטח החפירה, ומידותיהם ניתנות לשחזור משוער בלבד. בשטח C התגלו יסודות של מבנים נוספים. המבנים שנתגלו שימשו ככל הנראה למגורים. היסודות האיתנים של קירות המבנים (איור 6) רומזים לכך שהמבנים נישאו לגובה קומות אחדות.
 
תקופת המנדט הבריטי
הסדרת שדרות ירושלים ורחוב רזיאל בשנות ה-30 של המאה הקודמת ביוזמת ממשלת המנדט הבריטי הביאה להחלפת מערכות הניקוז וכיסוי הדרך מן התקופה העות'מאנית בכביש סולינג. עם זאת נשמר התוואי של הרחוב, למעט שינויים קלים.
 
הממצאים שנתגלו בחפירה מציגים את התפתחות העיר יפו מחוץ לגרעין הקדום של העיר. בשטח שנחפר לא זוהו סימני התיישבות בתקופת הברזל ובתקופה הפרסית, למעט פעילות מצומצמת שייתכן שהתקיימה בתקופת הברזל. לראשונה נמצאו שרידים מן התקופה ההלניסטית במרחק כה רב מצפון-מזרח לתל. בתקופה זו העיר שימשה עיר נמל וקיימה קשרי מסחר נרחבים, והייתה לה חשיבות אזורית. השגשוג הכלכלי בתקופה זו ניכר בהתרחבות העיר ובהתיישבות באזורים שמחוץ לתל.
ממצא כלי החרס מהתקופות הרומית, הביזנטית, האסלאמית והצלבנית מועט ושחוק ולא נמצאו שרידים אדריכליים מתקופות אלו, עדות לכך שאזור החפירה נמצא מחוץ לגבולות העיר בתקופות אלו. ואכן, גם שטחים ממזרח ומדרום לעיר ננטשו. דומה שההתיישבות באזור החפירה חודשה רק במאה הי"ט לסה"נ.
בתקופה העות'מאנית המאוחרת הממשל ביפו היה חזק ויציב והשקיע מאמץ רב בבניית מסגדים חדשים ומבני ממשל, בהתקנת תשתיות ובסלילת כבישים. שרידי הדרך והמבנים שנתגלו בחפירה מעידים על פיתוח משמעותי של האזור בתקופה זו. טיב התכנון ובניית מערכות התשתית מצביעים על תכנון שהוא לרוב ממלכתי-עירוני, ולא יוזמה פרטית.
מחקר עתידי והשוואת תוצאות החפירה עם תוצאות החפירות הנוספות שנערכו בשדרות ירושלים ובסביבתן יסייעו להבנה כוללת של הממצאים הארכיאולוגיים והקשר שלהם לאירועים היסטוריים.