שטח A (איור 1)
נפתחו ארבעה ריבועי חפירה ונתגלה בהם כבשן יוצרים גדול (5.0 × 7.5 מ') שהשתמר כמעט בשלמותו (יותר מ-1.5 מ' גובה). לכבשן שני חלקים והובחנו בו שני שלבים. בחלקו הדרומי (לוקוס 90) שתי קומות הכוללות תא כלים עליון, קטעים שהשתמרו מהרצפה, ומתחתם תא שרפה שהשתמר בשלמותו. בחלקו הצפוני נתגלה חדר שירות (לוקוס 82), שדרכו הוזן חומר הבערה לתא השרפה. הכבשן בנוי אבני גיר ובפן הפנימי שלו נראה חיפוי לבני בוץ. לאורך דופנותיו הפנימיות נתגלו ארבעה או חמישה מעברי אוויר; עליהם הונחה רצפת תא הכלים שהיתה עשויה מלוחות לבנים צרופות עם פתחים מרובעים קטנים שדרכם זרם האוויר החם מתא הבערה אל תא הצריפה. לוח אחד השתמר סמוך לדופן המזרחית. בשלב השני, לאחר התמוטטות הדופן המזרחית, הוצר הכבשן בבנייה מחדש של הקיר (W21). בקיר הצפוני של חדרון השירות (W1) נחשף בשלמותו פתח (1.5 מ' גובה), שבראשו קשת מחודדת. הפתח שימש אולי למעבר אוויר או לכבשן נוסף (השטח שמצפון לכבשן היה מחוץ לגבולות החפירה).

 בשטח שמדרום לכבשן נתגלה מפלס, אולי בור פסולת (0.3–0.4 מ' עובי) ובו אבנים קטנות רבות ושברי כלי חרס, חלקם גדולים. על פי הממצא הקרמי בכבשן ובסביבתו יש לתארך את השימוש בו לסוף התקופה הביזנטית–תחילת התקופה האסלאמית הקדומה (המאות הו'-הז' לסה"נ).

 

שטח B (איור 2)
נתגלו חמש שכבות, שכבה I בת זמננו ושכבה II מן התקופה העות'מאנית.

בשכבה V נתגלו קירות מבנה אחדים שאינם מאפשרים לשחזר את תוכניתו. הקירות נבנו בבנייה יבשה של אבנים גדולות מהוקצעות. נתגלו שרידי רצפת אבן אחת (לוקוס 209) עשויה מחלוקי נחל, שנחשפה מתחת לקיר של מבנה מאוחר משכבה  W6) III). בגלל הטופוגרפיה פולס השטח לפני בניית המבנה וחלקיו הדרומי והמרכזי נבנו על גבי מילויים. חלקו הצפוני נבנה על קרקע טבעית. הממצא במילוי שבסביבת הקירות ומתחת ומעל לרצפת האבן מעיד כי המבנה נבנה בתחילת התקופה ההלניסטית ושימש עד סופה (המאות הד'-הב' לפסה"נ).

 

שכבה IV. בחלקו הצפוני של המבנה משכבה V נתגלה בית מרחץ שנבנה על תשתית לבנה עבה (יותר מ-0.5 מ' עובי) העשויה חלוקי נחל גדולים ואבני גוויל קטנות שלוכדו עם חומר מליטה בהיר/לבן. הקירות בנויים לבני בוץ עם חומר מליטה לבן וורוד. בבית המרחץ שניים או שלושה חדרים. בשניים מהם, הדרומי והמזרחי (ייתכן שהם חדר אחד בצורת ר), נתגלו עמודונים עשויים לבני בוץ צרופות בשילוב עם רעפים. המילויים בסביבת העמודונים, מעל ובתוך התשתית של הרצפה הכילו ממצא המתוארך לתקופה הביזנטית. אף שהאוריינטציה של בית המרחץ דומה לאוריינטציה של המבנה הקדום, לא נמצא קשר ביניהם.

 

שכבה III. נתגלה מבנה שקירותיו (W26 ,W23 ,W15 ,W9-12 ,W4-7 ,W2) באוריינטציה שונה מזו של המבנים הקדומים. למבנה שורת חדרים שנחשפה לאורך כ-40 מ'. הקירות (1 מ' רוחב ממוצע) השתמרו לגובה היסודות והושתתו בעומקים שונים (1.6-0.2 מ') על הקרקע הטבעית. מדרום לקיר 12 הם בנויים אבני גוויל (0.2–0.3 מ') ובין הנדבכים מילוי של אבנים קטנות עם חומר מלכד. בחלק הצפוני של השטח הבנייה היא מאבני גוויל גדולות ובינוניות. במרכז הקיר המערבי החיצוני (W5 ,W2), היתה כנראה הכניסה אל המבנה וממנה השתמרו רק אבני המזוזה. השתמרו רצפת טיח (לוקוס 202) שניגשה מצפון אל קיר 4, ושני משטחי אבן (לוקוסים 31, 32) הניגשים ממזרח ומצפון אל קירות 15a ו-23. שורת החדרים היתה, כנראה, אגף מערבי של מבנה גדול מאוד שחלקו המזרחי מחוץ לגבולות החפירה. המבנה קשה לתיארוך מכמה סיבות: 1) קירותיו הושתתו על הקרקע הטבעית ללא תעלות יסוד. 2) הרצפות נחשפו סמוך לפני השטח. 3) מתחת לרצפות לא נתגלה ממצא מתארך. על סמך הממצא המאוחר ביותר שנתגלה בהצטברויות שבתוך המבנה יש לתארכו לסוף התקופה הביזנטית–תחילת התקופה האסלאמית הקדומה (המאות הו'-הז' לסה"נ).