נפתח ריבוע אחד מעל הפינה הצפונית-מערבית של המאגר התת-קרקעי (שתועד בעבר; גרינהוט תשס"ח), ומעט מצפון-מערב לו (איורים 1, 2). הריבוע תחום במזרח בקירות W22 ו-W23, בצפון בקיר W21, במערב בקיר המזרחי של בית ילין (W20) והמדרגות למרתף הבית היורדות אליו. בדרום תחום השטח בקיר W24 בחלקו המערבי צמוד אליו מצפון גרם מדרגות (W25).
בחלק הדרומי-מזרחי של הריבוע הגיעה החפירה עד לצדו החיצוני של ראש קמרון הבנוי מתערובת של אבני גוויל ואבנים מהוקצעות קטנות ובינוניות. נחשף גם חלקו העליון, החיצוני, של הפתח הצפוני בתקרת מאגר II, שתועד בעבר מצדו הפנימי (גרינהוט תשס"ח:137, תכנית 2; איור 3) וכן נחשף ראש קיר W27  (עובי 0.25 מ') הבנוי מאבני גזית ותוחם את המאגר מצפון.

 

נחשף ראש הקיר התוחם את מאגר II במערב, בנקודה שבה נכנסת התעלה המנקזת את מרתף בית ילין לתוך המאגר. בנקודה זו תועד בעבר, מתוך המאגר, תא כניסה, והוצע שהתעלה נמשכת עוד כמטר אחד מערבה ואז פונה דרומה. כעת נחשף חלק גדול יותר מן התעלה ומתברר שהיא נמשכת ישר מערבה לכיוון מרתף בית ילין, שם אפשר לראות את חיבורה למערכת הניקוז של מרתף הבית, שידוע ששימש רפת. התעלה (כ-0.6 מ' רוחב) מכוסה בלוחות כיסוי (איור 4). 

מצפון לתעלה נחשפה תשתית אבני גוויל (L207), שנחתכה על ידי התעלה. התשתית צמודה לפן הצפוני החיצוני של קיר 27 הצפוני של המאגר, מקיפה את המאגר גם ממערב (1.5 מ' עובי מרבי), והיא נתגלתה מונחת על גבי סלע האם בכל החלק הצפוני של הריבוע ומשתרעת על פני כל השטח התחום בקיר 27 בדרום, בקירות 22 ו-23 במזרח ובקיר 21 בצפון. קירות 21 ו-22 מונחים על גבי תשתית זו ולפיכך היא קדומה להם. מעל התשתית, ובגובה יסודות קירות 21 ו-22 נחשפו קטעים של רצפת טיח לבנה-אפורה בגובה 565.70 (איורים 5, 6), שבכמה נקודות נשתמרו בבסיסה קטעי טין צהבהב. אחד מקטעי רצפה זו כיסה את תשתית האבנים (איורים 7, 8). ראוי לציין שבחלקה התחתון של התשתית, בנקודת המגע שבינה לבין קיר 27, נתגלתה שקית ניילון (איור 9); נראה שהוחדרה לשם מתוך מאגר תת-קרקעי II.
לקיר 21 שני חלקים – תחתון ועליון (איור 2: חתך 12–12). לחלק התחתון (0.65 מ' גובה) שני נדבכים של אבני גזית מסותתות היטב והוא רחב יותר ובולט החוצה ב-5 ס"מ ביחס לחלק העליון. הממשקים בין האבנים מולאו בטיח בוץ. לחלק העליון של הקיר (1.7 מ' גובה) חמישה נדבכים של אבני גזית, מונחים לסירוגין בטכניקת ראשים ופתינים; בנדבך הראשים שורת אבנים אחת ובנדבך הפתינים שתי שורות אבנים. בין הנדבכים מילוי של טריזי אבן. הממשקים מטויחים בטיח בוץ. במרחק של 1.1 מ' ממזרח לקצה המערבי של הקיר, בראש הנדבך התחתון של החלק העליון, נעוצה יתד ברזל שבראשה חור שלתוכו הוכנסה טבעת ברזל. היתד והטבעת שבראשה זהים לאלו שנתגלו במרתף בית ילין, ששימש כאמור רפת.
אל קיר 21 ניגש מדרום קיר 22 (0.5 מ' אורך, 2.8 מ' גובה, 0.4 מ' עובי), בנוי מאבני גזית. קצהו הדרומי הוא פתח (0.8 מ' רוחב, 1.8 מ' גובה) שעל רצפתו הונחו בשלב מאוחר אבן גדולה ולצדה אבן קטנה ויצרו מפתן חדש (איור 10). המפתן כוסה ברצפה חדשה, גבוהה יותר (איור 2: חתך 10–10). מחוץ לפתח, למרגלות חזיתו וממערב לה, ונמוך יותר מרצפתו התחתונה, נתגלה ריכוז של אבני גוויל גדולות, שהונחו גם הן על גבי אותה תשתית של אבנים שביסודות הקירות (L207; איור 11). נראה כי הן שימשו מדרגת כניסה לפני הפתח. בשל מדרגה זו, הסמוכה לקיר 21, חסר בנקודה זו נדבך היסוד של קיר 21 (איור 2: חתך 12–12) ומכאן שהקיר מאוחר למדרגה.
קיר 23 (2 מ' אורך, 2.65 מ' גובה, 0.4 מ' רוחב), שמדרום לפתח, בנוי מאבני גזית ונדבכיו מונחים לסירוגין בטכניקת ראשים ופתינים בדומה לקיר 21 וגם כאן מולא המרווח בין הנדבכים בטריזי אבן. קצהו הצפוני של הקיר יוצר פינה עם קיר 28 – המזוזה הדרומית של הפתח. קיר 28 (2.2 מ' אורך, 1.5 מ' גובה) בנוי מאבני גזית לגובה חמישה נדבכים. קירות 22, 28 וחלקו המזרחי של קיר 21 תוחמים חדר מלבני קטן (L204; מידות 1.7 × 1.2 מ') שקירו המזרחי (W29) בנוי מחמישה נדבכים נראים של אבני גזית גדולות. במרווחים בין האבנים יש טיח לבן, שברי חרסים וטריזי אבן. קירות 21 ו-28 ניגשים לקיר 29 ולפיכך מאוחרים לו, לפחות מבחינה טכנית, אם כי בסיס קיר 29 גבוה ב-0.45 מ' מיסודות שני הקירות האחרים והוא מונח על גבי תשתית של אדמה ואבנים קטנות. תקרת חדר 204 היא קמרון מחודד שכיוונו מזרח–מערב, והוא מטויח טיח בוץ. הקמרון יוצא מראשי קירות 21 ו-28 (איור 2: חתך 11–11, איור 12) 1.5–2.2 מ' מעל הרצפה העליונה, המאוחרת, של החדר. בקצה המזרחי של ראש הקמרון, מוסט מעט צפונה מציר ראש גובהו המחודד ו-5 ס"מ מקיר 29 המזרחי, נפתחת ארובה (0.2 × 0.2 מ', 0.3 מ' עומק) שבראשה מונח לוח כיסוי (איור 12).
מהמפתן המאוחר של חדר 204 נמשכת רצפת טיח לבנה-אפורה הניגשת ליסוד של קיר 21 ולקיר 22, ומפולסת באבן גדולה במרכז החדר. בדרום חותך את הרצפה קיר 28 והיא אינה ניגשת אליו. במזרח קיר 28, 0.2 מ' מקיר 29 והישר מעל מפלס הרצפה העליונה של החדר, נתגלתה תעלה (0.55 × 0.35 מ') העוברת בתוך הקיר, ככל הנראה חוצה אותו, וייעדה אינו ברור. התעלה מקורה בלוח אבן למלוא אורכה ורוחבה הנראים לעין והיא סתומה בחול ובבטון בצדה הדרומי הרחוק. בחלק המזרחי של חדר 204 חלל (2.7 × 0.5 מ') המכוסה בחלקו בשתי אבני כיסוי גדולות ועבות וביניהן מרווח של 0.2 מ' (איור 13) – סידור ההולם בית שימוש. מתקן זה חוסם את התעלה בקיר 28 והוא מאוחר לה. במהלך החפירה הוסרו שתי אבני הכיסוי והוברר שהן הוקפו בתשתית של אבני גוויל קטנות וטיח בוץ אפור. בחלקו המזרחי של קמרון II, במאגר התת-קרקעי וסמוך לקירו 27 הצפוני, פעור פתח שנראה כי שימש לניקוז בית השימוש לתוך המאגר כשזה יצא משימוש. בתוך המאגר אפשר להבחין מתחת לפתח הזה בכתמים חומים המרוחים על פני האבן של קיר 27 (איור 14).
בקיר 29 אפשר להבחין בהשתמרות יפה של טיח לבן, בעיקר על פני שלושת נדבכיו העליונים וכן בין אבני הנדבכים הראשון והשני. סימני פיח הובחנו בחלק הצפוני-מזרחי של הקמרון וכן במרכז הנדבך התחתון של קיר 29.
בחלק הדרומי של ריבוע החפירה נחשף קיר (W24; גובה השתמרות מרבי 2 מ') שנפגע קשות בפעולות הפיתוח, וחלקו המרכזי, שנבנה על גג הקמרון, חסר (איור 15); נראה שנפגע מכלי מכני. בצדו המערבי ניגש הקיר למרתף בית ילין ובצדו המזרחי לקיר 6 שתועד כבר בשנת 2000 (גרינהוט תשס"ח:137, תכנית 2). הקיר נטוי דרומה; הפן הצפוני שלו מסודר ויפה, בנוי באבנים מסותתות ומהוקצעות, קטנות ובינוניות. הפן הדרומי של הקיר לא גלוי, אבל מאחוריו אפשר לראות בחתך מילוי של אדמה ומעליה נדבכים של גושי אבן גדולים (איור 16). ממערב לראש הקמרון, במקום שבו הקיר משתפל, השתמשו בוניו במילוי אבנים קטנות שעליו הניחו את הקיר כדי לפלס את בסיסו (איור 17).
מצפון לקיר וצמוד לו בחלקו המערבי נחשף גרם בן שבע מדרגות (W25, רוחב 0.8 מ') העולה ממזרח למערב (איור 18), בנוי מאבני גזית גדולות, נשען אל קיר 24 ונטוי כמוהו מעט דרומה, ובמערב ניגש אל קיר מרתף בית ילין. בין אבני המדרגות נשתמר טיח לבן-אפרפר, ובמרווחיו טריזי אבן. גרם המדרגות מונח על גבי מילוי אבנים דומה לזה שתחת קיר 24, ונראה כי המילוי הונח לאחר התקנת התעלה שמצפון לו (לעיל).
 
בחלקו הצפוני של הקיר המזרחי של החצר שבה חצוב המאגר התת-קרקעי,תועד בחלקו, כבר בשנת 2000, מגלש (גרינהוט תשס"ח:137–139, תכנית 2, חתך 5–5), וכונה 'המעבר המטויח'. בעונה הנוכחית נחפר חלק נוסף ממנו, והוברר שזהו מגלש מטויח שתחתיתו רחבה מראשו (0.7 מ' בתחתית, 0.5 מ' בחלק העליון) והוא נמשך ממערב למזרח (3.35 מ' אורך), ומסתיים בכניסה לקמרון הסתום באבני מפולת (איור 19). הפרש המפלסים בין תחתית המגלש במערב לבין תחתיתו במזרח, במקום כניסתו לקמרון, גדול (1.35 מ'), ולכן זוהה כמגלש. המגלש מוצר באמצע אורכו (כ-0.6 מ' רוחב), ובחלקו המזרחי, במקום מפגשו עם הקמרון, נתגלה בראשו קירוי של שני לוחות כיסוי וביניהם בסיס עמוד בשימוש משני (איור 20). ראוי לציין שהלוח המזרחי, הגדול (0.75 × 0.45 מ'), משולב היטב בתקרת הקמרון שאליו מוביל המגלש, וברור לפיכך שהתקנת הקמרון והמגלש, ותקרתו, הם תוצאה של מעשה מחושב אחד.
המגלש מטויח בשכבות טיח אחדות. השכבה התחתונה היא שכבת בסיס המורכבת מטיח אפרפר דק שהשתמר במקומות אחדים למלוא גובה קירות המגלש, והוא עוטף את החלק התחתון של אבני הכיסוי ונכנס ביניהן, כך שניכר שהותקן לאחר שהאבנים הונחו כקירוי. הטיח דומה בסוגו לזה המצפה את ממשקי האבנים של קיר W1 (ר' איור 1). בדופן הצפונית של המגלש, מתחת לעמוד המשמש לוח כיסוי, נתגלה קטע של טיח (0.40 × 0.25 מ'), ועליו חרוצים סימנים בדגם אידרה (איור 21), שנועדו ככל הנראה לשמש עוגן ואחיזה לשכבת טיח נוספת. זהו המקום היחיד שבו נחשפו סימנים כאלה בטיח של המגלש.
על גבי שכבת טיח הבסיס , בחלק התחתון של המגלש, עד לגובה 0.9–1.2 מ' מקרקעית המגלש, נתגלה טיח הידראולי עבה (איור 22) שבתשתיתו שברי כלי חרס קטנים ובינוניים מונחים הישר על גבי שכבת הטיח הדקה שבבסיס. חלקו העליון של טיח זה מתעגל ומתאחד עם טיח הבסיס, ונראה כי במכוון לא נמשך אל ראש דופנות המגלש, כיוון שזהו הגובה המרבי שבו תוכננו המים לזרום במגלש.
בחלקו המזרחי של הקיר הצפוני של המגלש, כ-0.1 מ' לפני כניסת המגלש אל הקמרון ובגובה 1.6 מ' מקרקעית המגלש, נתגלה שקע מלבני רדוד (5 × 4 ס"מ, 3 ס"מ עומק) שמהותו אינה ברורה (איור 23). בחפירת המגלש נתגלה במפולת שסתמה אותו בצדו המזרחי שבר כרכוב מעובד היטב ומסותת בסיתות צלבני אופייני, ועליו תו סתתים צלבני אופייני (איור 24; Pringle 1981:187, Fig 4: 13/17). עוד הובהר שאפשר לשחזר בגרם המדרגות הצלבני (W12; איור 1) הבנוי מעל מסגרת של מבנה דמוי ארגז (ר' גרינהוט תשס"ח:138–139, חתך 7–7), מדרגה נוספת (איור 25; גרינהוט תשס"ח:138, חתך 5–5) שהתשליל שלה הובחן על קיר, מצפון למגלש ושבר שלה נתגלה בחפירה הנוכחית. דומה, שבניגוד למה שנטען בעבר (גרינהוט תשס"ח:140), גרם מדרגות זה הוביל אל ראשו של המגלש במערב, שאליו זרמו מים שמקורם עדיין לא ברור, אך נראה שגרם המדרגות שימש בתפקודו ובתפעולו של המגלש. חיזוק להנחה זו הוא מרזב חרס המנקז את גרם המדרגות שנתגלה במהלך התיעוד הראשוני באתר (גרינהוט תשס"ח:140).
 
התעלה שבמרתף בית ילין (L210; איור 1: חתך 1–1, איור 26), שכיוונה צפון–דרום, נתגלתה באזור הפינה הצפונית-מערבית של בית ילין, בקומת המרתף (L203). בחלק התחתון (0.7 מ' רוחב) דופנותיה זקופות וראש הנדבך העליון שלהן חשוף. התעלה מקורה בקמרון המונח ומושתת על ראש החלק החיצוני של דופנותיה ולא למלוא רוחב הדופן. הקמרון בנוי מאבנים קטנות עד בינוניות וביניהן טיח בוץ המורכב מתלכיד אבני צור, חרסים כתותים, אבנים קטנות ואדמה חומה. בחלקה הדרומי התעלה סתומה באבנים ואילו בצפון היא נמשכת כ-3 מ', פונה מזרחה ונמשכת לכל אורך בית ילין (כ-13 מ'), מתחת לחלונות הפעורים בקיר הצפוני העבה מאוד של הבניין. התעלה מגיעה סמוך לפינה הצפונית-מזרחית של הבניין, והובחנה בעבר באזור זה במהלך פיקוח ארכיאולוגי (א' נגורסקי, מידע בעל פה). ראש הקמרון שנתגלה שם נמוך מראש הקמרון שנתגלה בתוך הבית, אולי רמז לכיוון שיפוע התעלה. חוץ מהחסימה של התעלה בדרום, כל חלקי התעלה בצפון עוברים מתחת לקירות הבניין ללא כל הפרעה, ומכאן שהתעלה והמבנה נבנו כמכלול אחד.
 
הממצאים מהחפירה מתקשרים לשרידים אדריכליים משתי תקופות – הצלבנית והעות'מאנית – ששרידיהן נחשפו כבר במהלך התיעוד בשנת 2000 (גרינהוט תשס"ח).
לתקופה הצלבנית שייכים הדופן הצפונית וראש הקמרון של המאגר הצלבני שתועד בשנת 2000 ומשתרעים בפינה הדרומית-מזרחית של ריבוע החפירה, וכן המגלש החודר לתוך קיר 1 ומוביל לקמרון סתום. המגלש מרמז על אפשרות של טחנה שהופעלה בכוח המים בתקופה הצלבנית, וחפירה עתידית בקמרון הסתום תוכל להבהיר את אופייה ואת דרך פעולתה של הטחנה. שאר השרידים האדריכליים  מיוחסים לתקופה העות'מאנית והם חלק ממבנה נספח לבית ילין שנבנה בשנת 1891.