החפירה (2.0 × 2.3 מ') בחדר הדרומי נערכה 0.5 מ' מהקירות המזרחי והמערבי, 1.2 מ' מהקיר הדרומי ו-1.3 מ' מהקיר הצפוני, שבו ממוקמת הכניסה. נפתחו שני ריבועים: צפוני ודרומי (איור 4). הוסרו שכבות אחדות של אדמת מילוי (כל שכבה 0.1 מ' עובי; איור 5), עד לעומק 1.1 מ' מתחת לרצפת החדר; כל האדמה סוננה. נתגלו שרידים של מבני אבן בחלק הצפוני-מערבי של הריבוע הצפוני (0.64 מ' עומק) ובחלק הדרומי-מזרחי של הריבוע הדרומי (0.74 מ' עומק).
בחתך בדיקה (0.65 × 2.80 מ', 1.6 מ' עומק) שנחפר בחלקו הצפוני של הריבוע הצפוני נחשפה הקרקע הטבעית בעומק של כ-1.4 מ'. בחינה הנדסית קבעה כי המשך החפירה במקום בטוח, פרט לשתי רצועות לאורך הקירות המערבי והדרומי (0.5 מ' ו-0.75 מ' רוחב, בהתאמה). למרות זאת, חתך הבדיקה מולא מחדש לעומק 1.1 מ', והאתר הוכן למבקרים כחלק מהמוזיאון.

 

לשכבות המילוי צבע חום-אפור ומרקמם רך, חולי ומלא באבנים (6–20 ס"מ קוטר). כמעט בכל המילויים נתגלה ממצא מודרני (למשל גומי, עור, וזכוכית מודרנית). בסינון נתגלתה כמות גדולה של עצמות קטנות של בעלי חיים לצד מכלול מעורב של שברי כלי חרס ואבני פסיפס מתקופת הברזל 2ג', מימי הורדוס (המאה הא' לפסה"נ, רוב הממצא; איור 6), וכן מן התקופות הביזנטית, האסלאמית הקדומה והאסלאמית התיכונה/מאוחרת (איור 7) ומהתקופה המודרנית (Kribus 2014). נוסף על אלה נתגלו שברים של כלי אבן מגיר האופייניים לסוף המאה הא' לפסה"נ – המאה הא' לסה"נ (איור 8). ממצאי מתכת היו נדירים, והיו בעיקר מודרניים. הם כללו אבזם ברונזה (איור 9) ושלושה מטבעות ברונזה. שבר של אופוס סקטולטום עם שיש חרות מימי הביניים, שנתגלה במקום בשנות השבעים למאה הכ', נוקה ושומר (איור 10).

 

למרות השימוש הרצוף באתר בשלהי העת העתיקה ובימי הביניים, רוב הממצאים מתוארכים לתקופות קדומות מאלו. הממצא הקטן המעורב, המרקם ההומוגני למדי של המילוי, והממצא המודרני בכל השכבות — כל אלה מובילים למסקנה שכל השכבות הן מילוי מודרני. זוהי עדות לשימוש הרצוף במקום ולעבודות הבנייה בשטח זה לאורך מאות שנים, כפי שאפשר ללמוד מן החתך שהתקבל בחפירה.