התגלו שרידים משתי שכבות.
שכבה 2. השכבה מתוארכת לתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית (המאות הד'–הז' לסה"נ). נחשפו משטח דריכה של גת (L107
), מרוצף באבני פסיפס תעשייתי לבן, ואבן בורג (איור 2). תשתית רצפת הפסיפס עשויה מאבני שדה (5 × 7 × 8 ס"מ בממוצע) שפולסו לגובה אחיד. מעליהן הונחו שכבת אדמה דקה (כ-3 ס"מ עובי) ושכבת טיח (1–2 ס"מ עובי); עליה הונחו אבני הפסיפס. משטח הדריכה תחום מצפון בקיר 1, הבנוי מאבני גוויל (איור 3). בפינה הדרומית של שטח החפירה נתגלתה אבן רבועה וישרה ובה שקע חצוב – אבן הבורג שלתוכה הוכנסה תושבת העץ, שאליה חובר בורג (איור 4). הזוויות הישרות מנעו מתושבת העץ להסתובב עם הבורג בעת הידוקו. התנועה הקווית של הבורג (במקום תנועה סיבובית) גרמה להפעלת לחץ ישיר על הענבים ולסחיטת הנוזלים שבהם. במתקנים מסוג זה ממוקם הבורג במרכז משטח הדריכה, וברור לפיכך שנחפר רק הרבע הצפוני של משטח הדריכה של הגת ורובו נותר מחוץ לגבולות החפירה. השתמרות משטח הדריכה גרועה מאוד בשל אבני מפולת שנפלו הישר על הרצפה ופגעו בה בעודה חשופה; רצפת הפסיפס המעוקמת נמצאה הישר מתחת לאבני מפולת שיצרו בה מכתשים ופוררו אותה כמעט לחלוטין (איור 5).

מעל רצפת הפסיפס ובבור בדיקה מתחתיה נמצאו שברי כלי חרס האופייניים לתרבות היטורית: פיטסים גולניים (איור 3:6–6) וקנקנים (איור 7:6). שבר בסיס של פיטס גולני שנמצא בתשתית הרצפה(L106; איור 6:6) לא סייע לתארך במדויק את הגת בשל תפוצתו למן התקופה הרומית הקדומה (המאה הב'–הד' לסה"נ) ועד לסוף התקופה הביזנטית (המאה הז' לסה"נ). תיארוך השימוש בגת נעשה בהשוואה לגתות שבהן נהגה סחיטה ישירה באמצעות מתקן בורג באתרי הגליל. גתות אלה הגיעו לאזור רק בתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית, ואפיינו בדרך כלל ייצור יין בקנה מידה נרחב (אלכסנדר וגולד 2011).
אפשר לפיכך לשער שהגת נבנתה ופעלה במאות הב'–הז' לסה"נ וככל הנראה לקראת סוף פרק זמן זה, במאות הה'–הז' לסה"נ.
 
שכבה 1. השכבה מתוארכת לסוף התקופה הביזנטית (סוף המאה הו'–המאה הז' לסה"נ). על גבי רצפת הפסיפס זוהו סימנים לרצפת טיח ומתקן מטויח (L105; איור 7) הצמוד לקיר 1, שנבנה מעל משטח הדריכה והוציאו משימוש. המתקן בנוי מאבני שדה מסודרות (הסידור שרד רק בנקודת המגע עם קיר 1), שטויחו בטיח לבן מעורב ברסיסי פחם ובשברי חרסים. המתקן תוארך על סמך החרסים לסוף התקופה הביזנטית.
מעל אבני המפולת וביניהן (L102) זוהו שברים של שתי קערות מהתקופה הממלוכית (איור 1:6, 2).
 
נחשף ותועד מכלול הקשור לגת, ששימשה כנראה תושבים ממוצא יטורי או ע'סאני במאות הד'–הז' לסה"נ. הגת יצאה משימוש לקראת סוף התקופה הביזנטית (המאה הז' לסה"נ), ומעליה נבנה מתקן שתכליתו אינה ברורה. הגת מלמדת על אופיו החקלאי של היישוב ועל חדירת שיטות לייצור יין מאזור הגליל ומדרום רמת הגולן. גת מהטיפוס שנחשף בחפירה, שבה בורג סחיטה, נדירה בצפון הגולן, משום שאבן הבזלת הקשה והסדוקה אינה מתאימה לחציבת גת אלא לבנייתה. הפתרון שמצאו בוני הגתות בצפון הגולן היה בניית משטח דריכה מאבני גיר, המרוצף בפסיפס תעשייתי סטנדרטי, כפי שנעשה בגת שנחשפה בחפירה, או באבנים גדולות יותר, וקירות שנועדו כנראה למנוע התפוררות של המשטח מפאותיו כלפי פנים. כל האבנים ששימשו לבורג סחיטה היו בשימוש משני במבנים מאוחרים (הרטל 2013).
משטח דריכה דומה, הבנוי מאבני גיר גדולות ובמרכזו בורג, מצפון הגולן, מוכר מהאתר בסומקה, קילומטרים אחדים ממערב לבאב אל-הווא, אך זהו מתקן לייצור דבש המתוארך לתקופה הממלוכית (Tsioni 2010:222–244).
שטח החפירה נמצא במזרח היישוב באב אל-הווא ומרוחק כ-150 מ' ממרכזו וסביר להניח שהיה סמוך לשטחים החקלאיים (בדומה למצב כיום). האתר ננטש בתקופה הביזנטית ונושב מחדש בתקופה הממלוכית. עדות לכך נמצאת הן בשברי הקערות הממלוכיות שנמצאו במפולת הן בממצא מסקרים קודמים, שזיהו התיישבות ממלוכית מאוחרת במזרח האתר (הרטל תשמ"ט:98–99).