לחפירה קדמו עבודות חישוף שנועדו להתחקות אחר שרידים בנויים שנחשפו בשנת 2010 ותועדו בהן שרידי בנייה, בהם קירות מסיביים, חלקם בנויים גזית. שרידים אלה נהרסו ברובם בעבודות פיתוח לא חוקיות שקדמו לחפירה.

בחפירה הנוכחית תועדו שרידים בנויים, בהם קטעי קירות ורצפות, המיוחסים כנראה ליישוב שלמן התקופה הרומית המאוחרת ועד סוף התקופה הביזנטית, שהמשיך כנראה להתקיים גם בתקופה האסלאמית הקדומה.
 
נפתחו ארבעה ריבועי חפירה (כ-100 מ"ר; איור 2) באזור שהשתמרו בו שרידים עתיקים ולא נפגע מאוד בעבודות הפיתוח שקדמו לחפירה. ריבועים S3–S1 נפתחו בטור, בציר צפון-מערב–דרום-מזרח, 1.3–2.5 מ' מדרום לקיר תמך מודרני הגובל בשטח המיועד לפיתוח. ריבוע נוסף (S4; כ-25 מ"ר) נפתח מעט דרומה.
נחשפו שרידים בנויים הישר מתחת לשכבת סחף בפני השטח, בהם שרידי שתי רצפות וראשי שלושה או ארבעה קטעי קירות. רצפה F1 (כ-2.5 × 3.5 מ'; איור 3) עשויה מלוחות אבני שדה, חלקם מהוקצעים, במגוון גדלים (0.4–0.2 × 0.6–0.2 מ'). רצפה F2 עשויה חומר גירני – גיר לבן צהבהב; קטעי דפנות מוגבהות בגבולותיה הדרומי והמערבי מעידות שהייתה כנראה חלק ממתקן שלא שרד. שרידי רצפה F3 נחשפו חלקית בריבוע S3. קטעי הקירות בנויים אבני שדה מהוקצעות ומעובדות היטב ושרדו לגובה של נדבך אחד עד שניים. נחשפו שני קירות מקבילים (W21 ,W20; איור 4) בציר מזרח–מערב, קיר נוסף באוריינטציה דומה (W30; איור 5) ועוד קיר (W70; איור 6) שהקשרו אל השרידים אינו ברור.
בהצטברויות העפר שמעל השרידים (L700 ,L302 ,L301 ,L201 ,L102) התגלה ממצא מגוון שעיקרו ממצא קרמי רב המתוארך לתקופות הרומית המאוחרת, הביזנטית והאסלאמית הקדומה – האומיית והעבאסית. מן התקופות הרומית המאוחרת והביזנטית נמצאו קערות (איור 1:7–3), וקדרות (איור 4:7–9). משלהי התקופה הביזנטית וראשית התקופה האסלאמית הקדומה – המאות הו'–הז' לסה"נ נמצאו סירי בישול (איור 1:8, 2), קנקנים (איור 3:8–6), פך (איור 7:8), נר (איור 8:8) ורעפים (איור 9:8–11) המעידים על אופי הקירוי. מהתקופה האסלאמית הקדומה נמצאו קערות (איור 1:9–4), קדרה (איור 5:9), קנקנים (איור 6:9, 7), ופכים (8:9, 9). חלק מכלים אלה הם מטיפוס ח' אל-מפג'ר הייחודיים לתקופה העבאסית (איור 3:9, 7–9).
נתגלו כלי זכוכית מהתקופה הרומית המאוחרת: שברי כוס או גביע, שברי קערות, שברי פך או פכית. כן נמצאו אבני פסיפס לבנות וגדולות המאפיינות פסיפס תעשייתי ומעידות על אופי הריצוף. ממצאים נוספים הם משפך מברונזה – אסוך (איור 10) ששימש ליציקת שמן לנרות ופלך העשוי כנראה מעצם (איור 11).
במילויים ובסחף שכיסו את השרידים נתגלו 11 מטבעות: מימי אנטיוכוס הג' (198–187 לפסה"נ, מִטבעת עכו; ר"ע 144825); חשמונאי (ר"ע 144823); מימי אגריפס הא' (41/2 לסה"נ; ר"ע 144830); מימי המרד הראשון ברומאים (67/8 לסה"נ; ר"ע 144827); אסימון לא טבוע ממִטבעת ירושלים בימי הבית השני (ר"ע 144829); מימי טיטוס ('יהודה קפטה', 71–73 לסה"נ, מִטבעת קיסריה; ר"ע 144826); מהמחצית השנייה של המאה הג' לסה"נ (ר"ע 144820); פוליס מימי קריספוס (317–318 לסה"נ, מִטבעת ארל; ר"ע 144822); מהשנים 330–341 לסה"נ(מִטבעת אלכסנדריה; ר"ע 144824); מהשנים 351–361 לסה"נ (כנראה; ר"ע 144821); ומהמאה הד' לסה"נ (ר"ע 144828).
 
בחפירת הבדיקה המצומצמת עלו שרידים דלים שהשתמרותם גרועה. הם משתרעים כנראה מזרחה, מתחת לאדמת הסחף. מבדלי הקירות קשה לסרטט תכנית ברורה ועם זאת נראה כי הם שייכים למבנה בן חדרים אחדים, חלק מיישוב או בית חווה. ראשיתו כנראה בתקופה ההלניסטית כפי שעולה מהממצא הנומיסמטי והמשכו כנראה בתקופה הרומית הקדומה והמאוחרת. אופי המבנה לא הוברר בחפירה אך כינוי המקום 'דיר' על ידי תושבי אבו ע'וש, שמשמעותו מנזר מאפשר לשער קיומו של מנזר ביישוב זה בתקופה הביזנטית. הקערה המזוגגת (איור 1:9) והכלים מטיפוס מפג'ר (איור 3:9, 7–9) מעידים כי האתר המשיך לשמש גם בתקופה העבאסית.