התקופות הניאוליתית והכלקוליתית. בחלק מריבועי החפירה (F1 ,E1 ,D2 ,C2 ,B1), מתחת לשכבת פני השטח מתקופת הברונזה הקדומה, התגלתה שכבה של ממצאים בהקשר משני — הצטברות של חרסים ומעט מאוד ממצאי צור מתקופות פרוטוהיסטוריות, שנסחפו במורד הגבעה והורבדו מחדש. שכבה זו התאפיינה בקרקע חומה כהה ותחוחה. ההצטברות (L19a ,L4a; כ-0.2–0.6 מ' עובי; איור 2: חתכים 2–2, 3–3) מעמיקה עד לסלע האם או עד לשכבה הטבעית של אדמת הרנדזינה והריכוזים הטבעיים של אבני שדה.

 
תקופת הברונזה הקדומה. במהלך החפירה זוהו, קרוב מאוד לפני שטח, ארבעה קירות מאבני שדה (W12 ,W3–W1), שלהם נדבך אחד לכל היותר והם פגועים מאוד מפעילות על פני השטח. סמוך לקירות נמצאו חרסים רבים, בעיקר מתקופת הברונזה הקדומה, אך גם מהתקופה הביזנטית, וכן ממצאים בני זמננו, שרידי פעילות חקלאית. מתחת למפלס הקירות זוהתה הצטברות של קרקע אפרפרה תחוחה ובה חרסים, המתוארכים גם הם לתקופת הברונזה הקדומה, מעורבים בחרסים מהתקופה הביזנטית, שהלכו והתמעטו לעומק החפירה, עד להתחלפות השכבה בשכבת ממצאים מתקופה אחרת, באדמת הרנדזינה הטבעית, או בסלע האם. סלע האם התגלה בעומק משתנה (0.2–1.5 מ' מפני השטח של היום), או כלל לא נחשף. בקטעים רבים, צמוד לסלע האם, נחשפה שכבה של אבני שדה קטנות, שהיא הצטברות טבעית ואינה קשורה לפעילות הקדומה באתר. כמות הממצאים מתקופת הברונזה הקדומה הלכה והתמעטה לעומק, לפיכך עיקר הנוכחות האנושית בתקופה זו הייתה במפלס הפגוע של הקירות. בשכבה זו, סמוך לפני השטח, נראו שינויים בטיב המילוי, ללא חרסים; אלה זוהו כבורות (ר' למשל L7; איור 2: חתך 3–3).
 
תקופת הברזל. מתחת לשכבות מתקופת הברונזה הקדומה ומהתקופות הפרוטוהיסטוריות, התגלו שרידים של פעילויות תת-קרקעיות מתקופת הברזל; הם נחפרו אל תוך שכבות ההצטברות הקדומות. במזרח שטח החפירה התגלו שתי ממגורות בנויות במתאר מעגלי, שנחפרו לתוך הקרקע ודופנו בקירות אבן. ממגורה אחת (L5; כ-2.5 מ' קוטר, כ-1.9 מ' עומק, כ-0.6 מ' רוחב קיר הממגורה; איור 3) בנויה מאבני שדה גדולות ולא מסותתות, ושרדו ממנה שמונה–תשעה נדבכים לא אחידים. קרקעית הממגורה היא סלע אם מיושר מעט בחציבה (איור 4). קיר הממגורה בנוי מאחת–שלוש שורות של אבנים. בצפון ובמזרח בנוי הקיר הישר על הסלע, ובדרום ובמערב הוא חותך קרקע טבעית. הממגורה התגלתה מלאה לכל עומקה בעפר תחוח, במפולת אבנים גדולות ובשרידים קדומים, בעיקר חרסים מתקופת הברזל, אך גם צור ופיסת צדף. במרחק כ-0.7 מ' מדרום-מערב, נחשפה ממגורה שנייה (L16; כ-3.5 מ' קוטר, כ-1.4 מ' עומק; איור 5), שלה קיר בנוי משורה אחת של אבני שדה בינוניות, לא מסותתות, שהונחו זו על זו, ושרדו מהן שבעהעשרה נדבכים. רצפת הממגורה מורכבת מאבני שדה, דומות לאלה שבקיר, שהונחו במפלס גובה אחיד. קיר הממגורה אינו מאונך לרצפה, אלא בנוי בנטייה קלה החוצה. הממגורה התגלתה מלאה בעפר תחוח ובאבני מפולת גדולות מאלו שמהן נבנה הקיר. נמצאו בה חרסים מתקופת הברזל וצור. ממערב וסמוך לממגורות התגלו מנחות קבורה ועצמות אדם בשלושה ריכוזים.המנחה הראשונה התגלתה בקבר שוחה (L8; אורך 1.7 מ'), שקצותיו מעוגלים וחצובים בסלע. השוחה נחפרה סמוך לקיר W12 מתקופת הברונזה הקדומה, בפירוק חלקו הדרומי ודרך שכבות מהתקופה הניאוליתית. ראשו של הנקבר נמצא בדרום-מערב והרגליים בצפון-מזרח. בשני הקצוות נעשתה חציבה של חצי עיגול בסלע. במרכז השוחה סחפו תהליכי הרס את רוב השלד, וכן עדויות למבנה הקבר.סמוך לראש הנקבר התגלה קנקן גדול, שבתוכו פכית ולידו קערה מברונזה ולהב מצור (איור 6). המנחה השנייה (L20) נחשפה 4 מ' דרומה, מתחת למפולת אבנים, והיא כוללת קנקן, דומה לקודם, שבתוכו פכית וקערה מברונזה (איור 7); לא זוהה קבר. המנחה השלישית (L17) נחשפה 2 מ' דרומה-מזרחה, סמוך לקיר החיצוני של ממגורה 16 וכחלק מפריטים שנסחפו במורד הגבעה, והיא כוללת קנקן, דומה לקודמים, שסמוך לו נמצאו בסיס של פכית (איור 3:14), נר צבוט (איור 9:14) וגביע (איור 17:13).

ממצא כלי חרס. כלי החרס הקדומים ביותר שייכים לתרבות הלודית (יריחו IX) בתקופה הניאוליתית הקרמית, ובהם קערות (איור 1:8–4), ידית קדרה (איור 5:8), קנקנים (איור 6:8, 7), ידיות נקב ובליטה (איור 8:8–10) ועיטור אופייני לתרבות הלודית (איור 11:8); ממצאים אלה מתאפיינים בחיפוי אדום, בעיטור זיגזג אדום ובחומר גלם ייחודי (Gopher and Blockman 2004).
מן התקופה הניאוליתית הקרמית זוהו גם חרסים המאפיינים את תרבות ואדי רבה, ובהם קערות (איור 1:9–15), קנקנים (איור 16:9), ידיות אוזן (איור 17:9–20) ופיקה (משקולת פלך; איור 21:9), שאינה בהכרח מתקופה זו. הממצא דומה, טיפולוגית וטכנולוגית, לממצאים שהתגלו באתרים המזוהים עם תרבות ואדי רבה (קפלן תשכ"ט; Gopher and Orrelle 1991; Kaplan 1958).
ממצא כלי החרס מהתרבות הכלקוליתית–הע'סולית כולל קערות (איור 2:10–8), קדרה (איור 9:10), פערורים (איור 10:10–12), קנקנים (איור 13:10, 14), בסיסים שטוחים (איור 15:10, 16) וידית נקב עם שני חריצים (איור 17:10). כלים כאלו מוכרים מאתרי התקופה בנגב (Lovell 2001; Commenge-Pellerin 2006).
כלי החרס מתקופת הברונזה הקדומה, ובהם קערות (איור 1:11–5), פערורים (איור 6:11, 7), קנקנים (איור 8:11–12) ובסיסים שטוחים מעובים (איור 13:11, 14), דומים לכלים שהתגלו באתר של אמציה, על גבעה סמוכה מעבר לנחל לכיש (ורגה וישראל 2014 ומידע בעל פה).
מתקופת הברונזה המאוחרת נמצא ממצא אחד — חרוז חותם סגלגל, מעוטר משני פניו (איור 12; תוארך על ידי ב' ברנדל). תופעה של פריטים מיוחדים כחרוזי חותם, שהשתמרו לפרק זמן ארוך, מוכרת מממצאים דומים מתקופת הברזל. כך למשל, חרפושיות בנות 150 שנה התגלו בשכבה מתקופת הברזל בקאיפה (גרפינקל, גנור והיזל 121:2012).
ממצא כלי החרס מתקופת הברזל מתוארך לתקופת הברזל 2א'. זוהו קערות (איור 1:13–9), קדרות (איור 10:13–14), קובעות (איור 15:13–17), פכיות (איור 1:14–3), פכים (איור 4:14), פכי בישול (איור 5:14, 6), סיר (איור 7:14), בסיס של כלי שלא זוהה (איור 8:14), נר (איור 9:14) וקנקנים (איור 1:15–5). הקנקנים דומים, בטיפולוגיה ובחומר הגלם לאלו שנמצאו בקאיפה, שם תוארכו לראשית המאה הי' לפסה"נ (גרפינקל, גנור והיזל 114:2012). כל טיפוסי הכלים מוכרים ממכלולים מתקופת הברזל 2א', למשל משכבות IV ו-V בתל לכיש הסמוך (Zimhoni 2004).
ממצא כלי החרס מהתקופה הביזנטית היה דל וכלל בעיקר שברי גוף (לא צוירו).
 
פריטי מתכת. התגלו שתי קערות מברונזה, שהיו חלק ממנחות קבורה בקברי השוחה מתקופת הברזל 2א', ונמצאו ביחד עם קנקן ופכית מחרס (לעיל). הקערות עשויות סגסוגת ברונזה בטכניקה של ריקוע. הן דומות בקוטר שלהן, ושונות זו מזו בגובהן, במתאר הדופן ובעובי (איור 1:16, 2; 251.60 ג', 422.47 ג' בהתאמה). משקלן השונה משקף את הפער בעובי הדופן; לייצור הקערה הנמוכה נעשה שימוש ביותר ברונזה מאשר לקערה הגבוהה. קערות אלו, שאינן מעוטרות בכתב או בדגם, הן ממצא נדיר. קערת ברונזה בקבורה מתקופה הברזל התגלתה בקבר בתל דובר (רפיואנו 2001). קערת ברונזה מעוטרת התגלתה בקבר מתקופת הברזל בכפר ורדים (Alexandre 2006). שני אלה נמצאו בצפון ארץ ישראל, במרחק רב מרסם אל-ערוס.
 
ממצא צור. כלי הצור מהאתר התגלו בכל שכבותיו והם כוללים להבים כנעניים (איור 1:17–4), נקר על להב כנעני (איור 5:17), להבי מגל (איור 6:17, 7), מגרדים (איור 8:17), מגרדי מניפה (איור 9:17, 10), כלי אד-הוק (איור 11:17) ומקבות (איור 2:18). כן התגלו תשעה גרעינים וכ-80 פריטי פסולת מצור.
 
כלי אבן. התגלו כלי כתישה ושחיקה מגיר (איור 1:18) ומכורכר (לא צוירו), וקערה מגיר (איור 3:18).
 
חפירת המדרון מספקת מעט מידע על שרידי היישוב, מכיוון שאלו נפגעו במהלך עבודות קודמות באזור. אפשר שהמשך היישוב נמצא במעלה הגבעה באזור שלא נפגע. עם זאת, התצורות שהיו מתחת לפני שטח נשמרו: הממגורות והקברים שנחפרו לתוך הקרקע. שרידיהם של היישובים שנהרסו או שנמצאים על ראש הגבעה ניכרים בממצאים ממגוון תקופות, שנסחפו במורד הגבעה והתגלו במהלך החפירה, כמו חרסים, כלי צור,כלי אבן, חרוז חותם ועצמות בעלי חיים. אלו מתוארכים לתקופות הניאוליתית הקרמית, הכלקוליתית, הברונזה הקדומה והמאוחרת, הברזל והביזנטית. זיהוי המאספים משש התקופות האלו מעשיר עד מאוד את הידע על עברה של הגבעה. חשיבות מיוחדת יש לזיהוי של התרבויות הלודית, ואדי רבה והע'סולית, מכיוון שהאתרים שבהם שרידי כל שלוש התרבויות נדירים, ואם אכן יתגלו מפלסי החיים הפרוטו-היסטוריים ברסם אל-ערוס, תהיה להם תרומה חשובה לפתרון בעיות כרונולוגיות ולהבנת הקשרים בין שלוש תרבויות אלו.
הממגורות מתקופת הברזל 2א' מייצגות את עולמם החקלאי של שוכני הגבעה בתקופה זו — את קציר הדגנים העונתי ואת אחסון התוצרת לשימוש עצמי או למסחר. ייתכן שבחפירות נוספות באתר יזהו את מגוריהם של החקלאים ויבהירו את היחס הכרונולוגי בין הממגורות לבין הקברים, הסמוכים מכדי לשמש בו בזמן. שלושת מכלולי המנחות מציגים מנהגי קבורה צנועים ושוויוניים — הצירוף של קנקן, פכית וקערה, ובו בזמן צירופן של קערות הברונזה הנדירות, מעיד כי מיעוט המנחות אינו סממן לדלות האמצעים, אלא בחירה מכוונת. הממצאים מתקופת הברזל 2א' מתווספים למידע הדל על כפרים פרוזים ובתי חווה בדרום שפלת יהודה בתקופה זו, ומעשירים אותו.