במדרון המערבי של 'העיר העליונה', סמוך למנזר'חנה הקדושה' מדרום, נחפר ריבוע (25 מ"ר; איור 2), ונחשפו שלוש שכבות (IIII): בשכבה III נמצאו מעט חרסים מתקופת הברזל; בשכבה II נחשפה שכבת הרס מהתקופה הרומית הקדומה; ובשכבהI  נחשפו שרידי בית מגורים מן התקופה הרומית, והובחנו בו שני שלבי בנייה (1, 2). שלב 1 תוארך למאות הב'–הג' לסה"נ ושלב 2 לשלהי המאה הג'–ראשית המאה הד' לסה"נ.

 
שכבה III. נמצאו חרסים אחדים המתוארכים לתקופת הברזל 2ב', ובהם סיר בישול שלו שפה משולשת ודופן מזווה (L31; איור 3).
 
שכבה II. שכבת הרס ובה אבני בנייה וגוויל מנארי (L26), ששימשה תשתית לבניית בית המגורים. כלי החרס משכבת ההרס מתוארכים לתקופה הרומית הקדומה, ועיקרם קנקנים וסירי בישול, חלקם דומים לכלי הבישול המוכרים מכפר חנניה (Adan-Bayewitz 1993). נמצאו שברים של סירי בישול פתוחים שלהם פרופיל מעוגל מטיפוס כפר חנניה A3 (איור 1:4, 2), סירי בישול סגורים מטיפוס כפר חנניה A4 (איור 3:4), ארבעה סירי בישול מן התקופה הרומית הקדומה (50 לפסה"נ–50 לסה"נ; איור 4:4–7). נוסף על אלה נמצאו שישה קנקני אגירה (איור 8:4–13) שזמנם למן אמצע המאה הא' לפסה"נ ועד אמצע המאה הא' לסה"נ, נר חרס הרודיאני מפרק זמן זה (איור 14:4) וכלי עצם (איור 15:4).
 
שכבה I, שלב 1. נחשפו שרידי שלושה חללים אדריכליים, כנראה שני חדרים וחצר פתוחה של מכלול בנייה — בית מגורים (איור 5). מהחדר המערבי נחשפו שני קירות שיצרו פינה (W19, W14), בנויים גזית מאבני נארי ומושתתים על שכבת ההרס (L26 בשכבה II). בקיר המזרחי של החדר קבוע פתח (0.65 מ' רוחב) אל חצר פתוחה ממזרח (איור 6). רצפת החדר (L18) עשויה מגיר כתוש ומושתתת על שכבת ההרס (איור 7). לחדר הצפוני (5 מ' אורך) קירות (W21 ,W12; רוחב 0.41, גובה 0.95 מ') בנויים משורת אבני גזית מנארי, שהשתמרו לגובה שלושה נדבכים וטויחו בסיד לבן שנשתמר חלקית. הכניסה לחדר הייתה בקיר המזרחי, ונחשפו ממנה סף ומזוזה דרומית. רצפת החדר (L27) עשויה מאבני גוויל מבזלת, והותקן בה טבון (L30; קוטר 0.7 מ'; איור 8). רצפת החצר הפתוחה עשויה מאבני גוויל קטנות ומאדמה מהודקת (L24), ובחלקה המזרחי הותקן טבון (L22; קוטר 0.7 מ'; איור 9). בבדיקות יסודות הקירות, מתחת לרצפות החדרים והחצר, נמצאו חרסים מהתקופה הרומית (50 לפסה"נ–המאה ג' לסה"נ): קערה מטיפוס ARS Form 27 (איור 1:10) המתוארכת לשנים 160–220 לסה"נ; שני סירי בישול מטיפוס כפר חנניה: 3A (איור 2:10) ו-1B (איור 3:10), המתוארכים למאות הב'–הג' לסה"נ; ושני קנקנים (איור 4:10, 5) המתוארכים למאות הא'–הב' לסה"נ. על סמך ממצא כלי החרס אפשר לתארך את יסוד בית המגורים לשלהי המאה הב' או לראשית המאה הג' לסה"נ.
 
שכבה I, שלב 2. הקיר הדרומי (W12) של החדר הצפוני נטה צפונה מסיבה לא ברורה. בשלב זה נתמך הקיר בבניית עיבוי (0.4 מ' רוחב) שהוצמד לפן הצפוני, הושתת על רצפת החדר (איור 11) וחתם את הטבון (L30) משלב 1. בחלק המזרחי של החדר נבנה מתקן מטויח שמהותו אינה ברורה (איור 12). החצר חולקה לשני חלקים: מזרחי, שהכניסה אליו הייתה דרך החדר הצפוני, ומערבי, שהכניסה אליו הייתה דרך החדר המערבי. חלוקת החצר נעשתה בבניית קיר רוחב (W13), שהושתת על שכבת מילוי, שחתמה את הטבון (L22) משלב 1. בחלק המערבי של החצר הותקן טבון חדש (L20; קוטר 0.6 מ'), שהושתת על רצפת החצר העשויה מאדמה כבושה (L15; איור 13). בתשתית הרצפה נמצאו חרסים מהתקופה הרומית ומטבע אנטוניניאנוס של הקיסר פרובוס (276–282 לסה"נ; ר"ע 140781). ממצא כלי החרס מעל רצפת החדר הצפוני והחצר (L23 ,L17 ,L10) כלל קערה גלילית מטיפוס כפר חנניה 1E (איור 1:14), חמש קדרות בישול (איור 2:14–6) מטיפוס שיחין המתוארכות למאות הב'–הד' לסה"נ, שלושה מכסי פעמון (איור 7:14–9) המתוארכים למאות הג'–הד' לסה"נ ונר חרס (איור 10:14) מהמאה הד' לסה"נ. לרוב כלי החרס משכבת החורבן, המתוארכת לרעידת האדמה משנת 363 לסה"נ (Balouka 2004), יש הקבלות בבית דיוניסוס בציפורי. בשכבת ההצטברות שמעל רצפת החדר הצפוני נמצאו שלושה שברי סיכות עצם (איור 15). על סמך ממצא כלי החרס והמטבע אפשר לתארך את שלב הבנייה השני לשלהי המאה הג'–ראשית המאה הד' לסה"נ.
 
למרות שטח החפירה המצומצם, השרידים שנחשפו תורמים למידע על תולדות ההתיישבות בציפורי בשלוש תקופות. החרסים מתקופת הברזל 2ב' מעידים על יישוב שהיה על הגבעה למן שלהי תקופת הבית הראשון. החרסים שנמצאו בשכבת ההרס מהתקופה הרומית הקדומה מעידים על חורבן כלשהו או שרפה. מבנה המגורים שהוקם בשלהי המאה הב' לסה"נ, על המדרון המערבי של הגבעה, מעיד על בניית שכונות מגורים חדשות שבאה בעקבות מרד בר כוכבא (132–135 לסה"נ). חשוב לציין כי בעקבות המרד נקלטו בגליל בכלל ובציפורי בפרט פליטים רבים מיהודה (וייס ונצר 7:1994). על סמך ממצא כלי החרס המשיך המבנה להתקיים במהלך המאה הד' לסה"נ, נחרב ברעידת האדמה בשנת 363 לסה"נ ואחר כך ניטש.