שכבה II. נחשפו שרידי מתקן בישול בנוי מאבן (L110; איורים 2, 3), מתארו סגלגל והוא נבנה על סלע האם ודופן בלבני טין אדומות. בחתך שנחפר בחלקו הצפוני של המתקן (L113) נחשפה שכבה של אפר, עצמות בעלי חיים (ר' צוקרמן-קופר, להלן) ומעט חרסים, המתוארכים לתקופה הצלבנית (המחצית השנייה של המאה הי"ב–המחצית הראשונה של המאה הי"ג לסה"נ), ובהם קערה רחבה שלה שפת מדף רחבה מזוגגת מבחוץ בגוון קרם ובחלקה הפנימי בירוק (איור 1:4) וסיר בישול שלו גוף כדורי, העשוי מטין חום-אדום ועל כתפו זיגוג בגוון חום (איור 2:4). על חלקו הצפוני של המתקן ובפינה הצפונית-מזרחית של שטח החפירה הונחה רצפת אבן (F111) עשויה מלוחות אבן מהוקצעים ושטוחים (כ-0.2 מ' עובי), אך לא הוברר אם זו ביטלה את המתקן. בהצטברות מעל הרצפה התגלו חרסים אחדים, בהם שפה של סיר בישול שכתפו מעוטרת בנקודות חרותות, המתוארך לתקופה הממלוכית (L107; איור 3:4). הרצפה ניגשת אל קיר (W101; רוחב 1.4 מ', גובה מרבי 1.7 מ'; איור 5) בנוי משתי שורות של אבני גזית שביניהן מילוי של אבני שדה קטנות. בפן המזרחי של הקיר נחשפו עד חמישה נדבכים, ובפן המערבי ובחלקו הצפוני — נצמד אל קיר זה עיבוי נוסף הבנוי מאבני שדה מהוקצעות שהשתמר עד שני נדבכים. אל קיר 101 נגשה ממזרח אומנה (W106; רוחב 1.2 מ'; איור 6). אופי בנייתה דומה לקיר 101 וייתכן ששימשה מסד לקשת שלא השתמרה. כמו כן נחשף נדבך עליון של קיר (W108; רוחב 0.7 מ') הניגש אל קיר 101 ממערב. בהצטברות ממערב לקיר 101 התגלו שבר של סיר בישול עשוי ביד, שעל שפתו חיפוי ומירוק חום, מהתקופה הממלוכית (L112; איור 4:4), וכן זרבובית של פך מטיפוס Gaza Ware (ב-L112; איור 5:4) ושבר מקטרת (L102; איור 6:4) מהתקופה העות'מאנית.

 
שכבה I. נחשפו שני קטעים של רצפת טיח, סמוכים זה לזה: אחד (F105) מעל מילוי, סמוך לחיבור בין קיר 101 לאומנה 106 ושני (F104) מעל קיר 101. נראה שהרצפה מבטלת את הקירות, אך מכיוון שנחשף קטע קטן מאוד משתי הרצפות אי אפשר לקבוע בוודאות את יחסן הסטרטיגרפי.
 
ארכאוזואולוגיה
רוני צוקרמן-קופר
 
במתקן נמצאו עשר עצמות בעלי חיים, שסווגו לפי מאפיינים של גודל גוף של בעלי החיים וגיל תמותה. נעשתה בחינה טאפונומית של סימנים על העצמות. כשלא התאפשר זיהוי של מין בעלי החיים, זוהו העצמות לפי קבוצות גודל גוף, למשל 'בינוני' (כמו עז וכבש). זוהו עצמות צאן (N=3; NISP=30%), עצמות בקר (N=2; NISP=20%) ועצמות שזוהו לפי קבוצת גודל 'בינוני' (N=5; NISP=50%) ששויכו גם לצאן. חלקי שלד בקרב עצמות הצאן מראה התפלגות שווה בין צלעות ועצמות גפיים. על פי שלבי איחוי העצמות המתרחש במועדים שונים במהלך גדילת הפרט, תועדו שתי עצמות צאן המייצגות פרטים צעירים (אחד בשנה הראשונה לחייו ואחר בשנה השנייה) ועצם שלישית השייכת לפרט בוגר (מעל גיל שלוש שנים). עצמות הבקר כוללות חלק מגולגולת (maxilla) ושבר של גפה קדמית (radius-ulna) של פרט בוגר (גיל שלוש–ארבע שנים). הבחינה הטאפונומית של השרידים העלתה כמה תצפיות. בחינת סימני החיתוך על העצמות העלתה שני דגמי חיתוך: סימני חיתוך שנגרמו מביתור בעל החיים בכלי גדול (כגון סכין קצב או גרזן) וסימני חיתוך שנגרמו מפעולות הפרדה בין רקמות השרירים והעצמות. מידת חשיפת העצמות לאש נבחנה על פי שינויי צבע החלים בעת חשיפת העצם לאש ישירה או מחשיפה משנית המתרחשת בתוך סדימנט חם (בקרבה למקור אש או אחרי שהאש כבתה). זוהתה רק עצם אחת שנחשפה לאש ישירה (NISP=10%). חשיפה מסוג זה משנה את צבעה של העצם לשחור (פחם). על חלק מהעצמות תועד שינוי חלקי בצבע המצביע על חשיפה משנית למקור אש. מההקשר שבו נתגלו העצמות, נראה כי הן הושלכו למתקן הבישול כפסולת. סימני שיניים של טורף שתועדו על צלע של צאן מעידים כי העצם הייתה חשופה לפרק זמן כלשהו לפני שנקברה סופית. תועדה פתולוגיה של לסת עליונה של בקר. העדר שן טוחנת ראשונה (M1), כשבעל החיים היה חי, גרם להצטמצמות הרווח בין השיניים P4 ו-M2 ולשינוי בדגם השחיקה שלהם.
עצמות הצאן והבקר שנמצאו במתקן הבישול מייצגות בעלי חיים שנוצלו לתזונה. מיקום סימני החיתוך מצביע על שלבי הביתור ועל רמת התמקצעות מסוימת שנדרשה לפעולות אלה. בחינה טאפונומית של סימני שרפה על העצמות הראתה כי העצמות שנמצאו בתוך המתקן, פרט לעצם אחת, הושלכו כנראה לתוכו כפסולת ולא נחשפו לאש ישירה. גודל המדגם אינו מאפשר ניתוח נתונים והסקת מסקנות נוספות.
 
בחפירה נחשפו שרידי מתקן בישול המתוארך לתקופה הצלבנית. ייתכן שרצפה 111 ביטלה את המתקן ונבנתה לכל המוקדם בסוף התקופה הצלבנית או בראשית התקופה הממלוכית. עם זאת, מכיוון שהאתר נפגע טרם החפירה ובמהלכה, שרידי המתקן לא נחפרו במלואם, רק חלק קטן מרצפת האבן פורק והקטע הסמוך למפגש בין קיר 101 ובין אומנה 106 לא נחפר — ייתכן שרצפת האבן והמתקן בני זמן אחד. נראה כי מיקומו של מתקן הבישול סמוך לפינת החדר אינו מקרי. רצפת האבן היא חלק ממכלול אדריכלי שבו שני קירות מסיביים, שיש לתארכו לכל המוקדם לתקופה הצלבנית, המוכרת באזור מחורבת קולה הסמוכה, שבה הקימו הצלבנים מצודה (כוכבי ובית אריה תשנ"א:112, אתר מס' 285). על שרידי המבנה נחשפו קטעים של רצפות טיח השייכות כנראה למתקן או למבנה שהיה בשימוש בשלב מאוחר, אולי עד לנטישתו הסופית של האתר בשנת 1948.