נפתח ריבוע חפירה אחד (5 × 5 מ'; איור 2), ונחשפו שלוש שכבות: מן התקופות הממלוכית (3) והעות'מאנית (2) ושכבת פני שטח (1). בשל השטח המצומצם, לא העמיקה החפירה עד הקרקע הבתולה.

 
שכבה 3. בפינה הצפונית-מזרחית של הריבוע נחשף בדל קיר שנבנה מאבנים מהוקצעות. לצד הקיר מדרום נמצאה שכבת אדמה חומה עם מעט שברי כלי חרס (L9) ובהם כלים לא מזוגגים, כלי סוכר, כלי בישול וקערות מזוגגות. לכלים הלא מזוגגים טין אדום מפולם וצרוף היטב האופייני לכלים מפרק זמן זה בצפון הארץ, ובהם שפת קדרה מעובה, נוטה חוצה (איור 1:4; Avissar and Stern 2005:84, Fig. 36:4, Type II.1.2.3). כלי הסוכר עשויים אף הם מטין אדמדם זה, ומהם נמצאו קערות גיבוש, שחתכן חרוטי ושפתן מעובה ופשוטה (איור 2:4, 3; Avissar and Stern 2005:86, Fig. 37:5, 6, Type II.1.3.2), בהן התגבשו כיכרות הסוכר הגבישי; קנקניות מולסה נטולות ידית, שפתן נטויה חוצה, שבהן התנקזה המולסה (איור 4:4; Avissar and Stern 2005:104, Fig. 43:8, Type II.3.1.6). כן נמצאו קנקן שצווארו גבוה ושפתו מקופלת חוצה ורכס בולט על הצוואר (איור 5:4; Avissar and Stern 2005:102, Fig. 42:9, 10, Type II.3.1.4) ושפה של פך מזווה צוואר (איור 6:4; Stern 2014: Fig. 4:2). כלי הבישול עשויים מטין אדמדם, צהבהב ובהם כלי בישול פתוח שחלקו הפנימי בזיגוג שקוף (איור 7:4; Avissar and Stern 2005:97, Fig. 41:4, 5, Type II.2.3.3) וסיר בישול סגור, עשוי באובניים מטיפוס האופייני לצפון ארץ ישראל (איור 8:4; Stern 2014: Fig. 6:12). מבין הקערות המזוגגות נמצאו קערות המעוטרות בזיגוג מונוכרומי ירוק (איור 4: 9–11;Avissar and Stern 2005:12, Fig. 4:1, 2, Type I.1.4.1), וקערה המזוגגת בצהוב עם התזות בצבע ירוק (איור 12:4; Stern 2014: Fig. 9:2). כן נמצאו קערות רבות מזוגגות בירוק ובצהוב ומעוטרות בחריתה גסה (איור 4: 13–15; Yellow and Green Gouged Ware; Avissar and Stern 2005:16, Fig. 6:5–7, Type I.1.5.2). שבר גוף קטן מאוד של קערה מזווה שבה רכס מנוקב על הדופן החיצונית של הכלי וזיגוג ירוק ועיטור חרות על צדה הפנימי (איור 16:4), נדירה יחסית במכלולים בצפון-מזרח הארץ. קערה זו מיובאת מצפון איטליה והיא מתוארכת שם למאות הי"ד–הט"ו (Avissar and Stern 2005:72–73, Fig. 31:1–3, Type I.9.4). מעניין לציין כי בחפירה קודמת במגדל נמצאו שברים של קערות יבוא איטלקיות מטיפוס פוליכרומי (Graffita Arcaica) המתוארכות לפרק זמן זה (אבו עוקסה 2005: איור 8).
מכלול כלי החרס משכבה 3,למעט כלי הייבוא מאיטליה, אופייני לתקופה הממלוכית ולראשית התקופה העות'מאנית (המאות הי"ד–הט"ז) בצפון ארץ ישראל. מכלולים דומים נמצאו בזוק אל-פוקאני (הרטל 2008א), בח' סמריה (שטרן תשנ"ט [א]) ובח' דנעילה (Stern 2014).
 
שכבה 2. לשכבה זו אפשר לייחס שרידים של פינת מבנה (W5 ,W4) וקיר (W7). לקירות אלו נקשרות שלוש רצפות, זו מעל זו: שתי רצפות עפר מהודק מעורב בגיר כתוש (L2; איור 2: חתך 1–1) וריצוף בזלת (L3; איור 3). על סמך ממצא כלי החרס, מתוארכת שכבה זו לתקופה העות'מאנית (המאה הי"ט לסה"נ). בין הכלים נמצאו קערות מזוגגות שיובאו מתחומי האימפריה העות'מאנית והיו נפוצות מאוד: קערה מטיפוס כלי צ'נקלה (Çanakkale Ware) מתורכיה, שלה שפת מדף, זיגוג צהוב ברקע וצביעה במנגנז (איור 1:5; Vroom 2005:180–183) וקערה שלה שפת קרדום המעוטרת בפסי חיפוי עם זיגוג צהוב, מטיפוס 'Didymoteichon Ware', שיובאה מתרקיה שבצפון יוון (איור 2:5; Vroom 2005:186–187). כן נמצא קנקן מטיפוס ראשיא אל-פוחאר, שמקורו בבית יוצר בכפר בשם זה למרגלות הר חרמון, שם ייצרו כלי חרס שנודעו באיכותם הגבוהה ושווקו לכל צפון הארץ (איור 3:5; זבולון תשל"ח).
 
שכבה 1. במהלך סלילת כביש הגישה מצומת מגדל שבכביש 90 לחוף רסיטל, נפגעו מבנים של הכפר העות'מאני ושרידים קדומים יותר. השטח כוסה באדמה ובה אבני שדה גדולות ובינוניות וכן אבנים מהוקצעות, כמות גדולה של שברי כלי חרס מן התקופה הרומית ופסולת מודרנית (L1). מקורו של כיסוי אדמה זה אינו ברור; ייתכן שהוצא משטח אחר באתר במהלך העבודות לסלילת הכביש.
 
נחשפו שרידי הכפר מג'דל מן התקופות הממלוכית והעות'מאנית, הנזכר במקורות כתובים. ממצאי החפירה, בעיקר שרידים אדריכליים וכלי חרס שזמנם התקופות הממלוכית והעות'מאנית, מסייעים בהבנת מיקומו של הכפר.
מכלול כלי החרס מן התקופה הממלוכית, ובו כלים ששימשו בתעשיית הסוכר וכלי יבוא מאיטליה לצד כלים מקומיים, מוסיף מידע חשוב על אודות הכפר בתקופה זו ופותח צוהר על כלכלת תושביו. הכלים מצפון איטליה וכלים דומים מחפירה קודמת באתר הם ממצא יוצא דופן באתרים כפריים במזרח ארץ ישראל, והם עדות לביקור עולי רגל נוצריים שהגיעו מאירופה דרך נמל עכו לכפר מגדלא. אף שאין בכתובים אזכור של הכפר כאתר עלייה לרגל בתקופה הממלוכית, אפשר להציע כי המשיך לשמש מוקד עלייה לרגל לצליינים נוצרים בפרק הזמן שבין המאות הי"ג–הט"ז לסה"נ. כן נראה, מעדות הכלים ששימשו בתעשיית הסוכר, כי חלק מפרנסת הכפר התבססה על גידול קנה סוכר וייצור סוכר. במקורות ההיסטוריים יש עדות לייצור סוכר בתקופה הצלבנית באזור הכנרת (פלד תשס"ט:192–203), ובעבר אף התגלו במקום כלי חרס המשמשים לייצור סוכר בתקופה הצלבנית (המאה הי"ב לסה"נ; אבו-עוקסה 2005: איור 18:3–20). אף שלא נמצאו כלים האופייניים למאה הי"ג, סביר להניח שייצור הסוכר במקום נמשך במהלך מאה זו. ממצאים ארכיאולוגיים ההולכים ונחשפים באגן הכנרת מראים כי באזור היה מרכז משגשג של תעשיית הסוכר בתקופות הצלבנית והממלוכית הודות לשפע המים והתנאים האקלימיים שהתאימו לגידול קנה הסוכר (שטרן תשנ"ט [ב]:83–88; הרטל 2008ב; זינגבוים והרטל 2011; צינמון 2012: איור 10:4–12). תופעה דומה של המשכיות בייצור הסוכר שהחלה בתקופה הצלבנית ונמשכה בתקופה הממלוכית תועדה גם בגליל המערבי, בחורבת מנות תחתית (Stern 2001:277–308) ובאום אל-פרג' (דמתי תשע"א). אף שמתקנים האופייניים להפקת הסוכר – מבנה מסכרה, אבני רחיים, מכבש, תנורים ואגני מים – לא נמצאו בחפירה זו או באתר, נראה כי כלי החרס מעידים על ייצור סוכר גבישי במגדל. ייתכן כי המסכרה הייתה בפתחו של ואדי חמאם, סמוך למקור המים ולשדות קנה הסוכר שבעמק.