בחודש דצמבר 2011 נערכה חפירה בשוליים המזרחיים של כביש 90, כ-1.5 ק"מ מצפון לחניון יטבתה (הרשאה מס' 6250-A; נ"צ 20590-95/42482-96; איור 1), לקראת הרחבת הכביש. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון החברה הלאומית לדרכים, נוהלה על ידי י' חימי, בסיוע י' אל-עמור (מנהלה) וש' גל (GPS).
בחפירה (50 מ"ר) נפתחו באמצעות כלי מכני חמישה חתכי בדיקה לצד סוללות עפר התוחמות בריכה רבועה (כ-25 × 25 מ') קדומה, ונוקה חתך שנחפר בעבר בסוללה הצפונית של הבריכה (משל תש"ן:33); הבריכה הותקנה במניפת הסחף של נחל שחרות, על הגדה הצפונית של הנחל. הבריכה מוכרת מאז ראשית שנות השלושים למאה הכ', כאשר החוקר הגרמני פ' פרנק ערך את הסקר המפורט הראשון בערבה (Frank 1934). פִּרצה בחלקה המזרחי של הסוללה הדרומית ניקזה את מי הבריכה לתעלת ניקוז הנמשכת דרומה, שהובילה מי שיטפונות מההרים בצפון-מערב למלחת יטבתה. את התעלה הזו ייחס פורת למערכת A, אחת משבע מערכות של בארות-מנהרה (G–A; פורת תשע"ו:*38–*39).
מערכת בארות-מנהרה A, הסמוכה לבריכה, מצפון לה, נסקרה על ידי פרנק (איור 2; פורת תשע"ו:*40). בארות מטיפוס זה אופייניות לתקופה האסלאמית, אך קיימות גם בימינו, בעיקר באיראן, בירדן ובמרוקו (משל תש"ן:33). בארות-מנהרה הן שיטה להובלת מי תהום או מי גשמים דרך תעלה או מנהרה בשיפוע מתון הפועלת בכוח הכבידה. בדרך כלל השימוש בתעלות או במנהרות אלה מתאים לאזורים צחיחים (פורת תשע"ו:*1–*2). את מקום הבארות אפשר לזהות על פי טבעות עפר ('צלחות'; כ-3 מ' קוטר; איור 3) שנוצרו בעת חפירת פירים לשם טיפול במנהרות וניקוין מסחף אדמה. באזור יטבתה הותקנו הבארות בשתי שורות, לאורך המנהרות הנמשכות מצפון לדרום, אל עבר הבריכה. שתי 'צלחות', השייכות כל אחת לאחד מקווי הבארות, נמצאות בתוך הבריכה, סמוך לסוללה הצפונית; ניכר על כן כי שתי המנהרות הקשורות לשני קווי בארות-המנהרה נמשכות מתחת לסוללה. נראה כי הבארות הזרימו מים אל עבר שטחים חקלאיים.
בשנות השמונים למאה הכ' ערך פורת חתך בדיקה בסוללה הצפונית של הבריכה, מאחר שהיו שסברו כי זו באר ראשית במערכת בארות-מנהרה ועל כן כונתה 'באר-האם'. פורת הציע כי הבריכה התמלאה באמצעות שתי מנהרות הקשורות למערכת A (ב-A5 ,A4). לדעתו, מערכת זו הותקנה בתקופה האסלאמית (פורת תשע"ו:*77, הערה 36).
החפירה הנוכחית, שנפתחה בשל חשש לפגיעה בסוללה המערבית של הבריכה ובמערכת בארות-מנהרה A, נועדה לברר את תפקודה של הבריכה ולקבוע אם היא בת זמנן של בארות-המנהרה. לשם כך נחפרו בתחומי הבריכה חמישה חתכים במידות שונות (L7 ,L5 ,L3–L1), ונוקה החתך שחפר פורת בשנות השמונים למאה הכ' (L8; איור 4).
חתך L1 (מידות 3 × 3 מ', 0.6 מ' עומק) נפתח לצד הסוללה הצפונית של הבריכה. נחפר החלק המזרחי של 'צלחת' וחלק מהסוללה הצפונית במטרה לקבוע את היחס בין סוללת הבריכה לבארות. ה'צלחת' בנויה על שכבה של אדמת לס נקייה. במבט על חלקו הצפוני של החתך אפשר להבחין ששפכי העפר של הסוללה נשענים על הצלחת (איור 5), עדות כי הם מאוחרים לה.
חתך L2 (מידות 3 × 3 מ', 0.5 מ' עומק) נפתח צמוד לסוללה הדרומית של הבריכה וסמוך לפִּרצה בה (איור 4). בחתך נחשפה אדמת לס נקייה, שעליה הוקמה הסוללה.
חתך L3 (מידות 1 × 3 מ', 110 ס"מ עומק) נעשה מחוץ לבריכה, בין כביש 90 לבין הסוללה המערבית. נמצאה שכבה של אדמת לס (0.4 מ' עובי), ומתחתיה שכבות הרבדה של נחל שחרות.
חתך L5 (מידות 1.2 × 4.0 מ', 3 מ' עומק) נחפר צמוד לסוללה המערבית, ממזרח לו (איור 4). מתחת לסוללה נחשף רצף של הרבדות: אדמת לס (0.8 מ' עובי), הרבדה של נחל שחרות (0.8 מ' עובי), ובתחתית שכבה של חרסית וגבס (1.4 מ' עובי), המעידה כי במקום עמדו מים ויצרו מלחה (איור 6). שכבת הלס דקה יותר בדופן המזרחית של החתך (0.15 מ') מכיוון שהיא נחפרה בעת הקמת הבריכה. מתחת לשכבה זו אפשר לזהות את ההרבדה נחל שחרות, ובה מאובני צדפים (איור 7).
חתך L7 (מידות 1 × 5 מ', 1.2 מ' עומק) נפתח צמוד לסוללה הצפונית, ממערב לחתך L1, אך הוא נמשך דרומה, מעבר לחתך L1. החתך נועד לבחון את היחס בין הסוללה לבין אחת משתי ה'צלחות' בבריכה. בחתך ניכר כי הסוללה הוקמה על שכבת לס עבה (0.5 מ' עובי), ואילו ה'צלחת' הותקנה על שכבת לס דקה יותר (0.1 מ'). יחס סטרטיגרפי זה מעיד כי ה'צלחת' במקום מאוחרת לבריכה (איור 8), שכן מתקיני ה'צלחת' חפרו בלס הטבעי ושפכו את העפר על גבי סוללת באר-האם.
חתך L8 (אורך 7 מ', 1 מ' רוחב). זהו החתך שפתח פורת בשנות השמונים למאה הכ'. החתך נוקה, והתברר כי ליבת הסוללה מורכבת מאבנים ואדמה ומדופנת מבחוץ בלוחות אבן (איור 9 – על גבי הסוללה רואים שברים של לוחות אבן). בחלקו הדרומי של החתך נחשפו שולי הסוללה, ומעליה השפכים של ה'צלחת' השנייה הנמצאת בתוך הבריכה (איור 10). ממצא זה מוכיח מעל לכל ספק כי בארות-המנהרה מאוחרות לבריכה.
ממצאי החפירה מלמדים כי הבריכה קדומה למערכת בארות-המנהרה, ואפשר אפילו כי כבר יצאה מכלל שימוש כאשר נכרו בארות השרשרת. פורת מתארך את הבארות לתקופה האסלאמית הקדומה (המאה הז' לסה"נ;
פורת 2016: 77). על הסוללה המערבית נמצאו קונכיות אחדות של שחריר הנחלים (איור 11), עדות לקיומם של מים מתוקים במקום; אולם, מאחר שבחפירה לא נמצאו קונכיות נוספות של שחריר הנחלים, אין לדעת אם מקור הקונכיות בבריכה או בבארות השרשרת. לא נמצאו בחפירה ממצאים היכולים לסייע בתיארוך הבריכה או בארות השרשרת, ועל כן אין דרך לאשש או להפריך את הצעת התיארוך של פורת.
משל ז' תש"ן.
נווה יטבתה: תולדותיו, נופיו ואתריו. ירושלים
פורת י' תשמ"ח. בארות-מנהרה בערבה. קדמוניות 79–106:80–114.
פורת י' תשע"ו. בארות-מנהרה ויישובים מהתקופה האסלאמית הקדומה בערבה. עתיקות 86:*1–80*.
Frank F. 1934. Aus der ‘Araba I: Reiseberichte ZDPV 57:91–280.