נפתח ריבוע אחד ונחשף מתקן חצוב בסלע המתוארך לתקופת הברזל 2א'.

פני הסלע המשתפלים דרומה-מערבה נחשפו כ-0.10–0.15 מ' מפני השטח, וגובהם אינו אחיד. במזרח הריבוע נחשף מילוי מכוון של אבנים (L100; איור 2) שיצר מפלס אחיד, כנראה לצורך בנייה. במערב הריבוע, צמוד לסלע, נחשף על פני השטח מצבור אבניםגדולות שהונחו זו על גבי זו עד לגובה אחיד, גם כאן כנראה לצורך בנייה. עם הסרת מצבור האבנים הגדולות נחשף מתקן חצוב (L101; איור 3). למתקן משטח סלע עליון מוחלק שגבולותיו אינם ברורים. במורד הדרומי-מערבי של המשטח נחשפו שני ספלולים (0.2 מ' קוטר, 0.12–0.15 מ' עומק; איור 4) מרוחקים 0.6 מ' זה מזה. כ-0.3 מ' ממערב לספלול המזרחי אותרו שני בורות איגום: עליון (L103) שאליו מובילה תעלה צרה שנתגלו שרידיה, ותחתון (L104; איור 5) המשיק לעליון בצדו הדרומי-מזרחי. שורת אבנים (קיר?) על ראש הבור התחתון, שחצתה את הבור העליון והוציאה את הבורות מכלל שימוש, מקשה על בחינת הקשר בין הבורות. ממזרח לבור האיגום העליון נתגלתה שכבת שרפה.
 
במילוי (L100), על פני משטח הסלע (L101) ובשני בורות האיגום (L104 ,L103) נמצאו כלי חרס; רובם ככולם מתוארכים לתקופת הברזל 2א': קערות (איור 1:6–4) ממשפחת הקערות המזוות, בהן אפשר להבחין בקערות ששפתן מופשלת (איור 1:6, 2) ובקערות עמוקות יותר שלהן שפת מדף (איור 3:6, 4); בסיס קדרה (איור 5:6) מקבוצת הקדרות הגדולות החביתיות, שבשל גודלן בסיסן עבה במיוחד; סירי בישול (איור 6:6, 7) ששפתם משולשת, האופייניים מאוד לראשית תקופת הברזל 2א' ושולטים בתקופת הברזל 2ב'; אלה נחשפו בעיקר בשכבת השרפה ממזרח לבור האיגום העליון ועל משטח הסלע, והם מופיעים בדרך כלל לצד סירי הבישול ששפתם מרוכסת הנעדרים מהמכלול בטורעאן; קנקנים (8:6–10) מטיפוס 'היפו' שצווארו מרוכס (איור 8:6), הנפוץ מאוד במאה הי' וברבע הראשון של המאה הט' לפסה"נ (חצור שכבות VIII–X, מגידו שכבות IVBVA, בית שאן שכבה S1 ואתרים אחרים) ונעלם במחצית השנייה של המאה הט'; וקנקנים שהרכס בבסיס צווארם מודגש יותר ושפתם מעובה (איור 9:6, 10). עוד נמצא כלי אבן (8.2 ס"מ אורך, 4 ס"מ רוחב, 2 ס"מ עובי; איור 11:6) שבראשו ידית אחיזה (1 ס"מ גובה), צורתו אמורפית והוא עשוי מסקוריה בזלתית שלה נקבוביות רבות, והוא קל משקל; הכלי שימש כנראה לקרצוף או לליטוש; דומים לו נמצאו במצד ראש זית IIa, במגידוV–IV  ובחצור X–Va.
העדר סירי הבישול המרוכסים ונוכחות קנקנן ה'היפו' לצד קנקני הרכס בתחתית השפה, מצביעים על התאריך המאוחר ביותר למכלול זה – המחצית השנייה של המאה הט' לפסה"נ. ממצאים אלה זהים לממצא כלי החרס ממבני המגורים ואזור החומה של האתר, ואפשר לתארכם לשלהי המאה הי' עד מחצית המאה הט' לפסה"נ. מכלולים דומים נחשפו בראש זית IIa–b (ר' Gal and Alexandre 2000:25–148), ביקנעםXIV XV  (ר' Zarzecki-Peleg 2005: Figs.I.39-I.59), בחצור XIX (ר' Garfinkel 1997: Figs. III.22–III.23) ובתל עמל IIIIV (ר' Levy and Edelstein 1972: Figs. 8–16).

 

הנתונים המצטברים מהחפירות שנערכו באתר מצביעים על קיומו של יישוב חשוב. מבנים בעלי אומנות (Shalem and Gal 2000:110) וחשיפתה של החומה בשני מוקדים מעידים על יישוב גדול החולש על שטחים חקלאיים נרחבים. לא ברור הקשר בין הספלולים לבורות האיגום. ייתכן שהמתקן שנחשף בחפירה מעיד על ייצור מזון לבית אב, אך השתמרותו הדלה מקשה על בירור טיבו. ייתכן שהספלולים שימשו לכתישת דגן או גרגרים, או להצבת קורות עץ עבות מול שני הבורות. גם כלי האבן מסקוריה, ששימש כנראה לקרצוף ולליטוש אינו מעיד על שימושו של המתקן. החומה המלאה שרוחב קירותיה 2.5–3.0 מ' מעידה אולי על עיר מרכזית בלב בקעת בית נטופה, כך שיערו שלם וגל עוד לפני חשיפת החומה (Shalem and Gal 2000:110). במחקריו על ההתיישבות בגליל התחתון בתקופת הברזל מצביע גל על הערים גת חפר, ח' מלטה, תל מדור וערים נוספות כיישובים המאופיינים במבני עמודים ואומנות, כגון 'בתי ארבעת המרחבים'. כלי החרס מעידים כי היישוב ניטש בשלהי המאה הט' לפסה"נ, בדומה לאתרים הסמוכים מפרק זמן זה.