רוגם 100 (3.6 מ' קוטר; איור 3). הרוגם נבנה ללא קיר חיצוני תוחם, ובתוכו נתגלה תא קבורה מלבני (L101; כ-0.55 × 1.15 מ') שנבנה על מילוי אבני גוויל, ולאחר מכן כוסה בשכבה נוספת של אבני גוויל. מידות תא הקבורה מצביעות על אפשרות של קבורת ילד, אף שבתא לא התגלו ממצאים. במילוי האבנים שנחפר מסביב לתא הקבורה נמצאו שברי כלי חרס מעטים ובהם קערה ובסיס של קערה. לקערה שפה קצרה ושטוחה, גוף מזווה והיא עשויה טין מנופה וצרוף היטב ומעוטרת מבפנים בפסים בצבע חום-אדמדם ושחור (איור 1:4). הקערה שייכת לקבוצת קערות יבוא מעוטרות בפסי צבע (Banded Bowls), ממשפחת Decorated Eastern-Greek and Cypriot Pottery, הידועות מאתרי מישור החוף. ראשית הופעתן בסוף המאה הז' – תחילת המאה הו' לפסה"נ (מצד חשביהו: Fantalkin 2001:74–75, Fig. 28:6*), אך עיקר תפוצתן בתקופה הפרסית (תל מיכל: Kapitaikin 2006:45, Fig. 12:9, 11, 12). לקערות אלו היה בדרך כלל בסיס טבעת דומה לזה שהתגלה בחפירה (איור 2:4).

 
מערה 200 (3 × 3 מ', 1.1 מ' גובה; איור 5). זוהי מערה טבעית שהובילו אליה שתי מדרגות חצובות בגסות. בפתח המערה נתגלו שלושה שברי כלי חרס לא אינדיקטיביים, שלהם צילוע אופייני לתקופה הרומית הקדומה או לתקופות מאוחרות לה. חלל המערה נחפר במלואו, ולא התגלו בו ממצאים. המערה שימשה כנראה לתקופות קצרות של מגורים או אחסון. 
 
רגמים דומים לרוגם 100 נחפרו בשוליים הדרומיים של הרי יהודה, באתרים סנסנה (בץ וגרינפלד תשס"ט:188–191) וטנא עומרים (בץ תשס"ט:214–216), שם הם תוארכו לתקופת הברזל 3. הרגמים משקפים תהליך חדירה של קבוצות נוודים ונוודים למחצה לאזורים שהתרוקנו מאוכלוסיית יושבי קבע בעקבות מסע סנחריב בשנת 701 לפסה"נ (בץ תשס"ו:71). קבוצות האוכלוסייה החדשות נהגו לקבור את מתיהם ברגמים שמיקומם נבחר באקראי. רוגם 100 מצטרף אם כך לקבוצת רגמים שנחפרו בדרום הר חברון ומרחיב את תחום תפוצתם צפונה.

בהיעדר ממצא אינדיקטיבי שנקשר למערה, לגדרות ולערמות הסיקול, אין אפשרות לתארכן.