נחשפו שרידי מכלול בנוי מרשים של בית מרחץ (כ-25 × 15 מ' לפחות; איורים 2, 3). ניתן להבחין בשלושה שלבי בנייה עיקריים במכלול ששימש כנראה, בשינויים מסוימים, במהלך המאה הה' לסה"נ (איורים 4, 5). מתארו של המכלול רבוע והוא מחולק ליחידות אחדות, שהתגלו בהן מתקנים מטויחים, ששימשו ברובם לרחצה וייתכן אף לתעשייה. חלק מהיחידות רוצפו בפסיפסים של דגמים גאומטריים צבעוניים.

מהשלב הקדום (IIIא' ו-ב'; ר' איורים 4, 5) נחשפו קירות אחדים בחלק הצפוני-מזרחי, לרוב בנויים שתי שורות של אבנים בינוניות מעובדות (W203 ,W168 ,W167 ,W103). קיר 103 (כ-7 מ' אורך, 0.8 מ' רוחב) ראוי לציון בשל השימוש באבנים מסותתות בקפידה והוא שונה בסגנונו משאר קירות המכלול (איור 6). ייתכן שהקיר סגר מצפון את האולם המרכזי.
קירות 103 ו-203 מקבילים ומרוחקים מטר אחד זה מזה ולפיכך נראה שלא נבנו בזמן אחד. נראה כי הם משקפים שני שלבי בנייה שקדמו לשלב הבנייה העיקרי של המכלול. שני הקירות נמשכים מזרחה, מעבר לגבולות שטח החפירה, קצותיהם המזרחיים נפגעו מכלי מכני.
מהשלב השני והעיקרי של המבנה נחשפו קירות איתנים אחדים, בעיקר בחלקו הדרומי של המכלול, המעידים על שבע יחידות לפחות, כולל השטח שנחפר בעבר ממערב (שלב II; מזרחי 2015; ר' איורים 4, 5). בין היחידות אולם גדול רבוע (כ-9 × 9 מ' על פי שחזור), שהיה מרוצף בפסיפס של דגמים גיאומטריים צבעוניים וצלבים או פרחים קטנים (L104). הפסיפס הונח על גבי שכבת טיח עבה (L107).
במרכז האולם בריכה רבועה בנויה (L125, כ-2.05 × 2.25 מ'; איור 7) שלה דפנות עבות מטויחות, רצפת פסיפס לבנה ושני ספסלים מעוגלים בפינותיה, מכוסים גם הם בפסיפס. הבריכה תחומה בארבעה קירות צרים הבנויים אבנים מסותתות היטב, שאליהם נצמד עיבוי גס בנוי אבני גוויל. נראה כי הבנייה הושתתה על גבי קירות יסוד מוצקים (איור 8).
  
לקראת בניית האולם, נעשתה הגבהה מלאכותית ניכרת של השטח (כ-1 מ' עומק) בעזרת מילוי עפר המכיל כמויות גדולות של שברי טובולי ואריחים צרופים. על גביו הונחה תשתית עשויה גיר כתוש ומהודק – תשתית לרצפת הטיח המוחלקת – ולאחריה רצפת הפסיפס הצבעונית (ר' איור 8). לא ברור אם ממצא שברי האריחים והטובולי מעיד על פירוק חלק מבית מרחץ קדום או ניצול חומר גלם זמין שעמד לרשותם של בנאי שלב זה, אולי מבניית החדר המרוצף אריחים שהתגלה ממערב בחפירה קודמת (מזרחי 2015).
  
בחלק הצפוני של האולם נבנתה מחיצה נמוכה עשויה שתי שורות של אריחים צרופים (W121), אליה נסמך מצפון אמבט גדול מטויח שלו דפנות מעוגלות ורצפת פסיפס לבנה (L133; ר' איור 8). האמבט תחום מצפון בקיר 103 שהמשיך כנראה לשמש במכלול גם בשלבים מאוחרים. גם כאן נראה ששימוש באריחים משקף חומר גלם זמין. כ-0.7 מ' ממזרח לדופן האמבט נתגלה פרט שמתארו מעוגל (W102; כ-2.4 מ' קוטר), בנוי אבנים מסותתות, אולי שימש מעטפת חיצונית למתקן הקשור לאמבט. המתקן הוצב על גבי קיר 203 מהשלב הקדום.
  
ממערב לאולם נתגלה חלק מחדר שבו אמבט קטן, גם בו רצפת פסיפס לבנה ודפנות מטויחות, ולצדו נחשף קטע של רצפת פסיפס צבעונית, מעוטרת בדגם שונה מזה שבאולם המרכזי (L160; איור 9). בין שתי היחידות הפריד קיר שהשתמרו ממנו שתי אבנים בלבד בקצהו הצפוני (W106) ויש לשחזרו לכל אורך שוליו המערביים של האולם המרכזי, על סמך שרידי קיר יסוד תחת התוואי המשוער ותעלת שוד הנראית בחתכו הצפוני.
  
בחלקו הצפוני-מערבי של האולם המרכזי נתגלה פתח המוביל לחדר נוסף, שבו רצפת פסיפס לבנה (L110), ובשלב מאוחר רצפת פסיפס צבעונית מעוטרת בדגם גיאומטרי נוסף (L159).
תחת רצפות אלו עוברות שלוש תעלות בנויות (איור 10) שכוסו בלוחות אבן, ועל גביהן הותקנה תשתית הפסיפס. שתי תעלות בציר מזרח–מערב (L165 ו-L201, כ-0.5 × 2.8 מ'), והשלישית בציר צפון–דרום (L180, כ- 0.4 × 6.5 מ'), ומתחברת לשתי התעלות ממערב. תחתית התעלה צופתה בטיח שמשולבים בו שברי אריחים צרופים.  
 
מדרום לאולם הראשי נחשפו שתי יחידות נוספות, הבנויות בציר מזרח–מערב, והשתמרו מהן שלושה קירות שיסודותיהם מרשימים ומגיעים לעומק שלושה–ארבעה נדבכים (W171 ,W170 ,W154; איור 11). בקיר 171 המפריד ביניהן שולב סף כניסה רחב (כ-2 מ' אורך). אל קירות היחידות ניגשו רצפות גיר כתוש פשוטות (L193 ,L141 ו-L189),אשר הונחו על גבי תשתית עשויה עפר מהודק, מעורב חרסים, שברי טובולי ושברי אריחים צרופים. כחצי מטר מדרום לקיר 154 התגלה פרט רבוע (L136, כ- 0.8 × 1.0 מ'), ניצב על גבי רצפה ובנוי חמש אבנים מסותתות. ייתכן שזהו בסיס אומנה לקשת קירוי.
  
שלב הבנייה המאוחר באתר (שלב I, ר' איורים 4, 5) נחשף בחלקו הצפוני-מזרחי של המכלול, ובו יחידה בנויה רבועה הנסמכת לשני קירות קודמים (W112 ,W103). בתוך היחידה (כ-3.5 × 5.0 מ') נבנה צמד בריכות מקבילות קטנות שלהן דופנות טיח עבות (L139 ו-L140; כ-1.0 × 2.0 מ', 0.9 מ' עומק כל אחת); מחיצת טיח מפרידה ביניהן (איור 12). הבריכה המערבית הוזנה מדרום – נמצא מפלס מטויח תחום במחיצות מטויחות בכיוון זה (ייתכן קשר לתעלה 165); הבריכה המזרחית נוקזה אל רצפת הטיח של היחידה (L197), וזו נוקזה בתעלה צרה או בצינור (0.15 מ' קוטר, 1 מ' אורך) בתוך הקיר הסוגר ממזרח (W132). התעלה נמשכת על גבי קיר 167 משלב הבנייה הקדום ומשם לעבר אפיק הנחל. אופי השימוש בבריכות טרם הובהר; הן אינן נראות מתאימות לרחצה בשל גישה לא נוחה. על סמך בדיקות מעבדה של הטיח, נפסלת האפשרות של צביעת בדים (תודה לנ' סוקניק על ביצוע הבדיקות; מידע בעל פה).
 
נראה כי יש לשחזר במקום בית מרחץ שהיו בו כמה שלבי פעילות ושבמרוצת השנים חלו בו שינויים. לקראת שלב הבנייה העיקרי של המבנה הוגבה השטח במכוון במילויי אדמה, ולאחריו הונחה רצפת הטיח המוחלקת ושטיחי הפסיפס והותקן מערך של מתקני רחצה. בשלב האחרון נוספה למכלול 'חצר המתקנים', אך ייתכן בהחלט שבית המרחץ המשיך לשמש. 
נראה שהאולם המרכזי, מתקניו ורצפותיו הם האגף הקר של בית המרחץ, הפריגידריום, כיוון שלא נמצאו בו עדויות ארכיטקטוניות לאמצעי חימום. בריכות ואמבטיות מהסוגים שנמצאו, ובפרט הנוהג של בניית קירות אריחים והסמכת דופנות טיח מעוגלות אל קירות האריחים (ר' איור 8), מוכרים מבתי מרחץ אחרים בני התקופה במרחב הארץ-ישראלי (לדוגמה, בית שאן – Peleg 2004: Figs. 7, 10; קיסריה – גנדלמן, מידע בעל פה).
המכלול תוארך למאה הה' לסה"נ על סמך הממצא הקרמי והנומיסמטי המשקפים פרק זמן הומוגני אך אינם משקפים את שלבי הבנייה שהובחנו. הקרמיקה ברובה מתאפיינת בכלי הגשה ואחסון, ובה טיפוסים מיובאים מהעולם האגאי וכן כמות ניכרת של חרסים ממשפחת 'כלי ג'ילג'יל' הרגיונלית, הקרויה על שם הכפר הסמוך. כלי ג'ילג'יל תוארכו בעבר למאה הו' לסה"נ (de Vincenz 2003; 2005), אך בעקבות גילוים של יתר הטיפוסים במכלול בית המרחץ כולו, הוצע להקדים את תיארוכם למאה הה' (טקסל, מידע בעל פה).  
לפי שעה, אין לדעת בוודאות אם בית המרחץ עמד כמבנה בפני עצמו או שהיה חלק ממכלול רחב יותר. ייתכן כי הייתה כאן תחנת דרכים שהוקמה לצד אופק מי התהום הגבוה והעשיר של עינות דקלים, סמוך לחרבת ג'ילג'יל, ובזיקה לדרך האורך שחיברה בין אלאותרופוליס לבין אמאוס-ניקופוליס בתקופה הביזנטית.