שטח D. נפתחו שבעה ריבועי חפירה (4 × 4 מ' כל אחד; איור 2) במורד הגבעה. שכבת פני השטח העליונה של גרומוסול כהה (כ-0.5 מ' עובי) הוסרה באופן ידני ומכני, עד שנחשפו בכל הריבועים השרידים הראשונים, ובהם בעיקר משטחי אבנים קטנות ויסודות אבן של קירות, יחד עם ממצא צור וכלי חרס ומעט עצמות בעלי חיים. אילוצי זמן ומחסור בכוח עבודה הביאו להחלטה לחפור שרידים אלה בשלושה ריבועים בלבד (M9 ,L8 ,G3). בחפירת ריבועים אלה נחשפו שרידי בנייה משלוש שכבות לפחות.

בריבועים L8 ו-M9 נחשפו שרידי מבנים שיוחסו לשתי השכבות העליונות. בשכבה העליונה (1) נחשפו קטעים של יסודות אבן של קירות (W240 ,W236 ,W228 ,W226–W224) בעומק כ-0.5 מ' מתחת לפני השטח (כ-150 מ' מעפנה"י; איורים 3–5), השייכים למבנה אחד עד שלושה מבנים נפרדים, כנראה מבני מגורים; הם קשורים לתשתיות רצפה עשויות מאבני גיר קטנות (L242 ,L239 ,L237 ,L232 ,L230). בריבוע M9 התגלתה תשתית אבן של מתקן עגול קטן (L241) בפינה של שני קירות שניגשים זה לזה אך אינם משולבים זה בזה (W240 ,W225).
לשכבה האמצעית (2) יוחסו שני קטעי קירות (W250 ,W249) ומשטחי אבנים הקשורים אליהם (כ-1.0 × 1.5 מ'), שנחשפו בעומק של כ-0.3 מ' מתחת ליסודות הקירות משכבה 1.
מבדיקה ראשונית של כלי החרס המעטים שהתגלו על רצפות של שכבות 1 ו-2 עולה יש לתארכן לשני שלבים בשלהי התקופה הניאוליתית/ראשית התקופה הכלקוליתית (ראשית תרבות ואדי רבה; כ-5000 שנה לפסה"נ).
ריבוע G3 נפתח במרחק כ-30 מ' מדרום לריבועים L8 ו-M9, והיה קשה לקשור את שרידי הבנייה שנחשפו בו (איור 6) לרצף הסטרטיגרפי שזוהה בשני הריבועים שמצפון לו. בריבוע התגלו שלוש שכבות של אבנים קטנות, זו מעל זו — אולי יסודות רצפה כמו אלה שהתגלו בריבועים L8 ו-M9, או שטחים פתוחים (חצר?) בין מבני מגורים; אפשר ליחס גם אותן לתרבות ואדי רבה. בבדיקה ברבע הדרומי-מערבי של הריבוע, מתחת לשכבות האבנים, נחשפו שרידי בנייה, שנחתמו בהרבדות של סחף שיטפונות, הכוללות בעיקר אבני צור ובולבוסים. בבדיקה זו לא התגלו חרסים, ועל כן אפשר לתארך שרידים אלה לתקופה הניאוליתית הקדם-קרמית, בדומה לפריטי צור שהתגלו לא באתרם במגוון עומקים ברוב הריבועים בשטח D.
 
שטח E (ארבעה ריבועים; 4 × 4 מ' כל אחד; איור 7) משתרע על המדרון המזרחי של הגבעה, והתגלו בו בעיקר שרידים של שני מבנים, כנראה חלק ממתחם נרחב יותר, המתוארכים לתקופות הרומית–הביזנטית. עיקר השרידים נחשפו בחלק הגבוה של השטח, והם כוללים מבנה מלבני נרחב בכיוון צפון–דרום; הקצוות הצפוני והדרומי שלו לא נחשפו. במבנה הובחנו לפחות שלושה שלבי בנייה או שימוש. שרידי מבנה זה כוללים לפחות שני קירות ארוכים חיצוניים, שהושתתו על סלע האם המשופע כלפי מטה, קירות מחיצה קטנים יותר וריצוף של אבנים גדולות (איור 8). ממזרח לשרידי מבנה זה, במורד המדרון, התגלה קיר (W320 ,W305; איור 9), שנבנה על סלע האם מאבני גזית גדולות, והשתמר לגובה מרבי של שמונה נדבכים; אפשר שהוא חלק מהקיר התוחם המזרחי של המבנה. אל שרידי המבנה קשורים ממצאים רבים, ובהם שברים של שניים, אולי שלושה, עמודי אבן גליליים, אבני פסיפס לבנות קטנות, פיסות טיח, שני מסמרי ברזל, שברי רעפי חרס, שברי כלי חרס, מעט שברי זכוכית, שישה מטבעות ברונזה וכמה עצמות בעלי חיים. שרידי מבנה איתן ונרחב זה, שכלל כנראה סטילובאט (איור 10), עמודים וגג מקורה ברעפים, מלמדים כנראה כי היה זה מבנה ציבור, שלמתכנניו הייתה גישה למשאבים רבים.
בחינה מקדימה של מכלול כלי החרס הקטן ושל ששת מטבעות הברונזה, שמקורם במילויים הקשורים למבנה ולא במפלסי רצפה, מלמדת על שלב פעילות מוקדם במבנה בשלהי התקופה הרומית (המאה הא' עד אמצע המאה הב' לסה"נ) ועל שלב פעילויות עיקרי בראשית התקופה הביזנטית (המאה הד' עד תחילת המאה הה' לסה"נ). מרבית כלי החרס מתקופה זו, הכוללים סירי בישול, קדרה, קנקנים ומכסי קנקנים, יוצרו בבתי יוצר מקומיים; התגלו רק שברים אחדים של קערות מיובאות, כמו למשל כלי LRR  (מטיפוס Late Roman Red ware) של הייז משלהי התקופה הרומית, וכן רעפי חרס. הממצא המועט של כלי LRR משפיע על תיארוך האתר לתחילת התקופה הביזנטית, שכן באתרים מאוחרים יותר יש כמות רבה של כלים אלה. יתר על כן, המכלול הקרמי דומה לזה שהתגלה בח' ג'למה (Johnson 1988), וכלי החרס המתוארכים לתחילת התקופה הביזנטית דומים גם לאלו שיוצרו בבית המלאכה שבשכבה 8 בחורבת עוצה (Avshalom-Gorni 2009). אפשר שדמיון זה מלמד על יחסי סחר בין שתי הקהילות בתקופה זו.
על סלע האם, שעליו הושתתו המבנים, התגלו שני מתקנים חצובים בסלע, האחד מעוגל והשני מלבני (איור 10). למרות שזמנם לא ידוע, נראה כי הם העדות הקדומה ביותר לפעילות אנושית באזור. גילוים של מעט פריטי צור ושברי כלי חרס מתקופת הברונזה הקדומה 1 בשטח זה קשור אולי להתיישבות במקום בתקופה זו.
 
בחפירה התגלו שרידי יישוב משלהי התקופה הניאוליתית/ראשית התקופה הכלקוליתית וכן משלהי התקופה הרומית וראשית התקופה הביזנטית. שרידי המבנים המאוחרים שייכים כנראה למבנה ציבור, אולי מצודה. קיר האבן הגדול התוחם ממזרח מתחם, שבו עמד המבנה הנרחב, מלמד בבירור שמבנה זה לא היה המבנה היחיד באזור זה, אלא חלק ממתחם גדול יותר. מיקומו האסטרטגי של האתר, לאורך הדרך הרומית הקדומה עכו–ציפורי/טבריה (רול תשנ"ד) מחזק את זיהוי המבנה כמבנה ציבור. קטע מדרך זו, הנמשך לאורך השוליים הדרומיים של נחל אבליים, ממערב לכפר מנדא הסמוך ובמרחק קצר מהחפירה, נבדק בשנת 1999 על ידי מ' אביעם (תשס"ג).